שלטי הגיבורים על בבא קמא לו:

מיי' פ"ז מהל' מכירה כתב וז"ל הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו מלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאומר זקפתי אותם המעות על עצמי במלוה ואני אומר שאין הדין אמת אלא המקח של משלח עכ"ל ובודאי דכשלא שינה השליח מדעת המשלח בקניית המקח קא מיירי והרשב"א ז"ל ס"ל דודאי בשיש עדים כששלח בהן יד לעצמו או שאמר בפניהם שחוזר בו משליחתו קונה השליח באותם מעות לעצמו הא קנה סתמא אינו נאמן בדבורו הקל לומר קניתי לעצמי ואפשר דבשבועת היסת יהא נאמן על דרך שכתוב בהגהות הרא"ש שם והטור ח"מ סי' קפ"ג כתב בשם הרמ"ה וז"ל ראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי וזבין ליה מסתמא קנה ראובן משעת משיכה כיון דא"ל זבין לי לזביני מעליא קא מכוין וכמו דא"ל זכי לי דמי ואפי' שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי דכמאן דאוזפינהו דמי ודוקא שלא חזר שמעון קודם משיכה אבל אי חזר בו קודם משיכה ואמר שקונה לעצמו אפי' שחזר בין מתן מעות למשיכה קנה כיון שמעות אינן קונות נמצא שעדיין לא קנה ראובן ובשעת משיכה זוכה לעצמו ואפי' מי שפרע ליכא דלא תקנו מי שפרע אלא בין מוכר ולוקח אבל בשליחות לא ודוקא היכא דיהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה אבל אי יהיב ראובן לשמעון זוזי למזבין ליה מידי ואזיל ויהבינהו זוזי למוכר אדעתא דראובן ומקמי משיכה חזר בו שמעון וזבינהו לנפשיה לא קני שמעון עד דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויי ליה לדידיה דמעיקרא לא איכוין אלא לאקנויי לבעל המעות וכי לא הדר ביה מקמי משיכה לא אמרן דקנה ראובן אלא דא"ל זבין לי אבל אמר אייתי לי דאזבין ואזיל וזבין זכה לנפשיה דלא שויא שליח אלא לאתויי והא הדר ביה ע"כ והא דכתב הרמ"ה דצריך שהמוכר יכוין להקנות לשליח ומשמע מדבריו דהמוכר דבר לחבירו וסבור שאותו הקונה הוא ראובן ואינו כן שהוא שמעון אין המכר זה מועיל כלום אלא למי שנתכוין לו המוכר ואפי' הודיעו השליח דלצורך עצמו קונה אין בכך כלום דהמוכר סבור שהמעות הם שלו דשליח ולעולם דכוונתיה דמוכר אבעל המעות והלכך בעל המעות קנה והוי זה כמאן דאמר שם בגמ' וכי מי הודיעו לבעל החטין שיקנה חטין לבעל המעות ותמהתי על זה דהא אפסיק התם דלית הלכתא כההיא חוכא דהוו מחכו על ר' יוחנן וצ"ע ומדברי המרדכי שם פרק הגוזל קמא משמע דאם נותן לו מעות מתחלה לקנות בו דבר וחזר ואמר לא קניתי לך אלא לעצמי אין בדבריו כלום אלא הרי הם של המשלח אע"פ דהתם מיירי בטען דאיכא ביטול כיס והכא בנידון דידן הכרח לומר דליכא ביטול כיס מ"מ איכא למשמע מהתם דלא עשה השליח ולא כלום כיון שלא שינה מדעת הבעלים לענין הסחורה:

ומן התימה על מיי' פ"ב מהל' שותפין ושלוחין שלא הזכיר זה שיועיל מה שאמר לעדים דוקא אפי' לא אמר למוכר ואפי' לא אמר ע"מ אלא כתב ואם התנה עמו בתחלה ואמר וכו' דמשמע דאין כופין אותו אם לא התנה עמו בפירוש והוא תימה אם אין שם טעות וצ"ע כי א"א לומר שיחלוק על תלמוד ערוך ונראה מלשון רש"י ז"ל התם דאם אין ללוקח רק השטר שנעשה על שם לוי ולוי בא ואומר שהשדה הזה היא שלו וכי קנאו במעותיו דצריך ראובן להביא ראיה לסלק מעליו הטענה מלוי ואין מועיל מה שואמר המוכר דראובן קנהו מאתו במעותיו מיהו אם יש ביד ראובן שטר שכתוב על שמו אע"פ שיש גבי שטר הכתוב על שם לוי אין בטענת לוי ממש כי שטר זה האחר הוא ראיה שלא נכתב השטר על שם לוי רק לפיוס בעלמא מאחר ששני השטרות הם ביד ראובן ומעמידין השדה ביד ראובן וכן אם אין לוי טוען רק שהשדה הוא שלו מפני שהשטר כתוב על שמו וזכה בו באותו אמירה אבל מודה הוא שהמעות שקנהו ראובן אינן שלו וכן שמעון המוכר אומר כי קנה ראובן ממנו במעות שלו אז אין בטענת לוי כלום כמ"ש הטור ח"מ סי' ס' כמו שנבאר בהל' מלוה ולוה בס"ד: