שלטי הגיבורים על בבא בתרא כ:

בענין המודעא צריך שידעו העדים שהוא אנוס אבל לא יסמכו על דבריו שאומר להם שהוא אנוס: וכתב ה"ר יונה אפי' יאמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע על פי עדים האונס שאנסוני יצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו ולפיכך כל מודעא שאינה כתוב בה והכרנו אונסו אינה מודעא בד"א במודעא של מכר אבל מודעא של מתנה שכפוהו ליתן או על מחילה או גט אין צריכים להכיר אונסו שאפי' אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן או שאינו מוחל מדעת אין המתנה או המחילה כלום דדוקא גבי מכר אמרי' כיון שקבל המעות גמרו מקני משא"כ במתנה ומחילה כתב מיי' בד"א שצריך מודעא בחמסן שכופה את המוכר למכור לו שלא לרצונו אבל הגוזל והוחזק גזלן ואח"כ לקח שדה שגזל אין המוכר צריך למסור מודעא ואם מסר מודעא ובטלה אח"כ כתב רב האי דלא הוי ביטול אפי' אם פי' בשטר זביני שזבין בדלא אניס וחתים ביה דביטול מודע' לאו כלום היא דההיא אונסא דאנסיה אעיקר זביניה הוא גופיה אנסוה לאודויי ליה מאי דבעי וכ"כ רי"ף ומיי' וכ"כ הרמ"ה דלא מהני ביטול מודעת בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל הרא"ש כתב דאם כפוהו לבטל המודעא מהני הביטול ולא הוי מודעא אע"פ שאמר בשעת מסירת המודעא כל מה שאבטל לא יהיה ביטול אינו מועיל דמ"מ לבסוף בשכפו אותו לבטל מה שאמר מקודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומקני ומבטל ובמתנה היכא דידעי באונסיה אפי' אם בטל לא מהניא בטול דכיון דאנוס הוא אפי' אם לא מסר מודעא ובלא ידעי' באונסיה ואח"כ ביטלה מדעתו מהני הביטול כיון שלא הכרנו באונס ולהכי נהיגי למכתב ביטול מודעא במתנה ע"כ:

הא דאמרי' סתם קנין לכתיבה עומד ואצ"ל כתובו וכתבו התוס' דדוקא בשלא חוזר בו יכולים לכתוב בלא רשותו ומיהו יכול לחזור בו וכן פירש"י פרק אע"פ דף נ"ה גבי אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה לא צריך לאמלוכי ביה אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל אלמא דמצי הדר ביה וכן פרק הספינה גבי ב' שטרות הם זכו בשדה לפלוני וכתבו לו את השטר וכו' וכ"ה דעת רוב הפוסקים רק דפליגי הפוסקים קצת באיזה שטרות נאמר שיכול המתחייב לחזור בו התוס' בפ' ספינה כתבו בשם ר"ת דדוקא בשטר מתנה יכול לחזור בו אבל לא בשטר מכר ומפרש התם טעמא ובפ' אע"פ כתבו התוס' דאף במתנה חוזר בשטר דמשמע שם דבכל ענין חוזר ופליג א"כ דידיה אדידיה וצ"ע ובשם ריב"א כתבו התוס' פ' אע"פ דדוקא בשטר מכר חוזר ולא בשטר מתנה וכן המרדכי פ' ח"ה הביא ב' דעות וכן חידושי הרמב"ן פ' המוכר הספינה הביא ב' הדעות ולבסוף כתב וז"ל ול"נ שאפי' בלא שום טעם אם רצה חוזר דספר מקנה בעינן ועדים שליחותו הם עושין כדמוכח פ' ג"פ ובמס' גיטין ובמקומות אחרים וכיון שלא רצה אין כותבים לו שאין שטר זה כלום וכן פי' הרשב"ם שאפי' קנו מידו חוזר בשטר עכ"ל ולפי טעם זה נראה דהדבר תלוי אם השטר הוא שטר שהמתחייב דוקא עושה העדים שלוחים או לאו והלכך בשטר מתנה דהנותן עושה עדים שלוחיו לכתוב השטר ואין העדים רק שלוחים של נותן בהא ודאי מצי הנותן לחזור בו מכתיבת השטר ולבטל שליחותייהו אבל בשטרות דאידך עבדינהו שלוחין לאו כל כמיניה דמתחייב לעכב על ידם מלכתוב ויש לעדים לכתוב בע"כ ודעה זו היא דעת הרשב"א בתשובותיו סי' אלף ל"ד ואולם לא נתחוורו אצלי הדברים האלה דקשה לי למה זה בשטרי מקח והלואה הוו העדים שלוחי קונה ומלוה דוקא ולא שלוחים ללוה ומוכר אדרבה מלשון השטרות משמע לעולם דמשעבד והמתחייב הלא הוא העושה העדים שלוחיו לכתוב השטר ואע"פ דמלשון אתם עדי דקאמר בעלמא בתלמוד משמע דהעדים הוו שלוחי קונה ומלוה מ"מ מלשון השטר הנהוג משמע דהעדים הוו שלוחי לוה ומוכר ולפחות פחות הוו שלוחי דתרוייהו דלוה ומלוה ודקונה ומוכר והיאך יכוף הוא בלי דעת חבירו המוחל מלבד כי לא ידעתי מה אידון בה בההיא תשובה דהרשב"א שהבאתי דהא חזינן ליה בתשובותיו סי' אלף רי"א שכתב להדיא דבכל השטרות כולם כל שהמתחייב בשלו אינו עושה את העדים שלוחין לכתוב אין עדותן שבשטר עדות ואפשר שהא אינה תשובת הרשב"א ומ"מ הננו רואין בעינינו דאין השליחות תלוי בקונה ומלוה הלכך לא ראיתי לסמוך על זה מלבד מה שיש לחוש לדברי האחרונים הרא"ש בפ' זה בורר ובפ' הספינה הביא כל הדעות ופליג על ר"ת והסכים דבכל השטרות מצי לחזור בו ולעכב מלכתוב אף לאחר הקנין ובפ ח"ה הוסיף לומר וז"ל וי"מ דאפי' עומד וצווח אל תכתבו כותבין בע"כ ולא מסתבר כך אלא כמו שכתבתי עכ"ל. וכן נראה דעת רש"י בקדושין דבכל השטרות מצי לחזור בו שפי' שם גבי האומר זכו בשדה זו וכו' חוזר בשטר אם אומר אין רצוני שתהא בידו ראיה ע"כ מדקאמר שאין בידו ראיה אלמא דבכל ענין ובכל שטר מיירי ולזה נוטה דעת רוב הפוסקים ר"י ורבינו יונה ומה שתמצא למיי' פי"א מהל' מלוה ולוה שכתב שלאחר שחתמו השטר צריך עדיין לימלך ביה אין עסק בזה דהתם לא מיירי רק דוקא לראות אין צריך לאמלוכי ביה אפי' לא חזר בו הנותן וכל הפלפול אשר מביא שם פ' אע"פ הר"ן ומ"מ מהראב"ד ומבעל העיטור לא מיירי כשחזר בו הנותן אלא מיירי אפי' לא חזר בו כדמוכח להדיא ההלכה שם וכן בדברי הר"ן שם להדיא ומה שכתב בתשובת הרשב"א דהא דמצי הדר ביה לא הוי רק כשאין שם קנין או כשיש קנין ועדיין שעסוקין באותו ענין בשם בעל העיטור והגאונים והסכים לזה הרשב"א כמו שהאריך התם בתשובה דכל שלא חזר בו תוך אותו מעמד לא מצי הדר תו כשיש קנין דקנין מלתא אלימתא היא ובדוקא אמר שלא לחזור ואינו נראה כן מתשובת הרא"ש שהביא הטוח"מ סי' רמ"ג שכתב דאפי' כתבו העדים העדות בזכירה אצלם וכשבא לכתוב השטר הלה מוחה בידם דמצי למחות דהתם ודאי לא חזר תוך אותו מעמד מכיון ששהה בינתים עד כדי שכתבו העדים הדבר לזכרון אצלם ועוד מדכתבו הדבר לזכרון אצלם אלמא בסתמא מיירי שעמדו אח"כ ימים הרבה לכתוב השטר דאילו היו כותבים תוך אותו מעמד מה צורך היה לעשות זכרון מזה אלא ודאי דמיירי שבא למחות אחר זמן הרבה ואפ"ה כתב הרא"ש דמצי למחות: