שלטי הגיבורים על בבא בתרא מב:

כתב מיי' המקנה לחבירו דבר שאינו מסוים אם היה מניינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ידוע קנה ואם אין מניינו ידוע לא קנה כיצד ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידוע ולא מנין הקנקנים ידוע מכרן קיים אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומדן שהיה בדעתם ויש להם אונאה כפי שער שבשוק אבל האומר לחבירו כל מה שבבית זה או כל מה שבתיבה אני מוכר לך בכך וכך ורצה הלוקח ומשך אין כאן קנין כלום לפי שלא סמכא דעת הלוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן אם זהב ואין זה אלא כמשחק בקוביא וכן המוכר לחבירו בב' דינרים חטין ולא פירש כמה סאה מכר לו נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה וכל החוזר בו אחר נתינת דמים ולא רצה בשער שבשוק בשעת מתן מעות מקבל עליו מי שפרע. ששאלת על סרסור שהביא חפץ של שמעון לראובן לקנות ולא היו תגרים בעיר שהיו בקיאין בשומת החפץ כמו שמעון ולא ידע ראובן שהיה של שמעון וביקש ממנו ליועצו כמה הוא שוה ואמר לו שמעון קח אותו בק"נ זהובים שהוא בזול וכל מה שיאמרו קרוביך שהוא ביוקר אחזיר לך המעות ולקח ראובן החפץ ושלחו לעירו מן היריד והראהו לקרוביו והם אומרים שנתאנה בו יותרמשליש ותבע משמעון שיחזיר מעותיו כמו שהתנה עמו וגם החפץ שלו וגם טוען אתה נתערבת לי בשעת מתן מעות שאמרת לי אחזיר לך מעותיך ושמעון אומר לא היה החפץ שלי כי לא הייתי אלא סרסור שנשלח על ידי ליריד ואיני חייב לך מטעם אונאה וגם לא מטעם תנאי כי איני רוצה לעמוד בתנאי יראה כיון ששמעון מסר החפץ מידו לסרסור נקרא בעל החפץ ואפי' בלא תנאי יש במקח זה דין אונאה וצריך להחזיר האונאה בכדי שיראה לתגר או לקרוביו וכו' ע"ש באורך: שאלה להרא"ש ששאלת ראובן מכר י' חביות וא"ל אני מוכר חביות אלו המדה בכך וכך ולאחר שלקח שמעון קצת מהיין מחבית אחת חזר בו ולא רצה ליקח יותר אם יכול לחזור בו גם מחבית שפתח: תשובה ודאי משאר החביות יכול לחזור בו כיון שלא משך ואם לא נתן מעות אף מי שפרע ליכא ואותו חבית שפתח מלתא דפשיטא הוא שאם יניחנה כך תחמיץ ותתקלקל לפיכך צריך ליקח כולה אע"פ שלא משך אמנם יכול לומר למוכר אני מחויב באחריות וטול אתה היין שבחבית בשומת ב"ד ואם יפסד ויחסר אשלם ואפרע דמי החבית כפי מה שהיה שוה כשקניתיו: והיכא שאין המקח ברשותו ושכר מקומו או נתנוהו לו במתנה ובקנין או אפי' בדבור בעלמא קנהו דהשתא הוי רשותו וחצירו קונה לו ופי' רשב"ם דה"ה נמי אם הוא ברשות המוכר אבל הרא"ש כתב דוקא כשהוא מונח ברשות אחר ואמר בעל החצר יזכה חצרי לפלוני במקח שקנה מפלוני קונה ואפי' באמירה לחוד דחצירו כידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו בשל אחרים אבל אם הוא מונח ברשות המוכר ואמר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה לו שאין אדם יכול לזכות בשל עצמו לחבירו שלא ע"י אחרים אלא צריך שיגביה או ישכיר המקום ויקנה לו בכסף או בשטר או בחזקה ובא' מאלו הדרכים קנה לאחר שפסק סכום הדמים אע"פ שלא מדד: ופשוט פ' הפרה דהמוכר דבר לחבירו ובא הקונה להחזיק באותו דבר חזקה הראויה לו כמו שיתבאר לקמן בס"ד אם הוא רוצה להחזיק שלא בפני המוכר אין החזקה כלום עד שיאמר לו המוכר לך חזק וקני והמוכר בור לחבירו ומסר לו כסוי הבור ה"ז כאילו אמר לך חזק וקני וכשהחזיק יקנה ודע כי אע"פ דדין זה נשמט ממיי' פ"ק דהל' מכירה בדפוס הוא טעות סופר ובודאי דמיי' הביאו בפסקיו כמו שמוכח מדברי המגיד משנה וכן ראיתי במיי' כתיבת יד והמוכר בית לחבירו ומסר לו את המפתח ה"ז כמי שאומר לו לך חזק וקני ואי קנה לגמרי במסירת המפתח אע"פ שלא החזיק בה איכה פלוגתא לפי התוס' ומיי' פ"ח מהל' מכירה והרא"ש וטור ח"מ סי' קצ"ב מסירת המפתח שמסר המוכר לקונה מועיל שיכול להחזיק בבית שלא בפניו כאילו אמר לו לך חזק וקני אבל אינו מועיל לענין שבמסירת המפתח יקנה הבית בלי חזקה אחרת כאילו החזיק אלא צריך שיחזיק דדוקא גבי בדיקת חמץ הוא דקני במסירת מפתח משום דמי שהמפתח בידו עליו לבדוק אבל הרשב"ם פי' דבמסירת המפתח החזיק הלה בבית לגמרי מבלי שיעשה עוד לבית חזקה אחרת וכן מצאתי במרדכי פ' ח"ה בתשובה אחת גבי מאן דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ביתא ודברי ראבי"ה שהביא המרדכי בפ' הפרה והגהות מיי' פ"ק מהל' מכירה שכתב וז"ל כתב ראבי"ה וה"ה במוכר סחורה המונחת בבית או בשוכר ומסר לו המפתח נקנית הסחורה או הבית כאילו שכר את מקומו ע"כ לא ידעתי בודאי להיכן נוטים דיש פנים בדבריו לכאן ולכאן אלא דאיכא למימר מדהביאם המרדכי וכן ההגהות על דברי ריב"ל אלמא דס"ל דלא קנה לגמרי מיהו תשובת מיי' סי' י"א נראה דמסכים לדברי רשב"ם להדיא דס"ל דבכל מילי כיון שקנה והחזיק בדבר אחד מהסחורה שרגילות כל הסחורה למשוך אחריה קנה הכל לגמרי מבלי שיחזיק חזקה אחרת וכתב ראבי"ה וה"ה במוכר סחורה המונחת בבית או בשוכר ומסר לו המפתח נקנית הסחורה או הבית כאילו שכר את מקומו ומיהו נראה דחזקה הראויה לו בעי וגבי דבר דבעי משיכה אם משך שלא בפני המוכר לא קנה עד שיאמר לו משוך וקני ואם מסר לו משכוכית והיא הבהמה ההולכת בראש העדר והכל הולכים אחריה אצ"ל לו משוך וקני דכמאן דא"ל דמי וקונה אפי' שלא בפניו וכתב ראבי"ה וכן הדין במוכר סחורה ונתן לו דבר דעל ידו רגילים לקנות כל הסחורה שהכל תלוי במנהג הסוחרים וכ"כ המרדכי והגהות מיי' פ"ב מהל' מכירה ותשובות מיי' סי' י"ח והוקשה בעיני דברי אותה תשובה דמיי' דנראה דכיון שהחזיק בדבר שרגילין למשוך כל הסחורה אחריו קנה כולה בלא חזקה אחרת וקשה דהא הכא כי משך את המשכוכית לא קנה שאר העדר עד שיחזיק ואולי דהוא נוטה לדעת רשב"ם ז"ל שכתב דבמסירת המפתח קנה הבית לגמרי מבלי חזקה אחרת ה"ה לכל דבר כיוצא בזה וא"כ הוי פלוגתא בכל הבבא הזאת אי קנה לגמרי במסירת המפתח ובמסירת כסוי הבור ובמסירת המשכוכית:

הרמ"ה כ' כדברי רבינו דדוקא בסימטא אינו קונה אא"כ מדד דכיון שגלה דעתו שאינו רוצה למכור אלא הכור ביחד לא סמכא דעת שניהם עד שימדדו אבל אם הוא ברשות לוקח או שהגביה כל הבור קנה והרב יונה הוסיף לומר דאפי' לא קנה אלא כל סאה וסאה לבדה קנאה במשיכה ולא נהירא אלא כדפרישית דאפי' משך כל הכור או הגבהו לא קנה אא"כ שמדדו וכן דעת הרא"ש וכתב עוד הרב יונה דכי אמרי' כשמדד לו סאה אחרונה קנה כל הכור דוקא שמדד לו כל סאה ונשארו כולם בתוך הכלי עד אם כלה למדוד כל הכור אבל אם מודד כל סאה וסאה ונתנה על גב סימטא כיון שלא קנה בשעת מדידה גם לבסוף לא קנה ואין נראה להרא"ש אלא כיון שגמר מדידת כל הכור איגלאי מלתא שקנה כל סאה וסאה למפרע משעה שנמדדה אמר לו כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה אם הוא במקום הראוי לקנות כגון בסימטא או בחצר של שניהם וטעמא משום דמספקא לן אי תפיש לשון ראשון או לשון אחרון הלכך מה שבא לידו והוא מוחזק בו לא מפקינן מיניה ואם לא נתן המעות כתב הרמ"ה דאף במה שהוא תפוס יכול לחזור בו כיון שהוא מוחזק עדיין במעות אוקי ממונא בחזקת מריה: