שלטי הגיבורים על בבא בתרא כא.

כתב הר"ר יוסף הא דמתנה טמירתא לא קניא דוקא בדלית בה קנין ולא מכוין לאקנויי ליה אלא בהך שטרא אבל אי מקני ליה בקנין או בחזקה אפי' לא אמר להו הכי כתבוה בשוקא וכו' כיון שכבר קנאו לגמרי והשטר שמצוה לכתוב אינה אלא לראיה בעלמא לא איכפת לן אי לא אמר להו הכי ואיכא נמי למימר דאפי' אם קנו מיניה כיון דסתם קנין לכתיבה עומד וכמאן דאמר ליה כתבו דמי ואי לא א"ל כתבו בשוקא וכו' כמאן דא"ל כתבו ולא כתבו בשוקי דלא מגבינן מיניה ולזה הסכים הרא"ש ז"ל: כתב הרא"ש האידנא דלא כתבי' בשטר מתנה כתבוה בשוקא וחתמוה בברא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנה הכי הלכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו היה שיכתבוהו כמנהג הסופרי' הלכך הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא. מתנה טמירתא לא חשיבא אפי' במודעא לבטל מתנה גלויה שאחרי' כגון אם נתן שדה אחת במתנה טמירתא או בסתם שלא אמר כתבוה בשוקא ואח"כ נתן אותה שדה לאחר במתנה גלויה השני קנה ולא אמרי' הרי גילה דעתו במתנה ראשונה שאינו חפץ בשניה אלא אם איכא הוכחה בשניה כההוא דאזיל לקדושי אתתא וצ"ע בדברי הטור מדבריו שבסי' רמ"ב לדבריו שבסי' רנ"ג: כתב ריא"ז אמר להם סתם כתבו מתנה זו לפלוני ולא אמר להם תסתירו עצמכם וגם לא אמר להם כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא הרי זו מתנה גמורה ויש להם לעדים לכתוב בשטר אמר לנו כתבוהו בשוקא וכו' שסתם הדבר מתנה הוגנת צוה להם ואם היה השטר כתוב סתם חוששין בו למתנה מסותרת ול"נ שאם אמר להם סתם אין להם לכתוב אלא סתם ואין להם לכתוב מה שלא אמר להם והרי זו בחזקת מתנה מסותרת והיא בטלה לגמרי עד שיצוה להם לכתוב בגלוי ויכתבו הם ואמר לנו כתבוהו וחתמוהו בשוקא וכמבואר בקונטרס הראיות בראיה ז' וכן היא שיטת רבינו חננאל: ור"י כתב בשם רב האי שאין רגילין לכתוב במתנת ש"מ מתנת פרהסיא ואין חוששין בה למתנה מסותרת ואפי' אם צוה ש"מ לעדים שלא יגלו צואתו עד שימות הרי זו קיימת שהרי אין צואתו מתקיימת אלא לאחר מיתה והרי לאחר מיתה יש להם רשות לגלות ונראין לי דבריהם שאין מטריחין על ש"מ יותר מדאי: