שלטי הגיבורים על בבא קמא ב:

לשון ריא"ז מי שיש עליו לפרוע ניזקין ובע"ח וכתובת אשה הניזקין גובין מעידית קרקעותיו כענין שביארנו ובע"ח גובה מן הבינונית אם אין לו מטלטלין וכתובת אשה גובה מזיבורית קרקעותיו אע"פ שהיו לבעלה כמה מטלטלין ואם רצה הניזק לגבות מן הבינונית וזיבורית או בע"ח לגבות מן הזיבורית כגון שהיתה סמוכה לקרקעותיו הרשות בידו כמבואר בקונט' הראיות בראיה ד'. אע"פ שהיו קרקעותיו של זה מעולות ביותר עד שהיתה חשובה זיבורית שלו כעידית של שאר בני אדם הרי הוא דינה כזיבורית ואינו יכול לפרוע בה בע"ח וכ"ש הנזקין שאין שמין בקרקעות של רוב העולם אלא בקרקעות שלו שמין בעידית ובינונית וזיבורית. נישומה העידית ואבדה ממנו אין הנזקין גובין אלא מן הבינונית שלו ואע"פ שיש לו מעולה ממנו הואיל ואבדה העידית שלו אבד דין נזקין וגובין מבינונית כבע"ח כמו שמפורש בפ' הנזקין וכך הוא שיטת המורה:

לשון ריא"ז מכרן לג' בני אדם כא' כולן נכנסו תחת הבעלים שהנזקין גובין מהן מן העידית ובע"ח מן הבינונית וכתובת אשה מן הזיבורית בד"א שהניזקין גובין מן הלקוחות כשעמד בדין המזיק עם הניזק ואח"כ מכר להלקוחות שהרי הוא כאילו יש לו שטר על נזקיו אבל אם מכר המזיק ללוקח עד שלא עמד בדין אין הניזק יכול לטרוף מן הלקוחות לפי שהוא דומה למלוה על פה ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות כמו שמבואר בסוף פ' גט פשוט ובפ' שנים אוחזין בהל' מצא שט"ח:

מדברי רבינו נראה דאפי' המוכר קיים כולן גובין כדינייהו אם לקח עידית באחרונה ואין גובין בע"ח וכתובת אשה מן העידית אע"פ שהוא באחרונה מפני שתקנה זו דעביד רבנן דאין גוביו מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין הוא לטובת הלוקח והרי הלוקח אומר להן אי אפשי בתקנה זו אלא כל א' מהם יגבה מן הראוי לו: ואם לקח זיבורית באחרונה כולן גובין מן הזיבורית שהרי אומר לטורף כשיבא לגבות מן השדה שלקח תחלה הרי הנחתי לך מקום לגבות ממנו וכן הוא דעת מיי' פי"ט מהל' מלוה ולוה וסמ"ג עשין צ"ד דאין חילוק בין אם המוכר קיים כשבאין לטרוף מן הלוקח בין אם הוא מת בכל ענין אם לקח עידית באחרונה איהו נכנס תחת הבעלים ואם לקח זיבורית באחרונה יהיב לכולהו מן הזיבורית. וכתב שם מגיד משנה דדעת ר"ח והרשב"א הוא כדעת מיי'. והרא"ש שם וטור ח"מ סי' קי"ט כתבו דודאי היכא שהמוכר מת דלא מצי תו לוקח לגזום לטורף ולומר אי שקלת כדבעינא שקיל ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למוכר דאע"פ דמהדר ליתמי אין דין הטורף על היתומים משום דהוי האי קרקע שמחזיר להן הלוקח כקרקע שקנו לאחר מיתת אביהן שאין היתומים פורעים ממנו חובת אביהם אז בכה"ג ודאי אם לקח עידית באחרונה איהו נכנס תחת הבעלים כמו שכתבתי ואם לקח זיבורית באחרונה כולהו גובין מן הזיבורית כמו שכתבנו: אבל אם המוכר עדיין קיים כשבא הטורף לטרוף מן הלוקח אז כולם גובין מן הזיבורית אפי' לקח עידית באחרונה משום דמצי אומר הלוקח לטורף אי שקליתו זיבורית מנאי שקילי ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית או קרקע זיבורית למאריה ונמצא שיהיה ביד המוכר דשיעבודייכו עליה קרקע שהיא בת חורין תגבו ממנה על כרחכם דאין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ולא מצי אמרי לכי תהדר דהא כל מה שאדם יכול לעשות רואין אנו כאילו כבר עשוי כאילו החזיר למוכר הקרקע זיבורית או מטלטלין או השטר בכתיבה ומסירה או כל מאי דבעי איהו עד שיהיה למוכר כדי פריעת כל הטורפים מהלוקח ואפי' לא טען הלוקח האי טענה אנן טענינן ליה ומחשבינן כאילו כבר עשה כל המצטרך בזה ואינו מגבה לכולם אלא זיבורית כך כתבו הרא"ש והטור בנו ח"מ סי' קי"ט. ואינהו אזלי לשיטתייהו דסבירא להו דלוקח מצי לגזום לבע"ח ולומר אי שקלת זיבורית שקיל ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למאריה ואע"פ שגם איהו חפץ לתת לו זיבורית לא מצי בע"ח למימר ללוקח לכי תהדר ואע"פ שמפקיע כחו שאינו חפץ לתת לו כדינו לפחות בבינונית. וכן מצי לוקח לומר לניזקין אי שקלת זיבורית מיני שקיל ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למאריה ולא מצי נזקין לומר לכי תהדר אע"ג דהשתא נמי לוקח חפץ לתת לו זיבורית ואע"פ [שמפקיע] כחו מן העידית אצל הזיבורית. וכמ"ש הרא"ש שם באורך: מיהו התוס' ורש"י לא סבירא להו הכי כמו שכתבו שם להדיא דכי רוצה הלוקח להפקיע כח דבע"ח ולדחותו אצל זיבורית מצי א"ל בע"ח ללוקח לכי תהדר כיון דהשתא נמי זיבורית רוצה הלוקח להגבות לו דאין זה גיזום אלא מה שמגזם לניזקין אי שקלת בינונית שקיל ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למוכר ואז תקח ממנו זיבורית דבכה"ג ודאי לא יאמרו הניזקין לכי תהדר משום שאם יחזרנו יהיה להם פסידא טובא דאיהו רוצה לתת להן מן הבינונית ואם יחזור השטר מזיבורית למוכר יגבה להם זיבורית. וא"כ נמצא דפליגי ג"כ בהא דלתוס' ורש"י לא חשבינן ליה כאילו החזיר השטר של זיבורית למוכרו לעולם כמ"ש הרא"ש דעד שלא יחזירנו בנזקין ובבעל חוב אינו מוחזר ואצ"ל דלא טענינן ליה ללוקח האי גיזום. וכ"כ הגהות הרא"ש בשם מהרי"ח ומרדכי שם דאם המוכר קיים ולקח הלוקח עידית באחרונה אין גובין נזקין ובע"ח אלא מבינונית משום דא"ל לניזקין אי שקליתו בינונית שקילו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למוכר ותשקול זיבורית וכן אומר לבע"ח אי שקלת בינונית כדינך שקיל ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למוכר ותשקול זיבורית מיניה הלכך גובין שניהן מן הבינונית ואין יכול לדחותם אצל זיבורית מהאי טעמא שיאמר להם אי שקליתו זיבורית שקילו ואי לא אחזור שטרא דזיבורית למאריה דכיון דלא גזים דהא איהו נמי רוצה להגבותם זיבורית יאמרו לו לכי תהדר אבל כתובת אשה אין גובה אלא מן הזיבורית כדינה דקודם שיתן לה יותר מדינה ודאי יחזיר שטרא דזיבורית למאריה וחשיב כאילו החזיר. ונראה דבכה"ג אם לקח בינונית באחרונה דניזקין ובע"ח שקלי מבינונית אפי' בלאו טעמא דאי שקלתו בינונית שקלתו ואי לאכו' ומשום דמצי אמר כיון שהבינונית הויא אחרונה שלקחתי היתה בת חורין בשעת שקניתי העידית והזיבורית וממנה ראוי לכם לגבות בתקנתא דרבנן דאין גובין מנכסים משועבדים במקום בני חורין. ולאשה מגבה לה מזיבורית משום שאומרים לה אי שקלת זיבורית שקלי ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למאריה ובודאי דקודם שיתן לה יותר מדינה שיחזרנו וחשוב כאילו הוא מוחזר. והטור ח"מ סי' קי"ט הזכיר דין זה וכתב דאם לקח בינונית באחרונה מגבה לנזקין ולבע"ח מן הבינונית ולכתובת אשה מן הזיבורית. ודבריו לפי סברתו אין בידי להולמה כאשר כתבתי בהל' הפשוטים גם מ"מ פי"ט מהל' מלוה ולוה הזכיר דין זה ולא פירשו. ובעל העיטור כתב כדברי הרא"ש לפי מה שהזכיר המ"מ דבריו. גם כתב הטור ח"מ סי' קי"ט דאם הלוקח קנה כל קרקעות ראובן כאחת בבת אחת דהוי דינו כמו שלקח עידית באחרונה דמצי למגבי לכולהו מן הזיבורית מטעם דאי שתקיתו שתקיתו ואי לא וכו' ואע"פ שלפי הגמ' משמע דלוקח שקנאם כאחת הוי דינא כג' בני אדם שלקחו כא' דכולם נכנסו תחת הבעלים דמגבין לכל א' כדינו מ"מ ס"ל דחילוק בין קנאם אדם א' בבת אחת מדין קנאום ג' בני אדם בבת אחת דכשלא קנאם אלא אדם א' יכול שפיר למימר לנזקין ובע"ח ואשה אי שקליתו זיבורית שקילו ואי לא מהדרנא זיבורית או שטרא דזיבורית למאריה ושקליתו זיבורית על כרחייכו הלכך מהאי טעמא מגבי להו זיבורית דחשיב כמו מוחזר אבל ג' בני אדם שקנו בבת אחת לא מצו אמרי לנזקין ובע"ח ואשה אי שקליתו זיבורית שקילו ואי לא וכו' כיון דהקרקעות הם ביד ג' בני אדם וכן נראה מדברי התוס' שה דאדם א' שלקחן כולם כא' מצי למימר להו אי שתקיתו שתקיתו ושקלו זיבורית או בינונית לפי סברתם דתוס' שזכרנו ואי לא וכו'. מיהו לדברי רבינו ומיי' והמ"ג שזכרנו דס"ל דלא אמר אי שתקיתו שתקיתו וכו'. ודאי דדין לוקח א' שקנה כולם כאחת דינו כג' בני אדם שקנו כולם כאחד דבזה ובזה נכנם הלוקח תחת הבעלים ואע"פ שלא הזכירו דין לוקח א' שלקח כולם בבת אחת היינו משום דק"ו הוא כדמשמע בגמ' דהשתא מכרן לג' בני אדם כאחת דאיכא למימר חד מינייהו קדים אמרת כולן נכנסו תחת הבעלים מכרן לאדם א' בבת אחת דאיכא למימר שהיה הכל ברגע א' מיבעיא הלכך לא הזכירו רק מכרן לג' בני אדם כאחת אבל לעולם דכך שוה אילו מכרן לאדם א' כאחד לדידהו דס"ל דלא אמר אי שתקיתו שתקיתו וכו'. ומיהו נראה דגם להרא"ש וסיעתו דוקא אם המוכר קיים דמצי א"ל אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא זיבורית למוכר הוא דאיכא למימר דאם לקחן אדם א' בבת אחת מצי מגבי להו מזיבורית אבל אם מת המוכר דלא מצי הלוקח לומר אי שתקיתו שתקיתו וכו' כמו שכתבנו דקרקע שקנו יתומים אינו גובה ממנו הבע"ח אז ודאי דאם קנאן הלוקח בבת אחת דנכנס תחת הבעלים כאילו קנאום ג' בני אדם בבת אחת ודע כי מה שהביא להרא"ש לגזור כאן דאף לבע"ח מגבה מן הזיבורית כשלקח עידית באחרונה ולא מצי למימר לכי תהדר הוא מה שראה בדברי התוס' פ' בתרא דכתובות גבי מי שאבד לו דרך וכו' וצ"ע למיי' וסיעתו מפני מה הכא גבי נזקין ובע"ח וכתובת אשה לא סברי להו טענה דאי שתקת שתקת וכו' וגבי מי שאבד דרך שדהו דאיתא פ' בתרא דכתובות סברי להו טענת דאי שתקת שתקת וכו' וכן הזכירה מיי' פט"ו מהל' טוען ונטען. ושמא הטעם דגבי נזקין ובע"ח וכתובת אשה כשטוען הלוקח אי שתקיתו ותשקלו מזיבורית שקילו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למאריה אתי לגרועי דינייהו מהני ממה שהיו דיניהן כשהיו ביד המזכר כי כשהיו כל הקרקעות ביד המוכר היו הנזקין גובין עידית ובע"ח בינונית וזה שלקחן מידו אתי לגרועינהו מדינייהו קמא הלכך בשביל טענה זו אינו מגבה להן זיבורית. אבל התם גבי אבד דרך שדהו לא אתי לגרועי אותו מדינו הראשון בטענה זו טפי משהיו הקרקעות ביד המוכר דגם כשהיו הקרקעות ביד המוכר לא היה יכול להיות לו דרך שדהו שכל א' היה דוחהו אצל חבירו והלכך כיון דבטענה זו אי שתקת שתקת אינו גורע דינו ממה שהיו אלו השדות ביד הבעלים שמעינן ליה דבין הכא ובין הכא לעולם אין לו דרך ואע"פ שאילו היה שאר זיבורית ביד המוכר היו נזקין ובע"ח וכתובת אשה גובין ממנו מ"מ לא דמי לההיא דאבד דרך שדהו דהתם הוא מחזיר כל הקרקעות לבעלים ואעפ"כ הוי דינו שאין לו דרך אבל הכא אין הקונה חפץ להחזיר כל השדות לבעלים אלא א' מהם ובזה הוא גורע דינייהו קמא דאילו היה מחזיר כל הקרקעות ביד הבעלים היו גובים כל אחד כדינייהו הלכך אין שומעין לו בטענה זו לגרוע מדינייהו קמא: