שלטי הגיבורים על בבא בתרא מז.

כתב מיי' ובשאר פירות שלא הוזכרו כאן מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה וכתב הרמ"ה דוקא דא"ל פירות סתם ולא א"ל אלו או שאמר פירות יפות אלו אבל אם אמר לו פירות אלו ולא אמר יפות אפי' כולן מתליעות הגיעו והוא שיהיה כיוצא בהן נמכרים בשוק לאכילה ואי אמר ליה פירות יפות ולא אמר אלו נותן פירות שכולן יפות:

הלוקח יין למכור בחנות דאמר אם שנה בו הלוקח דפטור המוכר כתב רב האי ה"ה היכא דלא אמר לו למקפה שאנו אומרים שאינו חייב אחריות משום דא"ל לא איבעי לך לשהויי ה"מ היכא דשהה טפי ממאי דראוי ליה לשהויי לפום שיעור יומי דאורחיה דהאי לוקח למשתי בהו שיעור הדין חמרא היכא דשתי מיניה כל יומא כי אורחיה אבל לא שהה טפי מהאי שיעורא ולא שני ביה דגריס לאחמוצי אע"ג דלא א"ל למקפא אי בקנקני דמוכר הוא חייב באחריותו ע"כ. והמקבל יין מחבירו בעיסקא דאמר הוזל או החמיץ אחריות על המוכר כתב רבינו יונה אבל הלוקח יין מחבירו אע"פ שאמר דעתי להוליכו למקום פלוני והוזל קודם שיגיע לשם המקח קיים שהרי מקחו מקח גמור אע"פ שהמוכר על דעת לעלות לארץ ישראל ולא יכול לעלות מכרו בטל במוכר בלבד אמרי' שהמוכר מתוך אונס הוא מוכר והרי נודע הדבר שלא מכר זה אלא מפני שעלה בדעתו דבר שיהא צריך לומר שמכר אבל ר"ח כתב שאין חילוק בין מוכר ללוקח וכ"כ הרמ"ה אלא שחלק דוקא שהתנה שלא יתן הדמים עד שיוליכנו למקום פלוני כיון שקנהו על דעת שלא ליתן הדמים עד שיוליכנו לאותו מקום שנמכר שם ביוקר וקודם שהגיע לשם הוזל יכול להחזירו דמסתמא דעתו היה על מנת שימצא שם השער ביוקר כמו שהורגל וכיון שהוזל קודם שהגיע שם הוי כאינו התנה על שום תנאי ולא נתקיים התנאי ע"כ: