שלטי הגיבורים על בבא בתרא עו

פשוט פ' הגוזל קמא דף צ"ז דהמלוה את חבירו מעות סתם או מכר לו פרקמטיא ונתחייב לו זה מעות סתם שלא פירש שיתחייב לשלם לו מטבע כלומר שישלם לו מעות הניתנים בהוצאה או שיהיה להם הצורה מהמלך שהכריז עליה להוציאן הרי זה משלם למלוה המעות שהלוה לו אפי' נפסלו מההוצאה שהמלך הכריז עליהן שלא יוציאו אותן מ"מ יוכל לשלם לו מאותן המעות שנפסלו כיון שלא התנה כלל ואפי' אינם יוצאין בשום מקום דמה שהלוהו משלם לו וקצת נראה מדברי מ"מ פ"ד מהל' גזילה דס"ל דדעת מיי' הוא דבסתם נמי צריך לשלם מטבע היוצא ודייק לה מדנקט הלוה על המטבע כלומר שהלוהו על סמך המטבע דהיינו הצורה והגם כי דבריו מגומגמים בדפוס ולדעתי כי אין זה דקדוק דהא דנקט מטבע הוא להודיענו שלא הלוהו לו דינר זהב בדינר זהב דהיינו פירות אלא הלוהו טיבעא בטיבעא ולפי זה הכל שוין בדין זה דכשהלוהו סתם מה שהלוהו משלם לו ואם נפסל הצורה שאין יוצאין עוד אותם המעות שיש עליהן אותה צורה בשום מקום מיהו אם המטבע הראשון נפסל כאן ויוצא במלכות אחרת אם יש למלוה דרך במקום שיוצא המטבע הראשון צריך לקבל מטבע הנפסל דמאחר שיש לו דרך שם יוליכהו לשם וכ"ש אם סוחרי אותה מדינה מצויין בכאן ולוקחין מאותה מטבע דודאי נותן לו מטבע היוצא בראשונה דיכול ליתנם לסוחרי אותה מדינה ואם אין סוחרי אותה מדינה המצוין לכאן רוצין לקחת מטבע היוצא במדינתה או שאין לו דרך לשם או אפי' יש לו דרך שם וקפדי המלכיות שמחפשין על כל מי שיש לו מטבע הנפסל צריך ליתן לו מטבע החדש ואם אין המלכיות מקפידו' כלל שאפי' במקומו יכול להוציא צריך לקבל מטבע הנפסל אם אין לו דרך לשם. ופסק זה נראה בעיני דאתיא גם לדברי רש"י וכן מוכח לשון רש"י מדברי סמ"ג לאוין קצ"ג ומה שכתוב בהגהות הרא"ש דרש"י ז"ל פסק כרב לא ראיתי הוכחה לזה כי אם בהיפך ונראה לעיני דהא דאמרי' דכשהתנה עמו לשלם מטבע מצי מיהב ליה מטבע הראשון אם יש לו דרך למלוה במקום שיוצאים בו כאמור היינו כה"ג דהתנה לשלם מטבע דאז אנו רואין כל הצדדין שאפשר שיהיה מטבע ובשיש שום צד יצא י"ח אבל אם התנה בפירוש ואמר שישלם לו כך וכך מעות טובים היוצאים בהוצאה נראה דאפי' יש לו דרך ללכת במקום דיוצאין שם המטבע הראשון אינו חייב לקבלם אלא נותן לו מעט מטבע חדש דמדדחק להתנות שיתן לו מעות היוצאין בהוצאה ודאי דלאותו מטבע שיצא אז בשעת הפרעון נתכוין ואצ"ל אם התנה בפירוש שיתן לו מטבע שיצא בכל מקום או באותו מקום דהכל לפי התנאי ועוד נראה דאם התנה בפירוש שיתחייב לשלם לו מטבע הניתן להוצאה בשעת הפרעון וקבע זמן לפרעון ואירע שלא פרעו בזמן הקבוע בשטר והנה בזמן הפרעון היה מטבע אחד ועתה בזמן שפרעו שכבר עבר והלך לו [צריך לשלם לו מטבע של אותו] הזמן הכתוב בשטר שקבע הזמן לפרעו וראיה לדבר מה שכתב המרדכי שם בשם מהר"ם ראובן שנדר לתת לאשתו ב' זקוקים כסף עד חנוכה מכסף הניתן אז ועתה אומר שביום ראשון של חנוכה נפסל המטבע דין הוא שיתן לו כסף הראשון שהיה יוצא בערב חנוכה הכא נמי לא שנא ולא אמרי' דשעת פרעון הכתוב בשטר קאי ארגע ואשעה גופה שישלם לו אלא קאי אזמן קבוע דהזמן קבוע בשטר הוא קרוי שעת פרעון לא כל זמן שהוא עושה הפרעון כי התם בעובדא דמהר"ם: וכתב עוד המרדכי בשם ר"י דכשנפסל המטבע הוי דינא דמלכותא דינא ונראה דבעי למימר דהלוה צריך לעולם לשלם מטבע החדש ולא שהמלוה צריך לקבל מטבע הראשון ומ"מ כל הני חלוקין לא הוי רק דוקא כשהתנה עמו שישלם לו מעות ולא דבר אחר אבל הלוהו מעות או סאה חטין וא"ל תחזיר לי כך וכך פרקמטיא או כך וכך מעות כיון שלא זקף עליו במלוה גמורה שיכול לפרוע לו חטין בפרקמטיא אם ירצה אז צריך ליתן לו מטבע היוצא באותה שעה כך כתב ר"י שם בתוס' ונראה דכל הלואות שלנו הן ע"מ לשלם מעות אע"פ שמשעבד לו כל נכסיו ואם לא ימצא מעות יגבה נכסים מ"מ דבסתם הוי ע"מ לשלם מעות דהא כי אית ליה מעות לא מצי לסלקו בדבר אחר כי לא אתני עמיה בפירוש והא דאמר דמשלם לו מטבע היוצא באותה שעה היינו דוקא בששוים החדשים והישנים במשקלם ואע"ג דזיל פירי טפי בחדשים הואיל ומחמת חריפותם הוא דזילי אין בכך כלום דאין כאן רבית כלל אבל אם הוסיף על משקל המטבע בזה איכא חילוק וזה דאם המטבע החדש גדול יותר וכבד מן הראשון במשקל אם הוזלו הפירות בשביל התוספת יותר במטבע החדש ממה שהיו נותנין בישן אז לא יפרע לו אלא לפי חשבון הישן אפי' לא הוסיפו עליו אלא כל שהוא דאם היה משלם מן החדש כמו מן הישן היה כאן רבית ואם לא הוזלו הפירות מחמת התוספת הזה אלא שהחדש שוה יותר מהישן להתיכו אז אם אין ביניהם אלא החומש שארבעה מן האחרות שוה כמו ה' מן הראשון נותן לו ה' ואינו מנכה לו בשביל התוספת שעד השעור הזה אין קפידה ודעת הלוה לכך מתחלה אם ישתנה המטבע ואם הוסיפו עליו יותר מחומש יפרע לו ממטבע החדש כפי משקל מטבע הישן ולא לפי המנין אע"פ שלא הוזלו הפירות ואם פחתו המטבע ממשקלו הראשון עי' פ' הזהב ונ"ל דאם הלוהו היום מטבע ולמחר נפסל ובעוד שהוא בידו בא להחזיר לו המטבע שהלוהו והלה אומר איני חפץ בו אם יש זמן לפרעון דלא מצי לכופו שיקבלם עד הזמן שקבע לו ואפי' ליכא זמן אפשר דכיון דסתם הלואה ל' יום לא מצי לכופו שיקבלם ונפקא מינה דאולי בזה הזמן לא יהיה ללוה תו אותם המעות שנפסלו בידו כי לא יוכל להחזיקם שבותים וגנוזין כל כך וכשלא יהיה לו זה המטבע יתן לו ממטבע היוצא וגם נפקא שיהיה באחריות הלוה עד זמן הפרעון ואע"פ דקי"ל דלוה מצי לכוף המלוה שיקבל חובו תוך זמנו כי ליכא שם רק טענת אחריות כמ"ש הטור ח"מ סי' ע"ד בשם בעל התרומות שקביעות הזמן אינו אלא לתקנת הלוה היינו דוקא היכא שאין הסכנה מצויה וגלויה אבל מטבע שנפסל שהסכנה מצויה וגלויה שאם ימצאו בידו זה המטבע יקפידו עליו המלכות וגם שידוע הוא שצריך להשהות המעות האלו אצלו ימים רבים שלא יוכל להוציאם בשום ענין אז נראה דמצי המלוה לסרב מלקבלם עד זמן שקבע לו כן נ"ל ואם יש לו ללוה אותן המעות גופייהו שהלוה המלוה איכא פלוגתא אי מצי להחזירם כשנפסלו אפי' התנה ליתן לו מטבע או לא המרדכי שם פ' הגוזל קמא כתב דאפי' נפסל המטבע והראשונים והחדשים שוים במשקל אם לא הוציא המטבע שהלוה לו אלא שהוא בעין לא גרע מגזלן שאומר לו הרי שלך לפניך ומשלם לו מעותיו ממש אפי' שנפסלו בינתים אבל מדברי סמ"ג לאוין קצ"ג מוכח להדיא דאפי' אם מחזיר לו אותן מעות שהלוה לו אין זה פרעון כיון שנפסלו עד שישלם לו ממטבע החדש שהוא קבל עליו לפורעו ואין כאן פרעון אלא במטבע היוצא ומ"מ אפשר דלכ"ע אע"פ דקי"ל מלוה להוצאה ניתנה לאו למימרא שלא ימצא לעולם שאותם המעות שהלוהו יהיו בעין דאפשר שפיר שיהיו בעין אע"פ דלהוצאה ניתנה וכן מוכח דברי סמ"ג: שאלה מי שהלוה את חבירו מנה והחליף המלך המטבע במטבע אחרת ונפחת השני מן הראשון הרבה שהמאה דינרין מן הראשונים שוין ק"ל מן אחרונים והלוה טוען שאין עליו לפרוע אלא מן המטבע היוצא אחר שצוה המלך והמלוה טוען שחייב ליתן לו כפי המטבע הראשון כמו שכתוב בשטרו ועוד שאינן שוים כל כך הודיעני בכתב הדין עם מי. תשובה גרסי' בפ' הגוזל עצים בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו אמר ליה נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואסיקנא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא בזוזא דאגרדמא טייעא עד עשרה בתמניא כתב הרב אלפסי דה"ה לפיחתו דכל שנפחתו יותר מהסך זה נותן לו דמי שויו המטבע הראשון שהלוהו לו אבל הראב"ד כתב דלענין פחת ליכא למיחש להאי שיעורא דקי"ל כרב דנותן לו מטבע היוצא באותה שעה אפי' פחת כמה ופטור שלא הקפידו בתוספת אלא משום איסור רבית אבל בפחת אין בו הפרש ע"כ דברי הרב ודעתי נוטה לדברי הרי"ף ומ"מ אם יש מאמר המלך בזה שיגזור כמה יתן לו למלוה בהתחלף המטבע נראה שהדין כפי מה שיגזור המלך שכבר שאלתי חכמי האומות שזה מחוקי המלכות הוא שיכול לומר המטבע הזה יתחלף כן וכן וכיון שכן קי"ל דדינא דמלכותא דינא: