שלטי הגיבורים על בבא בתרא יב:

הא דקי"ל דאזלינן בתר רובא כתב רש"י פ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא אפי' אם הוא קמן ואפשר לברר כגון בדיקת הראיה מן הדין היה לנו לסמוך על רוב הבהמות שהן כשרות ואין לבודקם וכן דעת הרא"ש שם והטור י"ד סי' כ"ה ל"ט ומיי' פי"א מהל' שחיטה והתוס' כתבו דלא אזלינן בתר רובא אלא היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר לא וכן בה"ג ובמרדכי כתוב והלכך אם נטלה הריאה בלא בדיקה לדידהו אסרינן לה וכ"ע מודו דלא סמכינן על הרוב אלא היכא שהוברר היות הדבר ההוא רוב והא דסמכינן אחזקה התוס' והאשר"י כתבו דכל חזקה שהובררה שעה אחת בעולם כגון חזקת פנוי שהובררה ההיא חזקת שבודאי בשעת לידה הויא פנויה וכן נשואה וכיוצא בזה מכל החזקות שהובררו שעה א' בעולם אזלינן בתרה בין לאיסור בין להיתר מיהו חזקת שלא הובררה כגון פרה שלא הובררה מעולם שלא היתה טריפה לא אזלינן בתרה ומכאן לומדים הלכה למעשה דאם עשו גבינות מבהמות ונשחטה א' מהן ונמצאת טרפה כל הגבינות אסורות ולא אמרי' אוקמוה אחזקתה והשתא הוא דנטרפה משום דחזקת כשרות לא נתברר מעולם בשעתה ומיהו אם טרפה מחמת סירכה שאם היינו בקיאין לברר אפשר שהיה לו היתר ע"י בדיקה לא מיתסרי משום דהוי ס"ס ספק טרפה ספק אינה טרפה ואת"ל טרפה אימור אח"כ נטרפה ע"כ והר"ן הביא דעת ר"ש ורבינו יונה שהסכימו להתירה משום דהאי חזקה אתיא מכח רובא ורוב בהמות כשרות הן וכן עשה תירוץ אחר הרא"ש מסכים לזה ובמרדכי כתוב דמנהג לאסור כל מה שנחלב תוך ג' ימים דסירכה לא נעשית בפחות מג' ימים וטוי"ד פ"א כתב בשם הרשב"א דלא כל הגבינות אסורות אלא הולכים בהם אחר ששים כמו בשאר איסורין ואם נטרפה בשביל סרכה כתב הרשב"א דכל הגבינות שנעשו מהם לעולם נאסרו בששים ובאמת כי צ"ע על טעם האוסרין כל הגבינה ואינם משגיחין על טעם ס' ומיי' כתב פ"ג מהל' מאכלות אסורות משום חלב בהמה טמאה ושם בהגהת מיי' מביא דעת רשב"ם וה"ג מסכימים להתיר גבינות: כתב ריא"ז חבית שצפה בנהר נמצאת כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אסורה כנגד עיר שרובה ישראל מותרת אפי' בשתיה ואע"פ שיש בראש הנהר רוב עיירות של עובדי כוכבים אין חוששין שמא בא מן הרוב לפי שהנהר הולך עקלתון ואין החבית יכולה לילך למקום רחוק אלא היא נטבעת:

לדעת רבינו ורש"י בכל הנך הרחקות אסור לסמוך אפי' אם אין שם הניזוק כיון שהוא דבר שחבירו אסור לעשותו ואפי' אם בא לסמוך לו דבר המטלטל אינו יכול לומר הניחני שאסמוך והיום או למחר כשתבא אתה לסמוך ארחיק את שלי דחיישינן שמא יתעצל בהרחקתו ובינתים יבא היזק לזה בסמיכתו לפיכך אינו יכול לסמוך ואפי' שעשאו בהיתר כגון שעשאו בשלו ואח"כ מכר חצי שדהו סמוך לדבר המזיק ללוקח צריך לסלק היזקו ור"ח ור"ת והרא"ש פליגי על זה דסבירא להו דאם היה לחבירו אצלו דבורים מותר לסמוך לו חרדל וכן אם היה אצלו בצלים זרועים מותר לסמוך לו כרישין אע"פ שמזיקין לאחר זמן כשיגדילו כיון שאין הנזק בא לו מיד אין בכך כלום מיהו גם לדידהו יש הרחקות דחשבינן להו כאילו הנזק בא לו מיד וכמ"ש הטור: