שלטי הגיבורים על בבא בתרא נב
Shiltei HaGiborim on Bava Basra 52b (Shiltei HaGiborim on Bava Batra 52b) · שלטי הגיבורים על בבא בתרא · free full Hebrew text
Open in the reader →פשוט בפ' החובל דעד אינו נעשה דיין וכתב הר"ן שם בשם הרא"ה דאין עד נעשה דיין הוא על ג' דרכים. הא' פשוט אליבא דכ"ע דכל עד שהעיד כבר אינו נעשה דיין מעולם מאחר שהעיד ואפי' אם באין עדים להעיד בפניו תו לא מצי להיות דיין בדאורייתא אבל בדרבנן אפי' עד המעיד נעשה דיין וכדלקמן בס"ד. הב' אין הדיין רשאי לדון על פי ראייתו בלא עדים שיעידו לפניו אם ראו המעש' בליל' דבלילה לא שייך למימר לא תהא שמיעה גדולה מראיה ואם ראה ביום איכא פלוגתא אם יוכל לדון על פי ראייתו. הג' דיין שראה מעשה ולא העיד כלל ואחרי' מעידים לפניו אם לא ראהו בתורת עדות אז יכול להיות דיין ודוקא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ומיהו לכ"ע דיין הרואה את המעשה והעושה אותו הודה לו בשעת הראיה אז יוכל לדון ע"פ ראייתו דהודאת הבעל דין חשוב כהגדת העדים זכר לדבר הודאת בע"ד כק' עדים דמי רק יש להבין מדברי הר"ן כאן ובפ' יש נוחלין גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה וכל זה דאין עד נעשה דיין בדבר שצריך לדון מן התורה אבל בדבר שצריך לדון בו מדרבנן עד נעשה דיין כמ"ש מיי' פ"ד מהל' עדות וכן התוס' פ"ב דכתובות וכיון דאין עד נעשה דיין כתוב בהגהות מיי' פכ"ד מהל' סנהדרין אם הנתבע בירר דיין היודע לו עדות לתובע דאין עד נעשה דיין דוחקין אותו לברור דיין אחר כי הוא צריך להעיד והאריך בראיות: ונראה דהא דלא אמרי' שידון ע"פ ראייתו היינו משום דאולי חבירו המבורר אינו יודע בעדות זה ואין מכאן הוכחה דמהר"ם קאי אפלוגתא אשר זכרנו: הר"ן שם כתב בשם הרא"ה דדיין הרואה המעשה אינו יכול לדון על פי ראייתו בלא עדים שיעידו בפניו בדיני ממונות ולא אמרי' לא תהא שמיעה גדולה מראיה דבדיני ממונות הגדה כתיבא דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו הלכך לא סגי ליה בלא הגדה וכן הוא דעת רש"י והא דאמרי' בפ' יש נוחלין ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין אפי' בלא הגדת אחרים דאלמא עד הרואה נעשה דיין דלא תהא שמיעה גדולה מראיה תירץ שם דהתם היינו טעמא כי מה שיצוה בפניהם חשיב כהגדת עדים דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ולא איתמר דבעינן הגדה מפי אחרים אלא לאפוקי מה שראו מעצמן או שיודעים שלא מפי בעל הדבר ונפקא מינה גם מזה שדיינים המכירים חתימת ידי עדים אכתי צריך להעיד בפניהם ולקמן יתבאר דין זה דקיום השטר בס"ד אבל התוס' שם ופ"ב דכתובות מוכיחים דבדיני ממונות נמי אמרי' לא תהא שמיעה גדולה מראיה ויכול הדיין לדון על פי ראייתו אם ראה הדבר ביום וכן כתבו הגהות מיי' פ"ג מהל' סנהדרין והעיר ח"מ סי' ז' ורוב הפוסקים מסכימים לזה: אי עד כי האי מני להיות דיין התוס' שם כתבו דרשב"ם פי' דאם נתכוונו להעיד נעשה עד ואפי' לא הגיד העדות הוי בכלל עד דאינו נעשה דיין והתוס' שם ובכמה מקומות הוכיחו דהא דאמרי' אין עד נעשה דיין דוקא בעד שצריך להעיד מפיו אבל מי שנתכוין להעיד ולא הגיד העדות בפיו מצי שפיר להיות דיין וכ"כ סמ"ג עשין סי' ק"ט והרא"ש והטור ח"מ סי' ז' בשם הרא"ה ורוב הפוסקים כך הסכימו: גבי ג' שנכנסו וכו' כתב ריא"ז בד"א כשהיו ג' והיה החילוק ההוא ביום אבל אם היו ב' או שהיה החילוק בלילה ואפי' בפני ג' אין כותבין אלא בלשון עדות שאין עושין דין בפחות מג' וכן אין עושין דין בלילה שנאמר והיה ביום הנחילו וכו' ביום עושין חילוק נחלות ולא בלילה והרי הוקבעו הלילה עדים ואינם יכולין להיות דיינין שאין עד נעשה דיין ולא אמרו שאין עד נעשה דיין אלא כשהוא צריך להעיד ולדון אבל אם יש עדים אחרים בלא לו והוצרכנו לזה העד לצרפו עם הדיינים ה"ז יכול להיות דיין עמהם אע"פ שהעיד כבר הואיל ויש לנו עדים אחרים בלא לו ואין אנו צריכין לעדות וכמו שביאר מז"ה ול"נ שאפי' אם יש עדים אחרים בלא לו אין עד שהעיד רשאי להיות דיין שמא מחזר לזכות זה שהעיד עליו שהוא ירא שמא יבאו עדים ויזימוהו ויתחייב בהזמתו כמבואר בקונטרס הראיות: