שלטי הגיבורים על בבא קמא ג:

מדברי רש"י והרא"ש משמע דהא דאמר רצה מזה גובה רצה מזה גובה מיירי דוקא כשמכרן לשמעון בבת אחת אבל קנאם בזה אחר זה שמעון מראובן וקנה זיבורית באחרונה אינו גובה מלוי כלל דכשם שאם היתה עדיין הבינונית ביד שמעון היה יכול לדחות אותו אצל זיבורית שקנה באחרונה מפני שהיא היתה בת חורין בההיא שעתא שקנה העידית והבינונית ואין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כך יכול לוי לדחותו אצל זיבורית שנשארה ביד שמעון שהיתה בת חורין באחרונה דמה מכר שמעון ללוי כל זכות שתבא לידו. ומיהו נראה דדוקא אם לקח זיבורית באחרונה איכא למימר הכי דאינו גובה מלוי הבינונית שלקח משמעון אבל אם לקח עידית באחרונה נראה דשפיר מצי לגבות מלוי הבינונית דכיון דאם היתה עדיין הבינונית ביד שמעון לא היה דוחהו אצל העידית שקנה באחרונה דבודאי היה נותן לו מהבינונית ולא מהעידית אע"פ שקנאה באחרונה והיתה בת חורין בשעה שקנה הבינונית והזיבורית. כך אין לוי יכול לדחותו אצל עידית שקנה שמעון באחרונה דמה מכר שמעון ללוי כל זכות שתבא לידו כד"ן. ולדברי רש"י והרא"ש מסכים בעל העיטור והביא דבריו לעיקר הלכה מ"מ פי"ט מהל' מלוה ולוה וכ"כ הטור ח"מ סי' קי"ט. וסמ"ג עשין צ"ד והגהות מיי' בשם ר"י חולקין ע"ש:

רש"י פי' בפ' מי שהיה נשוי דף צ"ג דהא דאמר עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו מיירי שלא נתן עדיין המעות. וכשהחזיק דאינו יכול לחזור בו אפי' לא נתן המעות דכיון שהחזיק נתחייב במעות וחזקה דדייש אמצרי פירש"י פ"ק דב"מ שרוצה לומר מתקן גבולי שדה ומגביה. והקשו עליה בתוס' פ"ק דב"מ ומרדכי פ"ק דב"ק דלרש"י כשלא נתן המעות דקאמר דיחזיר בשלא החזיק פשיטא מאי קמ"ל אפי' מי שפרע ליכא גם מה שפירש דכיון שהחזיק תו לא מצי הדר ביה אע"פ שלא נתן מעות הא נמי פשיטא ועוד הוסיפו להקשות עליו ופירשו בזה דמיירי כגון ששמעון קנאה בקנין גמור בחליפין או בשטר או בחזקה או רפק בה פורתא ואע"פ שקנאו בקנין גמור דעתו של אדם הוא להיות ברשותו אם רוצה לחזור בו כל זמן שלא הלך אמצרי השדה לארכה ולרחבה לראות עניני השדה והיינו דדייש אמצרי ומש"ה יצאו עליו עסיקין עד דלא דייש אמצרי יכול לחזור בו אבל מכי דייש אמצרי אינו יכול לחזור בו ולעולם מיירי שלא נתן המעות דאי בנתן המעות איירי אמאי יכול לחזור בו משהחזיק בה ואפי' לקחה באחריות וכי לעולם יכול לחזור בו. ואין לומר דאע"פ שהחזיק בה יכול לחזור בו כיון שלא נתן המעות ובזה הענין שיאמר שמעון למוכר מה אתה חפץ ממני מעות הקרקע שקול כל כך קרקע בזוזך לא מצי עביד הכי אפי' למ"ד דכי אית ליה זוזי נמי מצי לסלקו בקרקע כי יאמר לו המוכר אם אתה חפץ לתת לי קרקע שוה מעותי שנתחייבת לי אין זה מספיק כפי מעותי כי הבא לשום אותו עתה לא ישומנו כפי שמכרתיו לך כי נפחתו דמיו בשביל העוררים שיצאו עתה עליו. ור"ת פירש דהא דאמרי' עד שלא החזיק יכול לחזור בו מיירי שנתן לו המעות אבל הוא במקום דאין הכסף לבדו קונה הקרקע אם אין חזקה עמו והשתא קמ"ל דאם לא החזיק יכול לחזור בו ויכול ומותר קאמר כלומר אע"פ שנתן המעות ליכא מי שפרע בחזרתו דכל שלא חזר מחמת יוקרא וזולא אלא שחוזר מחמת חשש שמא יפסיד הכל ליכא משום מי שפרנו בחזרתו ואע"פ שנתן המעות כדבעינן למימר לקמן בס"ד. ודעת מיי' פי"ט מהל' מלוה ולוה והטור ח"מ סי' רכ"ו הוא כדעת התוס' שזכרתי וכן המרדכי פ"ק דב"ק דמיירי שקנה שמעון שדה זו באחת מדרכי ההקנאות אלא שעדיין לא נתן המעות וכמו שכתבתי לעיל: וכן נראה דברי הרי"ף מדפריש דייש אמצרי שרוצה לומר שעירבו עם קרקעותיו כמו שפי' מיי' והיא על שיטת התוס' דאין זה דרך ההקנאה. ולא כפי' רש"י דפי' דייש אמצרי מתקן גבולי שדה ומגביה שהוא א' מדרכי ההקנאה לפי דעתו: