שלטי הגיבורים על בבא בתרא נו:

לשון ריא"ז אם היו מוחזקין באחד שהוא בכור ואמר אביו שאינו בכור נאמן וג' נאמנים על הבכור חיה ואביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם כמו שמבואר בפ' עשרה יוחסין ואין עד א' חוץ מאלו נאמן עליו עד שיהו שני עדים כשרים שאין מוציאין ממון על פי עד אחד כמו שביאר מז"ה:

וכשהוא עובר על המכס אמר זה בני וחזר ואמר עבדי כתב הרמ"ה האי דנאמן בעבר בבית המכס אי חזר ואמר עבדי ה"מ דלא איתחזק אימיה בבת ישראל אבל אי תחזק אימיה בבת ישראל לאו כל כמיניה לומר עליה עבדי דכי מהימניה רחמנא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר הוא דאיכא למימר אולדיה מחייבי כריתות א"נ כגון דידיע דבר אתתיה הוא ואמר עליה דלאו בריה הוא והוה ליה ממזר ממילא אבל מעלמא לא מהימן ודאי כיון דאיתחזק אימיה בבת ישראל לאו כל כמיניה לאחזוקה כשפחה ע"כ כתב מיי' כל מי שהיה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בן או שאמר בני הוא זה ומשוחררת היא אמו אם ת"ח הוא או אדם כשר שהוחזק בדקדוקי מצוה ה"ז ירשנו ואעפ"כ אינו נושא ישראלית עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה בפנינו ואם משאר הדיוטות הוא ואצ"ל אם הוא מהמפקירים עצמן לכך ה"ז בחזקת עבד לכל דבריו ואחיו מאביו מוכרין אותו ואם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתייבמת וזה הדין נראה לי שהוא על עיקרי הקבלה ויש מי שלא חילק בין כשרים לשאר העם אלא לענין שלא ימכרו אותו אחיו בלבד ויש מי שהורה שאפי' ליורשו לא נחלוק בישראל ואין ראוי לסמוך על דבר זה ורב נטרוניא כתב שהוא בנו לכל דבר ופוטר את אשתו מהיבום אפי' אין לה גט חירות וי"א שהוא בנו לחימרא שאשתו חולצת ואינה מתיבמת וצריך גט שחרור לישא בת ישראל ואם קידש בלא גט שיחרור צריכה גט ממנו ואין מניחה אותו לישאנה ולענין ממון נקטינן לחומרא ולא ירית אבל איהו גופיה לא מזבני ליה ירתיה והרא"ש הסכים לדברי רב נטרוניא וכתב מיי' לא נראו לי דברי הגאונים ואין דבריו נראין ע"כ:

והא דאמרי' אם קבל עליו קרוב או פסול לדיין אם קנו מידו דאינו יכול לחזור בו כתב מיי' בגמר הדין והוציא ממון בדין הפסול הזה אינו יכול לחזור בו וכל זמן שלא הוציא ממון על ידו יכול לחזור בו ונראה אפי' לא הוציא ממון רק שאמר פלוני חייב נקרא גמר דין ואינו יכול לחזור בו ואם כופר ואומר לא קבלתיו עלי לדון ואין עדים בדבר ישבע שלא קבלו עליו אפי' אם הדיין מכחישו ואמר שקבלו עליו והא דמהני קבלת פסול דוקא שקבלו במקום א' דליכא אלא חדא לריעותא וה"ה נמי אם קבל כשר אחד במקום שנים אבל אם קבל עליו פסול אחד במקום שנים כשרים דאיכא תרתי לריעותא אפי' נגמר הדין על פיו יכול לחזור בו ואם קנו מידו אינו יכול לחזור בו אפי' שקבל עליו הפסול במקום שנים וההוא דאמר לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא דמהניא כתב הרמ"ה דוקא דאמר ליה הכי בשעת הלואה דאדעתא דהכי חייל עליה שעבודא או לאחר הלואה וקנו מיניה אבל לא קנו מיניה לא כיון אבל עליו פסול כבי תרי דאדם קרוב אצל עצמו והרא"ש כתב דלא בעי קנין דכיון דקביל עליו הלוה שיהיה המלוה נאמן שלא נפרע ואפי' עדים מעידים עליו שפרעו הרי האמינו עליו ופסל כל העדים המכחישים דבריו וכל תנאי שבממון קיים כאדם האומר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני דלא צריך קנין אלא קבלה:

כתב סמ"ג דיש לחוש לדברי ר"ת דפוסל ראשון בשלישי שנים שנשואים זה האם וזה בת בנה או בת בתה מותרים זה לזה לדעת הרי"ף וכן דעת מיי' אבל ר"ת פוסק לקמן ראשון בשלישי פסול: