שלטי הגיבורים על עבודה זרה ו:

גבי אסור להשכיר מרחץ לעובד כוכבים כתב הרמב"ן תנור יש מסתפקין בו אם דרך להשכירו כמו שדה ושרי או אם דומה למרחץ דאסור והוא הכריע לאיסור דדוקא שדה אמרינן ארעא לאריסותא קיימא אבל תנור אינו עומד לאריסות ודינו כמרחץ אפילו השכירו לשנה אסור ובריחים נהגו היתר כשעומדים לאריסות ורבינו האי ז"ל כתב אם השכירו שנים הרבה ונתפרסם הדבר מותר וכן נהגו היתר בבבל והרא"ש כתב ולפי זה נתברר ונתפרסם הדבר בכל גבולינו שכל מי שיש לו מרחץ ותנור אינו שוכר פועלים לעשות לו מלאכה בהם ולוקח הוא הריוח של הרחיצה והאפיה אלא משכירו לא' לשנה או לחדשים בדבר ידוע ושיטול החוכר כל הריוח שיבא ממנו הילכך מותר בקבלנות שאין מלאכת העובד כוכבים נקרא על שם ישראל אבל אם היה משכירו לימים אסור ליקח שכר שבת וי"ט:

וגבי ישראל ועובד כוכבים שקבלו שדה בשותפות ר"י היה מתיר בתנור שקבלו בשותפות אפילו לא התנו דדוקא בשדה אסור לפי שחלק הישראל מתעלה ומתרבה באותה מלאכה שעושה העובד כוכבים בשבת אבל בתנור שאין חלק ישראל מתעלה בכך מותר לחלוק ולומר יהא שלי בחול ושלך בשבת ור"ת אסר וכן יראה דעת מיי' ז"ל שכתב המשתתף עם העובד כוכבים במלאכה או בסחורה אם התנו וכו' ומלאכה דומה לתנור שאין חלק הישראל מתעלה במה שהעובד כוכבים עושה ואסור בלא התנו וכתב הרא"ש ואי הוי תנור שלקחו הישראל משכון מן העובד כוכבים נראה שאין צריך הישראל להתנות כלום כיון שהוא ברשות העובד כוכבים ושכר התנור הוא רק לישראל ברבית שלו ואין לישראל חלק בגוף התנור ואם לא התנו תחלה וגם לא בא לומר שיקח ישראל יום אחד כנגד שבת מבעיא ולא איפשיטא וכתב הרא"ש כיון דספיקא דרבנן הוא אזלינן לקילא ואינו צריך להניח לעובד כוכבים ליטול כל השבתות לבדו אבל מדברי מיי' יראה לחומרא שכתב ואם לא התנו ושכר השבת אינו ידוע יראה לי שהעובד כוכבים יטול שביעית השכר והשאר חולקים בשוה וכתב עוד הנותן מעות לעובד כוכבים להתעסק בהם אפילו שהעובד כוכבים נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכר בשוה וכזה הורו כל הגאונים צ"ע מאי שנא דין זה מדין ישראל ועובד כוכבים שיש להם תנור בשותפות לגבי פסח שהביא המרדכי וטור או"ח סימן תנ"ו ויש כאן כמה שאלות אשר הקשה בני ז"ל ומכאן יש להוכיח דמותר לישראל לעמוד אצל העובד כוכבים בשבת בשעת שחולב החלב ומוסר לו קיבה כשרה להקפיא את הגבינה שאע"פ שבשביל ישראל עושה אותם לו העובד כוכבים בדידיה קא טרח ואין לומר דמשום שישראל עומד עליו שיהיה אסור ואין לומר גבי ישראל שלקח המכס והשכיר עובד כוכבים לגבותו בשבת שהביא המרדכי פ"ק דשבת בשם מהר"ם שאוסר לישראל לעמוד אצל העובד כוכבים מקבל המכס דהתם היינו הטעם משום שהמכס כבר של ישראל ונקרא על שמו וכשעומד על העובד כוכבים המקבלו בשבילו הוי כמהלך בתוך שדהו לדעת מה היא צריכה דאסור אבל הכא אין הגבינות עדיין של ישראל ואין זה שדהו וממונו של ישראל גם אפשר דאפי' הוא בפרהסיא שהישראל עומד על העובד כוכבים שעושה גבינה בשבת דאין בכך כלום ולא דמי לשוכר עובד כוכבים לשנה שיכתוב לו או יארוג שכתבו הפוסקים מיי' פ"ו מהל' שבת דאם הדבר הוא פרהסיא אסור שיעשה העובד כוכבים בו מלאכה בשבת דהתם שפיר יש לחלק בין צנעא לפרהסיא לפי שהמלאכה היא של ישראל וידוע לכל שהיא של ישראל הלכך אם העובד כוכבים יעשה מלאכה בו בשבת איכא משום חשדא שיאמרו שישראל שכר עובד כובבים לעשות מלאכתו אבל הכא ידוע שהבהמות הם של עובד כוכבים והמלאכה היא של עובד כוכבים שאין שם ישראל עליה והלכך אפי' הוא פרהסיא מה שהישראל עומד על העובד כוכבים בשעת עשיית הגבינה בשבת אין כאן חשדא דלמה יחשדוהו הרי המלאכה היא של העובד כוכבים ואין צ"ל אם הישראל מקבל אלה הגבינות בחובו שיש לו לקבל מן העובד כוכבים דשרי לשמור אותם בשעת עשייתם דאיכא כאן חשש פסידא דאי לא שרי ליה יפסיד חובו ומדברי מהר"ם פ"ק דשבת יש להוכיח דאפי' העובד כוכבים אינו עושה הגבינות כ"א ביום השבת כגון במקומות שכל אחד עושה הגבינה ביומו ויום שמגיע לזה העובד כוכבים לעולם הוא בשבת דוקא אפ"ה שרי לישראל לעמוד על העובד כוכבים בשעת עשיית הגבינה אם הוא מקבלם בחובו או אם הוא בענין שאם לא יקבלם יפסיד חובו שהרי התיר מהר"ם לישראל להשכיר עובד כוכבים שיקבל המכס בשבילו אע"פ שקבע לעובד כוכבים לקבלו רק בשבת ואפי' הוה מלאכתו של ישראל בודאי וכ"ש הכא שאינו מלאכתו של ישראל. כד"ן: