שלטי הגיבורים על בבא קמא י

לדעת רבינו והתוס' ורוב המפרשים מי שבהמתו רגילה ליכנס לשדה חבירו על בעל השדה להתרות בבעל הבהמה לשמור בהמתו שלא תזיק וצריך לשומרה ואין בעל הבהמה יכול לומר לו גדור אתה שדך שלא תיכנס בו בהמתי דעל הרועה מוטל לעולם לשמור ממונו שלא יזיק ונראה שאם הזיקה בהמת הרועה בשדות אפי' קודם ההתראה דצריך לשלם לו ההיזק דאין ההתראה אלא בשעדיין לא הזיק רק שיש רגלים לדבר שתזיק מפני שרגילה ליכנס בה ואע"פ שהטור ח"מ סי' שצ"ז נקט במלתיה דר"י ומזיקתו שנראה דמה שהזיק קודם ההתראה לאו כלום הוא אינו כן. אלא ודאי אף על ההיזק שקודם ההתראה חייב הרועה והא דנקיט ומזיקתו מפני ששה בגמ' בעובדא דרב יוסף אמר דהנהו הוו מפסדי לרב יוסף נקט איהו נמי ומזיקתו והתם בגמ' לאו למימרא דסבר רב יוסף דעל ההיזק שקודם ההתראה לא היה חייב הרועה דודאי היה חייב אבל רב יוסף לא היה מקפיד על אותו ההיזק דעד עכשיו הלכך אין ההתראה באה לומר שלא יתחייב על ההיזק קודם ההתראה רק היא באה להזהיר הרועה שישמור בהמתו שלא יזיק כיון שהיא רגילה ליכנם לביתו וקרוב הדבר שתזיק כן נראה. ומיהו אכתי צ"ע מה היה צריך רב יוסף להודיע לרועה דבר אם אין ההתראה באה רק לחייבו על הנזק כיון דבלא התראה נמי חייב על הנזק כמ"ש הראב"ד להדיא דחייב על הנזק אפי' בלא התראה והכי מסתברא דלא מצינו בשוה נזק שיצטרך התראה רק בנ"ש לגבי קרן והכא בנזק שן קמיירי לכן מפני זה הזרות נראה לקצת המפרשים דהתראת רב יוסף לא בא על הנזק כלל רק באה ההתראה להודיע לרועה שאם לא ישמרם שהוא ישחטם ג"כ נוסף על תשלומי הנזק אם יזיקו כי הנזק חייב הרועה בכל ענין גם בלא התראה אבל שיהיה הרשות בידו לשוחטה לא הוה אא"כ התרה בו ובשמירתו שישמור בהמתו שלא יזיק ולא שומרה אז הרשות ביד ניזק לשוחטה ולא מצי היאך למימר לכשיזיק אשלם מה שיזיקו ולדעתי כי זה היה דעת מיי' ז"ל בפ"ה מהל' נזקי ממון שכתב דבהמה שהיתה רועה ופרשה ונכנסה בשדות ובכרמים אע"פ שעדיין לא הזיקה מתרין בבעליה ג' פעמים אם לא שמר בהמתו ולא מנעה מלרעות יש רשות לבעל השדה לשוחטה וכו' דס"ל למיי' בין הזיקה בבית שבעיר בין הזיקה בשדה לעולם חייב בעל הבהמה אף בלא התראה וכשיש התראה יכול נמי לשוחטה ויכול להתרות בו אע"פ שעדיין לא הזיקתו אבל בלא התראה אף אם הזיקתו לא מצי למשחטה ולמיי' פי' צנעינהו ר"ל שחטינהו והלכה כרב יוסף בתרוייהו עובדא דאיתא הכא הלכך למיי' ל"ש בין אם הזיקה בשדה בין הזיקה בעיר חייבת לעולם בניזקין דעל המזיק לשמור שלא יזיק ולא על הניזק מוטל לגדור בפניה ואם התרה בו ולא קבל והזיק יכול גם לשחוט הבהמה ואין חילוק בין עומדת לשחיטה בין אינה עומדת לשחיטה בכל ענין יכול לשוחטה אחר ההתראה שחיטה [כשרה] דוקא ואומר לבעליה באו ומכרו בשר שלכה מפני שאסור להזיק ולשלה מה שהזיק ואפי' לגרום הנזק אסור ולדעת מיי' דאינו מחלק בין אם הבהמה עומדת לשחיטה או לא דבכל ענין קאמר דמצי לשוחטה אחר ההתראה נראה דדוקא בבהמה שהיא בר שחיטה כגון מידי דטהור וכשר לאכילה הוא דמצי לשוחטה מדקאמר וישחטנה שחיטה כשרה משמע הא שחיטה שאינה כשרה חייב בתשלומי הבהמה ששחט דלא הרשוהו רבנן אלא לשוחטה שחיטה הראויה כדי שימכור זאת הבהמה המזקת ויסלק ההיזק מביתו ומאותן הדמים יכול לקנות בהמה אחרת שלא תזיק ואע"פ שלא יהיו שוים דמי הבשר כמו שהיתה שוה בחיים מ"מ כיון שהוא מסלק ההיזק מביתו וקונה בהמה יפה שאינה מזקת לא חששו חכמים בזה מאחר שהוא פשע שלא שמר ממונו שלא יזיק וה"ה שאם הדבר שמזיק אינו בר שחיטה ואכילה כגון סוס וחמור ופרד וכלב וכיוצא בזה שלא הרשוהו חכמים לניזק לשוחטו בהתראה כיון שאם יהרגנו לא יהיה שוה הבשר כלום ונמצא זה מפסיד הכל אך דינן באלו הוא דמשמתינן ליה לבעל הבהמות אלו עד דמסלקי היזקייהו וימכרו אותם כמו שכתבנו לעיל וכדמוכח מההיא דכלבא דאכל עז ושונרא דאכל תרנגולא בסוף פ"ק זהו הנראה לענ"ד דעת מיי' דאינו מחלק בין אם הבהמה שהתרה בה הויה: