שלטי הגיבורים על בבא בתרא פא.

וגבי ערב קבלן כתב בעל ספר התרומות שאם אמר תן לו ואני חייב ליתן לך דהוי ערב הואיל שאמר באמצע חייב אע"ג דאמר בסוף ואני אתן לך אין זה אלא סיום הדבר של ואני חייב לך וכתב עוד שצריך לכתוב בשטר הקבלנות ואני אמרתי תן לו ואני אתן לך אבל אם כתב בסתם ערב קבלן יד בעל השטר על התחתונה אולי אמר לו הלוהו ואני קבלן שאינו אלא ערב והרא"ש כתב אע"פ שאינו מפורש בו אלא שכתב בו פלוני קבלן מסתמא בלשון המועיל להיות קבלן קאמר והרמ"ה כתב תן לו ואני פורע או תן לו ואני חייב ה"ל קבלן והרא"ש כתב כסברא ראשונה ואם לקח הערב או הקבלן המעות ממלוה ונתנם ליד הלוה אז אין למלוה על הלוה כלום ואין יכול לתבוע אלא הערב ומיהו אם אין לערב גובה מן הלוה מדר' נתן והרמ"ה כתב דהא דאמרי' בשנשא הערב ונתן ליד הלוה שאין למלוה על הלוה כלום דוקא בקבלן אבל בערב אע"פ שנשא ונתן ביד לא נפטר הלוה כיון שאמר לו בלשון ערבות דלשעבדיה ללוה נמי קא מכוין ולא נהירא להרא"ש לחלק בזה בין ערב לקבלן וכתב עוד הרא"ש דערבות וקבלנות היינו כשתבע הלוה מהמלוה שילונו ונכנס הערב עמו בדבר בלשון ערבות או בלשון קבלנות אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה כלום אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי מעות ואני נותן לך או הלוהו ואני חייב לך אין לשמעון על לוי כלום אפי' נתנם לו מידו לידו אלא על ראובן שאמר לו הלוהו ובשליחותו של ראובן נתנם לו כתב בעל התרומות קבלן שלא נשא ונתן ביד ומכר הלוה כל נכסיו אע"פ שיש נכסים לקבלן אם ירצה המלוה לטרוף מהלקוחות של הלוה אינן יכולין לדחותו אצל בני חורין של הקבלן לומר אין גובים מהנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין לפי שרשות ביד מלוה לגבות מהלוה או מהקבלן מאיזה מהם שירצה והרי חל שעבודו על נכסי הלוה שמכר להן ועל נכסי הקבלן לפיכך יכול לגבות מאיזה מהם שירצה וכן הדין בשנים שנעשו אחראין זה לזה ומכר א' מהם נכסיו אבל הקבלן שנשא ונתן ביד אינו יכול לגבות מהלקוחות של הלוה אא"כ אין נכסים לקבלן ודין זה דר' נתן נראה מפרק שור שנגח ד' וה' דהוי בין בבעל חוב בין בניזק בין בשכירות בין בגוזל ונגזל בין בנפקד דמפקינן מבע"ח דמזיק ויהבינן לניזק ומהמשכיר מפקינן ויהבינן לבע"ח דמשכיר ומנפקד מפקינן ויהבינן לבע"ח דמפקיד ומגזלן מפקינן ויהבינן לבע"ח דנגזל אבל אי מפקינן מנפקד של מסור לאנסים לתת לנמסר איכא פלוגתא כדלעיל וה"ה דמפקינן מבע"ח דגזלן ויהבינן לנגזל וכן בכולהו ואין הגזלן יכול למחול ללוה שלו ולהפסיד לנגזל כדי שלא יגבה ממנו וכן כולהו אין הלוה יכול למחול למי שנתחייב לו כדי שלא יגבה המלוה שלו את חובו ממנו וגובין לעולם מבע"ח דלוה ובלבד שיודע האמת שחייב לו עדיין וכתב בהגהת הרא"ש בשם רחבי"ה שנסתפק אם יאמר זה כבר פרעתי לנושה קודם שתבעתני אם יכול להשביעו על כך רבינו ומשולם בר נתן השיב שאם החזיר זה בע"ח דלוה הממון ללוה אחר שמלוה דלוה קבל עליו בב"ד קודם שפסקו לו ב"ד הדין כר' נתן שחייב לשלם גם לזה שלא היה לו לשלם ללוה כיון שהמלוה קבל עליו. ואם דין זה דר' נתן הוי דוקא כשאין ללוה לפרוע או דלמא הוי אפי' יש לו לפרוע איכא פלוגתא ר' יהודה בר' יצחק כתב דהא דמוציאין מזה ונותנין לזה מדר' נתן דוקא היכא שאין ללוה זה במה לפרוע אז כופין לזה שנתחייב ללוה שישלם לזה אבל אם יש ללוה זה במה לפרוע אין כופין לזה שנתחייב ללוה שישלם לזה וכתוב בהגהת אשר"י בשם א"ז דמיירי ר' נתן אפי' אם יש ללוה במה לפרוע: