שלטי הגיבורים על בבא בתרא מו:

כתב הרמ"ה לא מבעיא אם רובא לרדיא זבני דאיכא רובא דמסייע לחזקת הממון דאמר המע"ה אלא אפי' כי הדדי נינהו חזקת ממונא עדיפא והמע"ה ואם הוא גברא דלא זבין אלא לרדיא והמוכר מכירו הוי מקח טעות אפי' לא יהיב אלא דמי בישרא דהוי כי פירש לרדיא ואי גברא דלא זבין אלא לשחיטה מסתמא לשחיטה קנאו ודיניה כשאר זביני לענין אונאה ובטול מקח ואי זבין לרדיא ושחיטה ואיכא הוכחה בדמים הדמים מודיעין ואע"ג דקי"ל כרבנן שאין הדמים ראיה ה"מ גבי צמד בקר שהדמים מכחישין את עיקר הלשון דעיקר לשון בני אדם קורין לעול בלא בקר צמד אבל הכא בין לשחיטה בין לרדיא נקרא שור לכ"ע והולכין אחר הודעת דמים:

הא דאמרי' וכי אית ליה זוזי יהיב ליה זוזי בעל כרחיה היינו דוקא היכא שיש לו זוזי אבל אי לית ליה זוזי ותן לו מטלטלין אין לו מטלטלין ולא מעות נותן לו קרקע אם יש לו ואע"פ שמדברי ר"ת ולשונו שהביא המרדכי פ"ק דב"ק דבשאין לו מעות ויש לו מטלטלין וקרקע שיש לו ליתן מן הקרקע ולא מן המטלטלין עד שיהיה לו גם קרקע מ"מ אין הלשון ההוא דוקא וכבר הביא סמ"ג עשין צ"ג דברי ר"ת וכתב דמטלטלים קודמים להגבות מהם לבע"ח אפי' יש לו גם קרקע והכי מסתבר וכן כתבו כל הפוסקים ויהיב הר"ן בשם הרמ"ה שם פ"ק דב"ק טעמא רבה דמטלטלין קודמין כי דמיהם מצוין יותר בנקל בלא הכרזה ואם ראובן מכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת מהן ללוי ובא בע"ח של ראובן לגבות רצה בע"ח לגבות משמעון גובה רצה לגבות מלוי גובה איכא פלוגתא בין רש"י והרא"ש ובעל העיטור שהביא דבריו מ"מ פי"ט מהל' מלוה וטור ח"מ סי' קי"ט וכן סמ"ג עשין צ"ד והגהות מיי' בשם ר"י:

דין מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות עי' בפ' הזהב:

פשוט בפרק ד' וה' דהנותן מעות בדבר שיודע בודאי שאין אותם דמים יכולין לעשות קנין אינו יכול לטעון שיחזיר לו מעותיו דהוא היה יודע בזה קודם לכן ובודאי גמר ונתן לשם מתנה מיהו מלתא דברור לן שהוא היה יודע בו ולא היה יכול לטעון כגון המקדש אחותו שיודע בודאי שאין קדושין תופסין בה וגמר ונתן לשם מתנה אבל דבר שהוא תלוי בדין דאיכא לומר שהנותן המעות טעה שהיה סבור שהקנין היה טוב ונמצא בהיפך אז לא אמרי' דגמר ויהיב לשם מתנה דאיכא לומר הטעם דלאו כ"ע דינא גמירי ומש"ה אמרי' בתוספתא דהקונה שור שנגמר דינו הוי מקח טעות אפי' דידע שנגח ונגמר דינו לפי דאיכא למימר שהוא לא היה בקי בדין זה דשור הנסקל והיה סבור דיכול להשהותו לעשות בו מלאכתו או אפי' לשוחטו סבור דשרי ונראה דה"ה לכל כיוצא בזה:

כתב מיי' כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום ומחזירין בו המקח מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום אין מחזירין עליו אא"כ פירש שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך וכל הלוקח סתם אין דעתו אלא דבר שלם בלי מום ואפי' אם פירש המוכר ע"מ שאין אתה חוזר עלי במום הרי זה חוזר עד שיפרש המום בממכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו כל מום שימצא במקח זה שיפחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל ויפרש אותו ע"כ וזה נוטה לצד דבריו שכתב שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ואני כתבתי למעלה שלדעת הרא"ש יכול להקנותו וה"ה שיכול למחול:

פירש"י קוביוסטוס גונב נפשות וכ"כ מיי' פט"ו מהל' מכירה י"מ דגונב נפשות חשוב כמו מוכתב למלכות ופי' קוביוסטוס הוא משחק בקוביא וכן פי' ר"ח: כתב מיי' בפט"ז מהל' מכירה וכן כל מוכר כל דבר שאסור לאכול מה"ת כך הוא דינו בין שהוא בלאו בין שהוא בכרת אבל אם הוא אסור לאכול מדברי סופרים אם הפירות קיימים מחזיר הפירות ואם אוכלן אין המוכר מחזיר לו כלום וכל איסורי הנאה בין מן התורה בין מדבריהם מחזיר לו הדמים ואין להם דין מכירה: