שלטי הגיבורים על בבא קמא א:

רש"י פי' דניעו מי האף הליחה שיוצאה מן החוטם וכיחו הוא רוק הפה ור"ת פי' דכיחו הוא היוצא מן הגרון בכח וניעו הוא היוצא מן הפה ע"י נענועו:

תמה הרא"ש ז"ל על דברי הרב למה הוצרך לפרש דפטירי משום דאורחייהו הוא הא קרא כתיב ובער בשדה אחר ודרשינן ולא ברה"ר ודקדק מדבריו דהכי קאמר רבינו שאם היה עץ ארוך מקצתו ברה"ר ומקצתו ברה"י ודרסה עליו ברה"ר ושבר ברה"י כלים כיון שדרכה לילך ולדרוס עליו פטור ובודאי דהכי הוא דעת רבינו שהרי בפ' כיצד הרגל השמיט בעיא דר' ירמיה לר' זירא דבעא מיניה התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו ואסיקנא התם דחייב ורבינו השמיטה משמע דס"ל דלאו הלכתא הוא אלא התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י פטור דאורחיה הוא: הגה"ה כתוב בשם התוס' דחייב וכ"כ מיי' פ"ב מהל' נזקי ממון והרא"ש פ' כיצד הרגל וטור ח"מ סי' שפ"ט וש"צ כתבו דחייב ח"נ כדין צרורות:

נראה בעיני שניסוך הוא על אחד משני דרכים או שניסך היין ממש לעבודת כוכבים או שעירב יין נסך גמור ביין כשר שע"י התערובות זה אסרו בהנאה וכן פסקו כל הפוסקים. וצ"ע בדברי רש"י דהכא דחק עצמו לפרש דמנסך ר"ל שניסכו לעבודת כוכבים אבל ליכא לפרש ניסכו ביין נסו שזרק בו דלא קחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו דמשמע מדבריו דיין נסך עם יין כשר אינו אוסר בהנאה ואיהו גופיה פ' בתרא דע"ז פסק דיין נסך עם יין כשר אסור בהנאה בכל שהוא וכ"כ פ' הניזקין במס' גיטין. ודוחק לתרץ דהכא בסתם יינם קא מיירי דהרי ידוע הוא דעיקר המקום ששנוי בו דין מדמע ומנסך מיירי ביין שנתנסך לעבודת כוכבים משמע ולישנא נמי דייקא וצ"ע:

מה שלא הביא רבינו כל הני אוקימתא דהני אמוראי לאו משום שאינן הלכה דאדרבה כולם הלכות פסוקות הן ולא פליגי אהדדי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהא אוקימנא בגמ' דרב אדא בר אהבה ברייתא (ודרב) [ודרבינא] מתני' היא וכן הנהו דאביי ורבא ליכא לאקשויי מידי ומשום דפשוט הני אוקימתות ממקום אחר השמיטו הרב:

אבנו סכינו ומשאו איכא פלוגתא אם חשיבי כבור לתת להם כל דין בור או דלמא כיון דהתם בגמ' מוכח דמבור ואש למדנו יש לנו לתת להם דין בור ואש וקולי שניהם וכן בור המתגלגל ברגלי אדם ורגלי בהמה כגון שהניח אבן ברה"ר וגלגלו אותה בני אדם והזיקה לאחר שגלגלוה רגלי אדם או רגלי בהמה איכא פלוגתא אי יהבינן לה כל דין בור או דלמא כיון דמבור ושור למדנו לחיוביה יהבינן ליה דין בור ושור וקולי שניהם וכן מי שפיתק ביבו וגירף מערתו בימות הגשמים והזיק וכן כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו בכולהו איכא פלוגתא אי יהבינן להו כל דין בור לגמרי בין לקולא בין לחומרא או דלמא כיון דמבור ושור למדנו יהבינן להו קולי בור ושור:

לשון ריא"ז וכן אם הניח אבן או מכשול ברה"ר ונתגלגל למקום אחר ע"י אנשים או בהמות עוברין בדרכים המגלגלין אותם ברגליהם דרך הילוכן ונכשלו בהם אחרים והיזקו ה"ז שהניח המכשול חייב לשלם ואע"פ שלא הוזקו במקום שהניחוהו היזק המכשול דרך גלגולו השני המגלגלו חייב שהרי מכחו הולך ומזיק והראשון שהניחו פטור כמבואר בקונטרס הראיות בראיה ב':