שלטי הגיבורים על בבא בתרא כט.

ופשוט פרק הפרה דף מ"ט דמחזיק בשטר מנכסי הגר כדי לקנות הקרקע הכתובה באותו שטר ששעבד לו קרקעותיו ישראל חבירו לא קנה הקרקע בודאי אבל השטר נראה מדברי התלמוד שם דלא איפשיטא אם קנה נייר השטר לצור על פי צלוחיתו וכ"כ בהגהת הרא"ש שם בשם א"ז אכן מיי' בהל' זכייה פסק דקונה השטר לצור ע"פ צלוחיתו ונראה דס"ל למיי' דפשיטא לרב נחמן דכל עוד דאיכא למימר דלצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך דודאי דעתו נמי אנייר ואע"פ שלא קנה הקרקע קנה נייר השטר הלכך כי א"ל רב ייבא דעביד איניש דיהיב דעתיה על הנייר לצור על פי הצלוחית איפשיטא ממילא דודאי זכה בנייר השטר ומש"ה פסק מיי' דזוכה בנייר השטר דאל"כ יש לתמוה עליו היאך פסק כן וכתבוה שם הגהות מיי' דמכאן ראיה לכל המחזיק בשטר ותופס בו דלא מהני חזקתו כלום לענין הממון הכתוב בו ובמקומו יתבאר באורך בס"ד ומ"מ נראה דאין חילוק בין יהיה זה השטר של גר שהחזיק זה בו שטר ראיה מקניית קרקע או מתנה ובין יהיה השטר שישראל א' שעבד לו קרקעותיו בכל ענין לא זכה במה שכתוב בשטר אלא מי שיחזיק במה שכתוב באותו השטר בין יהיה הכתוב בשטר קרקע או ממון אחר אותו הוא דהוי מוחזק ובזה ליכא פלוגתא בין רש"י למיי' כלל:

ואם השדה מסויימת במצרים כגון שיש ביניהם דבר המפסיק כל מה שהוא בתוך המצר קונה במכוש א' מהו דבר המפסיק כל מה שהוא ומיי' כתב שאם אין ביניהם דבר המפסיק והיא בקעה גדולה קונה במכוש א' כל מה שנקרא על שם אותו הגר והרא"ש כתב כסברא הראשונה: כתב ריא"ז ואם אינה מסויימת במצריה אלא היך כעין בקעה גדולה קנה באורך וברוחב כשיעור אורך התלם כדרך שהחורשים רגילין להאריך התלם:

הא דאמרי' דינא דמלכותא פשוט פ' הגוזל בתרא דהמלך הזה הוא מלך שטבעו יוצא באותן המקומות והארצות והסכימו עליו שהוא אדוניהם והם עובדין לו אבל שר אנס שאין טבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו כך הסכים מיי' פ"ה מהל' גזילה וסמ"ג עשין ע"ג וטוח"מ סי' שס"ט ולא ראיתי חולק עליהם ומכאן יש להביא ראיה לשר שגזל ארץ ומדינה משר חבירו ובחוזק יד הוא מושל עליהם והעם לא קבלוהו עליהם למלך אלא שבכח הוא מושל עליהם ועשה מקום ליהודים שיבאו לדור שמה שאין חוקיו חוקים כי אין דינא דמלכותא מאחר שאין טבעו יוצא באותן המקומות ולא קבלוהו עליהם למלך וכן לכל כיוצא בזה שהוא שלטון בזרוע ושינה חק המלך הקדום מאיש זה לאיש אחר אין במעשיו כלום ולאו דוקא דינא דמלכותא אלא אפי' שלוחא דמלכא הוי כמלכא כל זמן שעושה השליח מחוקי המקום ואם אינו עושה ממש כמצות המלך עליו ששינה קצת ממצות המלך אפ"ה דינא דהאי שלוחא הוי דינא וכן נמצא בשם הרשב"א דכל שלטון ושר וממונה בעיר ומושל במקומו דינו דין והוא בעירו בכלל דינא דמלכותא דינא כ"ז שעושה מחוקי מקומו דומיא דמלך ממש ומיהו נראה דצריך שיהיה שליח מהמלך ממש לאפוקי שאם אחד מן החצרנים והחדרנים ויועצים מן המלך עשה שאין זה שלוחא דמלכא כמלכא שאע"פ שהמלך לא ימחה ביד היועץ והחדרן שעשה אותו הדבר מ"מ אין מעשיו כדינא דמלכותא ממש מאחר שהמלך לא מינהו שלוחו וכן מצאתי בתשובה דמיי' סוף ה' ניזקין סי' ט' שכתב וז"ל ומכח התנאין שהתנה החדרן אין לפוטרו כי אם החדרן התנה המלך לא התנה ע"כ אלמא דלא חשבינן לחדרנים כשליחא דמלכא והכי מסתבר והמלך שצוה לעבדיו לעשות דבר כגון לגבות המס אותו הדבר לכל א' וא' מבני עמו והעבדים הלכו ועשו הכל לאיש א' ששייך באותו המס בשביל כולם ה"ז דינא דמלכותא ולא גזל דשלוחא דמלכא כמלכא וזה שנטלו ממנו בשביל כולם הוא יגבה מכל בעלי שדות מכל א' וא' כי הוא נכנס תחת הגבאי והא דפירש"י אבל שתא דחליף כיון שכבר פרע הגבאי למלך כל קצבה שקבל עליו משנה שעברה ומעתה המס שלו אין כח למשכן זה על חבירו ע"כ וכ"כ הטור ת"מ סי' שס"ט אין כוונת רש"י לומר שלא יגבה הגבאי מס זה שפרע בשביל זה מזה שפרעו בשבילו דודאי מצי הוא לגבותו אלא שאינו יכול למשכן בר מתא אבר מתא כמו שיתבאר ודכוותה מצאתי בשס הר"ר חזקיה דמה שנהגו לכוף היחיד לתת משכון לקהל היינו דוקא עד שלא פרעו מנת המלך אבל משפרעו מנת המלך לא וראיה מהגוזל ה"מ בכרגא דשתא אבל בכרגא דחליף כיון דמפייס מלכא וה"ה בנדון זה עד שלא פרעו שלוחי נינהו אבל משפרעו לא עכ"ל גם מה שכתב רש"י דעתה שהמס שלו אין לו כח למשכן לא תידוק מינה דהבא מחמת מלך אינו כמלך דודאי הבא מחמת מלך הרי הוא כמלך ויכול להשתמש לכל זכות שהיה למלך באותו דבר. ומיהו הכא היינו טעמא דרש"י וטור כמו שכתב הר"ן ז"ל בשם הרא"ה דמיירי דדינא דמלכותא הוא שאם עברה שנה ולא הספיקו עבדי המלך לגבות המס שפטורין כל אותן שלא פרעו באותה שנה הלכך כיון דחליף שתא והמלך איפייס פקע הכח שיש לו מהמלך דהמלך לא מכר לו רק הכח והזכות שיש לו וכיון שאין זכות וכח המלך מתפשט אלא לכל השנה ולא יותר גם כח הגבאי הקונה ממנו אינו מתפשט יותר דלא עדיף הגבאי מהמלך דאתי מיניה וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל פ' הכונס דיהודי שברח מעירו והשר מחזיק בקרקע שאין בה טסקא או אפי' יש בה טסקא והניח הקרקע ביד אחרים לפרוע הטסקא אם ישראל אחר קנאו מיד השר מחזיר לבעלים ונוטל מה שההנהו דאין זה דינא דמלכותא כי מנהג הוא בכל מדינות וחוק לישראל הוא ע"פ השרים והמלכים ללכת לדור בכ"מ שירצה ולא יעכב השר משלהם כלום והבא לשנות מנהג זה גזילה היא כמו מוכס שאין לו קצבה וכתבו התוס' דאם יש שר שבא לשנות הדין ולעשות דין לעצמו אין זה דינא דמלכותא שהרי זה הדין אינו הגון כלל ונראה דר"ל דוקא אותן המלכיות שבכבר יש להן דין זה שכל א' יכול ללכת לדור באשר יחפוץ הוא דאם משנה הוי גזלנותא אבל אם היה החק בהיפך שם יש ללכת אחר המנהג והדין הוא כדמוכח מההיא דפועלין שנכנסו לתבוע שכרן מבעה"ב שכתב שם הרא"ש דאע"פ שנמצא דין א' בתלמוד מפורש לאופן אחד ואנו רואים שאותו הדין הוא מיוסד ע"פ הנהגת אותו הזמן שעתה בזמנינו אין אנו נוהגין כמנהג הימים ההם שיש לנו לשנות הדין כפי המנהג שנוהגים בזמן הזה והמשל בימי חכמי התלמוד היה מנהג שלא לתבוע שכירות השכיר רק בשוק לפי שהיו ממחין אותו אצל חנוני או אצל שולחני אם לא היה לו מעות וע"פ המנהג ההוא איתא בתלמוד שאם הבעה"ב שכיח בשוק והפועל נכנס לביתו והוזק בשור או כלב של בעה"ב פטור בעה"ב שזה הפועל נכנס שלא ברשות אבל עתה שהמנהג הוא שאין אדם פורע שכירות בשוק לפי שאין מצוי לו מעות ואין רגילות להמחותו אצל חנוני ושולחני אלא הפועל הולך לביתו והוא פורעו אז הדין משתנה דאפי' בעה"ב שכיח במתא ובשוקא חייב בעה"ב אם הוזק הפועל בכניסתו לביתו בשורו ובכלבו וה"ה לכל כיוצא בזה יש לנו לראות הדין אם הוא מיוסד גם על פי הנהגת הזמן הזה שאנו בו והאריך הרא"ש בראיות וכ"כ הטור ח"מ משמו סי' שפ"ט ובזה נראה דרש"י פליג עם התוס' דאינו נוטל עם הלוקח כלום אלא יחזיר בחנם: