שלטי הגיבורים על בבא בתרא לה

בדין הצנור שנותנין תחת הרעפים לקבל המים מהרעפים ומשם נופלים לארץ והולכים אל המקוה צריך שיהיה מדף א' שפוי היטב שלא יהיה שם בקעים וסדקים ונקבים כלל וצריך לזכותו היטב ולא סגי במה שהדף עומד במדרון ובפרט כשיש לדף לבזבזין כמו הצנורות וההיא דפ"ה דמקואות דהעבירו ע"ג כלים אין ראיה דמיירי במעיין דמשום חשש הבאת המים ע"י דבר המקבל טומאה דבמעיין ליכא למיחש ובהבאת מי גשמים למקוה מכונסים איכא למיחש משום טומאה ואע"ג דמשום שאוב היינו מתירים אולי משום דגם הכלי הוא במדרון כמו שנראה נדון דידן דלמא הוא משום שאין לו בית קבול ואפי' שאינו במדרון נמי כשר אבל כי אית ליה בית קבול במקום שהמים עוברים עליו דלמא הוא פוסל משום שאוב אפי' הוא במדרון ודברי מיי' פ"ח מהל' מקואות הכי משמע דמיירי דלית להו בית קבול ומש"ה מכשיר שכתב מעיין שמימיו נמשכים ע"ג כלים שאין להם בית קבול שולחן וספסל וכו' וכדאיתא פ"ז דמקואות הכר והכסת של עור שכתב בפירוש יש לפקפק עליה דאיכא למימר דהתם היינו טעמא דשרי דכשהוא מעלה הכלי אינו מוריד מים למקוה דכל כמה שהוא מעלהו מהמקוה מעלהו נקי מהמים אבל מי יימר דהמעמיד כלי על שוליו וממשיך ע"ג מים למקוה שלא יהיה שאוב כיון דממשיך דרך בית קבולו עוד התם עיקר עלייתו דרך שוליו אינו משום שאיבה דכבר תנן ליה אלא הוא משום שלא יחסר מים מהמקוה דמיירי במקוה שיש לה מ' סאה מצומצמות כמ"ש הטור י"ד סי' ר"א והכי מסתבר דאילו עיקר משום השאיבה היה לנו לראות אם יש בכלי ג' לוגין מים דלכ"ע בסוף אינו פוסל פחות מג' לוגין הלכך לא היה נראה בעיני מכל אלה ראיה אך הראיה דזקפה לידה דפ"ד ממקואות נראה ראיה לפי דברי הטוי"ד סי' ר"א שכתב טעם הכשרה משום שאינה עומדת בענין שראויה לקבל וגם בזה יש לפקפק דדלמא מיירי בענין שאין המים עוברין תוך הלבזבזין לפי דברי מיי' פ"ו מהל' מקואות שכתב הטעם מפני שלא עשאה לקבל אינו ראיה דאיכא למידק הא עשאה לקבל אפי' עומדת בענין שאינה ראויה לקבל פוסל ולפי החומרא מדברי מהררי"ק שפוסל החטיטה אפי' בשלא עשאה מתחלה לקבל א"כ אין כאן מקום להתיר לסברת מיי' דעשאה לקבל ולא עשאה חדא היא דבשניהם פוסל ואפי' עומדת בענין שאינה ראויה לקבל איכא לפסול וקצת נראה להביא ראיה דאם עשאה מתחלה לקבל אפי' עומדת בענין שאינה ראויה לקבל שפוסל מדברי הרא"ש פרק מרובה שכתב דצנור שחקקו ולבסוף קבעו מיירי שעשוי לקבלה אלא שמצדה אחד הוא נמוך והמים עוברין על שפתו דאלמא אע"פ שהוא נמוך מצד אחד דהיינו מדרון פוסל ואע"פ דאיכא למימר דהתם המים מתעכבין גם בתוך הצנור אלא שעוברין על שפתו והכא לא א"א להיות חילוק בזה דגם הכא א"א שלא ימלא צדדי הנקבים מים ופשיטא שאם באנו לראות אותם הנסרים שהסירו מן המים דודאי היה בנקבים מים דא"א שלא יתעכבו המים ונכנסו בנקבים והלכך נראה לפסול כל עוד שנשוה נקב שאינו עשוי לקבלה לנקב העשוי לקבלה ואין טעם עמידה במדרון מועיל וכן נראה מדברי מהררי"ק שכתב שהתקין הנסרים משופים היטב במדרון רב שלא יתעכב שם מים ויתלחלחו בנסרים מה היה צריך לשופן כל כך היטב וא"ת דלכתחלה לא היה רוצה להקל מ"מ אכתי מה היה צריך לתת טעם למדרון משום שלא יתלחלח כיון שהם עומדות במדרון אין קפידא בכך דבכה"ג אין פוסלים דהשתא לפי דבריו שכתב על כרחין יש לדקדק דאילו יתלחלח הנסר וינקב שפוסל המקוה ואע"פ שעומד במדרון גם אין לומר דכל עוד שאין המים יורדין מהצנור להדיא לתוך המקוה אלא שיורדין לקרקע ומהקרקע נמשכין למקוה כיון שיש בו המשכה נוכל לומר שהשאובין שירדו מתוך גומת הדף לא ירדו למקוה ולומר דדף שיש בו נקב עשוי לקבל אינו עושה שאוב רק המים שעוברים על הנקב ודבר זה מסתייע מדברי הרא"ש בהל' מקואות ותוספתא פ' המוכר שכתבו דחשיב כלי ע"י אותה גומא והמים העוברים על הגומא הוו שאובים ולא כל המים שעוברים על הדף דזה אינו דהא הטור י"ד סי' ר"א כתב דכל הדף נעשה כלי ע"י אותה גומא קטנה שכתב וז"ל אפי' אין הגומא מחזקת אלא כל שהוא נעשה כולה על ידה כלי וכל המים שעוברים עליו חשובין שאובים ע"כ וכן משמע להדיא לשון מיי' שכתב פ"ו מהל' מקואות שכתב דכשחפר בו כל שהוא פוסל שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבל הלכך אע"פ שהרא"ש כך כתב ודאי דדעתו לומר דכי היכי שהמים שעוברים על הגומא הוו שאובין כן כל המים שעוברים על הצנור דהטור היה בקי בדבריו טפי מינן ומיהו כתב להדיא דכולם היו שאובין והכי מסתבר דאי לאו היו חשובים כולם שאובין אלא דוקא אותם שעוברים על הגומא לפלוג וליתני בד"א דפוסל צנור כי האי היכא שהמים שעוברים על הגומא יש בהן שלש לוגין אבל ליכא בהם שלש לוגין לא ולא ליתני סתם פוסל דמשמע בפשיטות דפוסל וליכא לעיין אחר דבר אחר ולא מצית אמרת כן אלא כשתאמר דכל המים שבצנור חשיב שאוב דאז ודאי ליכא צנור שיעבור על כולו מי גשמים שלא יהא בו שלש לוגין ולפי סברא זו היה לנו להכשיר דודאי לא נמשך דרך הגומא קטנה שלש לוגין ומ"מ אין להכשיר כאן מטעם דשמא נשארו בקרקע כשהמשיכן למקוה על דרך חילוק הרמב"ן ז"ל בתשובותיו סי' ר"ל דהכא נמשכים הן דרך רצפת אבנים שא"א שיבלעו בקרקע והכל הולך למקוה בודאי: בקונטרס ישן שיש בו לקוטים מתוספת שיטה מצאתי בפ' המוכר הבית וז"ל וצנורות שלנו שאין חטוטים מתחלתן ולסוף זמן מרובה נרקבים ומתוך כך נחטטים מאליהן יש לספק אם אותו חטיטה היא חשובה אם לאו הואיל ולא נעשית בידי אדם עכ"ל ומקוה של מעין שנקו אותו בכלים שאינן נקובין וקודם לכן פקקו נביעתו ואחר הנקיה נתזו הפקיקים ונבעוה המים מאחר שנקוהו בכלי שאינו מנוקב יש לחוש שנפל מן הכלי ג' לוגין מים שאובין אחר שנחסר המקוה מכשיעור מ' סאה אמת כי מדברי ת"ה כך הוא נלע"ד די"ל דאכתי לא אסר ספר ת"ה והחמיר בדבר השאלתות אלא היכא דהוי כעין שאלתות ממש כנדון שהיה לפניו שהיה ברור אצלם שחזרו המים מן הכלים לתוך המקוה אחר שנחסר מ' סאה יותר מג' לוגים שיעור שפוסל המקוה כמ"ש שם בשאלה. אבל אם לא נתברר אצלינו שחזרו במקוה ג' לוגים מים שאובין שיעור שפוסל את המקוה בהא נראה לפי דעתי דליכא למאן דאסר כלום ובקושי גדול נ"ל דאפשר למצוא שנפלו שמה מים שאובין בענין שיפסלו את המקוה דהא כמה תנאים צריך בזה א' שיפלו מכלי א' או מב' או מג' ולא יותר מזה ואילו נפלו ג' לוגין מד' כלים אין בהם כח לפסול מקוה ואפי' כשנפלו בב' או בג' כלים לא אמר שיפסלו אא"כ שהתחיל ליפול הב' עד שלא פסק הראשון דאז מצטרפים ובלאו הכי לא מצטרפים כדאיתא במס' מקואות פ"ג להדיא והכי פסק מיי' שם בהל' מקואות ריש פ"ה אמת כי צ"ע בזה על דברי מיי' לפי מה שכתב בפי' המשניות פ"ק דתמורה דאין הלכה כמ"ד דביותר מג' אינן פוסלים ואילו בחבורו פ' ה' בהל' מקואות פסק דביותר מג' כלים אינן פוסלים ולא עוד אלא אפי' את"ל דכמה פעמים פסק במשנה בפי' מיי' אינו מכוין לפסק החבור דהוי באחרונה מ"מ יש לעיין בסתירת דבריו בפי' המשנה עצמה דבפ"ק דתמורה פסק נגד מה שפסק בפי' משנה פ"ג מהל' מקואות וצ"ע ויהי מה מיי' הכי ס"ל דאינן פוסלים אלא בתנאים אלו וכן פסק הרא"ש ז"ל בהל' מקואות וטור י"ד סי' ר"א להדיא ופשוט דתנאים אלו רחוקים הם מאד למצא אותם אם לא שנא' שנפלו ג' לוגים בפעם אחת מכלי א' וזה ג"כ רחוק ואין לנו לדון כך מסתמא כמו שכתבו התוס' פ"ק דתמורה דף י"ב גבי האי מלתא דתנאים אלו וז"ל כתב הראב"ד הלכה כיוסי בר חוני לפיכך נראה כששואבין את המקוה לנקותו שנוטלים את המים שבתוכו ובאים מים אחרים תחתיהם אין לחוש אפי' ישתייר קצת מן הראשונים במקוה ואע"ג שנופל מן הדלי לתוכו והוו להם שם יותר מג' לוגים מים שאובין א"ה אין לחוש דמסתמא לא נפלו ג' לוגים בג' כלים ויש מחמירים שנוקבים את הכלי ככונס משקה משום הך חששא דפירוש עכ"ל התוס' אי לימא דאין לחוש לדבר התוס' אפי' לכתחלה לנקותו בכלי שאינו מנוקב משום דדבר רחוק שיפלו ג' לוגים מג' כלים זה אחר זה השני עד שלא פסק הראשון ולדברי המחמיר ג"כ היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד מסתמא ודאי לא נפלו שם ג' לוגים בתנאים אלו ובפרט בנדון זה שנקו אותו בכלי א' הכרח הוא לומר דודאי לא נפלו מג' כלים השני עד שלא פסק הראשון דבכלי א' א"א שלא יפסוק הראשון עד שלא התחיל השני א"כ אין לנו לפוסלו אלא אם נאמר שבודאי נפלו מכלי א' ג' לוגין וזה א"א דשיעור גדול הוא ג' לוגים לומר שיפלו מכלי א' הלכך נ"ל דאין לפוסלו בשביל כך כיון שלא ידענו בודאי שנפלו שם ג' לוגים שאובין שיעור שפוסלים המקוה בתנאי שפוסלים אותו יש לנו לומר דמסתמא לא נפלו בענין ובתנאי שפוסלים אותו דרחוק הדבר הוא וההיא דס' ת"ה שהחמיר ופסל היינו משום שנתברר לו שנפלו בתנאי ובאופן שפוסלים אותו ולא היה שם רק לעיין אם פוסלים במעין או לא כדמוכח להדיא מן השאלה והתשובה ההיא דפשיטא ולא פסלו אותה אם לא היו שם ג' לוגים שאובין בענין שאח"ז שפוסלים ובתנאים ההם וכ"כ בתשובת הרמב"ן סי' ר"ל דמן הסתם לא נפלו ג' לוגים מדלי א' ולא משנים ובג' בלי הפסק הלכך כל שלא ידענו בבירור נ"ל דיש להכשירו ולא עוד דאפי' ת"ל דכי להחמיר לכל המרבה להחמיר לא יהא זה אלא ספק נפלו בתנאים שפוסלים ספק לא נפלו כמה ספיקות יש להרבות בזה עד שנתיר אותו כי גם יש כאן ספק אם מים שאובין שפוסלים המקוה בכולו שאוב הוי דאורייתא או דרבנן כמו שכתבו תוס' פ' מרובה והרא"ש האריך בזה והטור י"ד סי' ר"א ולכ"ע משידוע שנעשה רובו בהכשר מקילינן בספק שאירע בו וצ"ע בזה על דברי הטור שפסק כך בשם אביו אח"כ הביא תשובה מהרא"ש שהיא מנגדת לפסק שלו לפום ריהטא וצ"ע ונניח מה שנראה לספק בזה מנדון דידן שנעשה דינו בהכשר הוי דרבנן לכ"ע אלא אפי' תימא דאיכא פלוגתא הוי א"כ ספק אחד ומעתה ראה כמה ספיקות הם א' ספק אם נפלו ג' לוגים אלו בתנאים שפוסלים המקוה ספק לא נפלו וא"ת לומר נפלו שמא חזר והוציאם בדלי ולא נשאר במקוה כלל מן השאובין כמ"ש הרמב"ם בתשובות סי' ר"ל דהו"ל ס"ס דאפי' בדאורייתא דמחמירים בס"ס אזלינן לקולא ולא עוד דאי בספק שמא מים שאובין פוסלים כמעין שמא אינן פוסלים ואפי' שפקקו נקבי מעין לא חזר בשביל כך להיות מקוה לפי האמת כמ"ש הרמב"ן בתשובה סי' רל"א דנמצא א"כ יש כאן ג' ספיקות חזקות ויש לסמוך עליהן ולהקל מלבד די"ל דאפי' בספק חד הוי סגי דספק שאובין בזה אינו רק מדרבנן לכ"ע מלבד די"ל דאין כאן ספק הנראה לע"ד כתבתי דרך משא ומתן: