שלטי הגיבורים על בבא בתרא מ:

מיי' כתב כרבינו גבי מכר את הבור לא מכר מימיו ורשב"ם ז"ל פי' שמכר מימיו וכ"כ הרא"ש ואם מכר המים כתב רשב"ם ז"ל שלא מכר הבור והאשפה: וגבי מכירת פירות שובך כתב מיי' אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירות הפירות מניח בריכה ראשונה שיולידו האמהות ומניח ממה שילדו הבנות שחי בריכות וכל הנולד מאותן שתי בריכות של הבנות והבריכה הראשונה של האמהות הוא שלו:

כתב הטור המוכר פירות שובך או פירות כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכר דבר שלא בא לעולם שאינו מוכר היונים שיולידו והדבש שיבא לכוורת אלא מוכר השובך לפירותיו והכוורת לדבשו והרי הוא כמוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה ובמוכר אילן לפירותיו והביצים והאפרוחים שהם עתה בשובך לא קנה אותן בעל השובך כל זמן שלא כרחו משום לא תקח האם על הבנים לפיכך הרוצה להקנות לחבירו ביצים ואפרוחים שבשובך מטפס על השובך כדי שיגביה האמהות מעליהם ואח"כ יקנה אותם לחבירו בקנין או אגב קרקע או בשאר דברים שמטלטלין נקנין בהם: כתב הטור כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם משייר דבר שלב"ל כיצד מכר שדה לראובן ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע לכל שנה לא קנה שמעון כלום מהפירות לפי ששייר לו דבר שלב"ל והשדה עם הפירות הכל לראובן אבל אם שייר מהפירות לעצמו מהני משום דאמרי' לעצמו שייר בעין יפה ורואין כאילו שייר לו מקום הפירות והוי דבר שיש בו ממש ואפי' מכר לוקח זה השדה לאחר חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו כל מה ששייר ואם אמר כל זמן ששדה זה בידך מכרה לאחר כבר פקע כחו של מוכר הראשון וכשמכרה לאחר הלוקח שקנאה ממנו אינו נותן למוכר ראשון כלום ואם מת המוכר הראשון אין לבניו כלום אפי' בעודו ביד הלוקח הראשון אא"כ פירש יש לי וליורשי דכיון שאין לו אלא משום דאמרי' בעין יפה שייר לא מהני אלא לו וליורשו אע"פ שצריך ליתן לו הפירות ששייר אם לא יתנם לו אין המקח מתבטל בכך שאין קיום המקח תלוי בכך אבל אם מתנה על מנת שתתן לי מהפירות כך וכך בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו אם לא יתן לו כמו שהתנה יתבטל המקח דנהי דאין אדם מקנה דבר שלב"ל יכול להתנות על דבר שלב"ל וכן אם מכר או נתן דקל לאחר ופירותיו לאחר ראשון קנה דקל ופירותיו ושני לא קנה כלום אבל אם אמר לא' קני דקל זה חוץ מפירותיו שייר לעצמו גם מקום הפירות שהם הענפים ואין ללוקח אלא הגזע לכשיתייבש:

הא דאמרי' הקונה ג' אילנות בתוך שדה חבירו קנה הקרקע וכתב ר"י דדוקא באילנות גדולים אבל שתילים קטנים שהעול כובשן ואין עולין להם בחבל אין להם קרקע אע"פ שמכרן לקיימו בתוך שדהו בתר שעת מכירה אזלינן ומיי' כתב אפי' הם נטיעות קטנות ומסתברא כדברי ה"ר יונה: ופי' רשב"ם לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר קי"ל כוותיה אפי' קנה שנים יש לו קרקע אבל ר"י פי' דאפי' ר"ע מודה דבקונה שנים אין לו קרקע וכ"כ הרא"ש ופי' ר"י אע"ג דבשנים אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן ולא קרקע שביניהם מיהו יש לו כמלא אורה וסלו וכ"ש תחתיהם כדי ללקט בהם פירות וגם דרך יש לו לכ"ע אפי' לרבנן כאדם שמשאיל (לאדם) מקום לחבירו להניח שם חפציו שמשאיל לו ג"כ מקום לילך שם וה"ר יונה כתב שאין המוכר רשאי ג"כ לזרוע תחתיהם דמטנפי פירי דלוקח והא דאמרי' שלא קנה לוקח תחתיהם היינו לענין שאינו רשאי לזרוע שם בשלשה שקנה קרקע אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו צריך לקוצצם וכתב ה"ר יונה אם לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצם שאם לא ישפה שמא יחזיק ע"י תוספת הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לענפים ואם נחלקו לאחר זמן שיאמר הלוקח עד כאן היו מגיעים הענפים בשעת מכירה והמוכר אומר לא כי אלא נארכו הבדים כתב הרמב"ם שעל הלוקח להביא ראיה שאם הגדילו היה משפה דדלמא לאו אדעתיה: