שבות יעקב חלק ג ל

כיון שכן נראה עין בעין ע"כ יפרש לי מר תוכן שאלתו גם מ"ש מכ"ת תוך תשובתו והנה אף אלו לא הי' נראה וניכר שהדם מן הצדדים אע"פכ היתה האשה הנ"ל עדיין מוחזקת ברואה דם מחמת תשמיש לא מבעי' לבעל הלכות גדולות וכו' אלא אפי' להרא"ש וסמ"ג וכו' ולפע"ד אף לדעת ה"ג אינו כן דבדף פ"ו ע"ב כתב וז"ל היושבת על דם טהור אסורה לשמש וכמה אמר רבא עונה דהיכי דיתבת שלשים ושלשה לזכר וששים וששה לנקיבה ימי טהרה נינהו כד מטא לילי תלתין וארבע או דשיתין ושבעה אסור לה לשמושי ואע"ג דלא קא חזיא כיון שהשלימו לה ימי טהרה דאורייתא ועיילי לה ימי טומאה הוי לה כתחלת נדה ומבעי לה למיפרש חדא עונה כנגדה עכ"ל הרי דלא כתב דיהוי כשעת ווסתה רק דהוי כתחלת נדה לפרושי עונה אחת אבל לא כשעת וסתה ממש ואפשר דג"כ כוונתו רק כטעם הרא"ש כי בודאי לא יחלוק על מה דאמרינן בש"ס והסכמת רוב הפוסקים סימן קפ"ט דמעובר' ומניקה כל כ"ד חדש הרי הן בחזקת מסולקת דמי' ואינו קובעת בהם וסת ולא כתבו לחלק דביום פ"א קובעת וסת אלא ודאי דאין לחלק וגם אף אם נאמר שדעת בעל הלכות גדולות כן הוא מ"מ כל הפוסקים חולקין עליו מכמה סוגיות הש"ס כמ"ש בספר בעל הנפש להראב"ד בשער הוס' דף נ"ח ע"א וגם כל הפוסקי' הכריעו דלא כוותי' יע"ש בט"ז סי' קפ"ד ס"ק ב' שסיי' לית מאן דחש לה וכן מדברי הש"כ משמ' שהוא חומר' בעלמ' יע"ש וכן מבואר להדיא מדברי הש"כ סי' ס"ק ל"א שכ' דדוקא ראתה לאחר ל"ג לזכר וס"ו לנקיבה משמע דאפי' בליל מ"א ובליל פ"א לא מיקרי רואה דם מחמת תשמיש ולא כמו שעלה על דעת כ"ת גם מעיקר' דדינא פירכא כיון שמצוין אצל כ"ת וסביבותיה רופאים מומחין ע"כ מן הראוי לווכח בדבר כזו עם הרופאים וכה"ג מצינו חכמים ראשונים וכדאי' שאלו לרופאים וכו' וכן עשיתי מעשה כמה פעמים לישא וליתן עם הרופאי' וכמבואר בתשובתי ש"י חלק א' סי' ס"ה וס"ו גם בחלק ב' סי' נ"ח וע"ד הקושי' שהקשה כ"ת על ספרי תורת השלמים על מה שפסקתי שם דבעינן ג' ראיות בלי צירוף ראיה ראשונה שהוא נגד דברי רמ"א סעי' יו"ד בהג"ה שם לא ידעתי למה הביא ממרחק לחמו מסעי' יו"ד הלא באותו סעי' עצמו כתב רמ"א להדיא בהג"ה לכן כל שרואה ג' פעמים סמוך לתשמיש מקרי לדידן מחמת תשמיש ונאסרה על בעלה עכ"ל ולא העתקתי דבריו שם שהרי מבוארים שם במקומו אבל באמת אין מדבריו שום סתירה לדברי דודאי הוא כא' מן הפוסקים דסוברים הכי אבל הטור והמחבר וספר בעל הנפש להראב"ד תופסין עיקר כמשמעות הש"ס וכיון דקי"ל כהראב"ד מדינא דא"צ שום בדיקה אפי' אין לה וסת רק שנהגו להחמיר בקצת מקומות וכן הכריע הש"כ עצמו בסי' קפ"ו ע"ב הכרעתי ג"כ כוותיה להקל בזה שאינה נקראת רואה דם מחמת תשמיש ושאינה נאסרת עד אחר ד' פעמים והוא ברור ואחר שיחקו' מכ"ת אצל הרופאים ויכיר שאלתו אזי אשיב תשובה שלימה כאשר יורני מן השמים הק' יעקב: שאלה עט אשה אחת צעקה במר נפשה לעשות שלום בינה ובין אישה כי א"א לה להטהר לבעלה כי כל אימת שבדק' עצמה היא מוצאת כמו נקודת דם כמו טיפת חרדל ובאמת יש לה מין מאכולת באותן שערות זקן התחתון דבוקין מאוד בבשר שקורין בל"א פילץ לייז וכדומה לה שמאותן מאכולת באו לה כתמים אלו אך שהיתה שואלת דבר זה למורה הוראה שבעיר וכמה פעמים טמא אותה ובאתה ודמעתה על לחיה אם יש תרופה למכתה כי אין לה שלום בית עי"ז: תשובה הנה גדול השלום ושערי דמעו' ושארי תשובה לא ננעלו להשיב להמורה ההוא הנה מה שטימא האשה הזאת עשה כתורה וכהלכה ויש לו על מה שיסמוך דהא בש"ס ערוכה היא בנדה דף י"ד וניחוש דלמא דם מאכולת היא פירש"י ולהוי ספק טמא ולא ודאי דדלמא דם מאכולת הוא שהי' באותו מקום וכשבעל נדבק בו אמר ר' זירא אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת פרש"י דודאי שם אין שום מאכולת ודאי מגופא אתי וזה הוא מוסכם מכל הפוסקים וכמבואר להדי' ברמב"ם פ"ד מה' א"ב ובי"ד סי' ק"ץ ובש"ע סעי' ל"ב מ"מ מצאתי עזר ותרופה לאשה זו מצד הסברא מאחר שהיא מבררת ע"י נשים בברי שנמצא לה הרבה מאכול' דבוקים בזקן התחתון ואין לומר אותו מקום בדוק הוא שהרי לפנינו איתרע חזקה זו וכדי שלא להכחיש דברי חז"ל נ"ל פשוט דדוקא קאמר הש"ס אותו מקום דהיינו בפנים תוך המקור הוא בדוק אצל מאכולת אבל מבחוץ תוך השערות הדבר גלוי מפורסם לכל שמצויין בהרבה נשים ותלינן הכתמים בהם כמו בכל דבר שאפשר לתלות ואם יאמר האומר לא יהא אלא ספק אם הוא ממאכולת או מגופא מ"מ כיון שבאו הכתמים ע"י בדיקה ראוי להחמיר דדוק' בכתמים שומעי' להקל אבל לא ע"י הבדיק' וכן מבואר שם בהדי' בתוס' דף י"ד ע"א ד"ה וליחוש דלמא ע"ש גם לזה יש תקנה לבדוק בקל ולידע מאין באו כתמים אלו דהיינו שיקחו בגד פשתן לבן ויחתוך בו חתך באמצע וישים החתך של פשתן תוך סדק אותו מקום ויכסה מצדדי הפשתן השערות מבחוץ ואח"כ יקח עד בדוק וישים תוך חתך הפשתן באותו מקום ויקנח בו בענין שלא יגע בשערות ואם ימצא דם על העד ודאי מגופו אתיא שהרי א"א ליגע בשערות מקום שמצוי המאכולת אבל טיפת דם שנמצא על פשתן החתוך ודאי תלינן במאכולת כיון שיש לפנינו מאכולת מצוי שם רק מה שבפנים במקור אמרינן אותו מקום בדוק הוא אבל מה שבחוץ בשערות תלינן במה שהוא לפנינו כמו דתלינן במכה ויכולה אשה שתאמר מכה יש לי באותו מקום שממנו יצא דם וכ"ש במאכולת שלפנינו וזה הוא דבר המצוי בנשים והוא בדוק ומנוסה וכן הורתי למעשה כמה פעמים בהיותי בק"ק פראג ודנתי בזה לפני רבותי וחבירי והסכימו לדברי לומר יפה דנתי יפה הורתי ע"כ ידקדק מכ"ת עוד הפעם על הוראה זו לחקור אצל הנשים אם ודאי כן הוא שיש לה באותו מקום מין מאכולת כזו אז יניח לבדוק אותה בדיקה זו כמ"ש ואזי יוכל לעשות שלום בין איש לאשתו ושלום על דייני ישראל כנ"ל הקטן יעקב: שאלה פ מהרב המופלא מהור"ר יודא מילר אב"ד במדינת דייטץ והגלילות וז"ל אשה שמצאה דם אחר תשמיש כשקנחה בעד שלה שלא בשעת וסתה אם יוכל לתלות בבעלה שיצא דם ממנו בשעת הטלת מים נמצא בכלי שהמי רגלים נוטים לאדמימות כמו הכתם שמנאה האשה בעד שלה אחר התשמיש עכ"ל השואל ודבריו סתומים ביותר וכתבתי לו שיפרש שיחתו מ"מ לכאורה אין להתלות בנדון דידן בבעלה וכמפורש בב"י בסימן ק"ץ בשם הרשב"א בתשובותיו שממנו נובע מקור דין זה וזה לשון הרשב"א דאם יצא דם מהאיש מפי האמה דתולה בבעלה ושם כתב בתשובותיו כיון דודאי איכא מכה בבעל שהוא מוצא דם אפילו שלא בשעת הטלת מים ומצאה בשעת תשמיש דודאי תלינן בו וכ"ש במסולקת דמים וכו' עכ"ל משמע להדיא דדוקא רואה מפי האמה ששם הזרע יוצא ממקום שהשתן יוצא כדאמרינן ביבמות פ' הערל איזה פצוע דכה האי עובדא דהוי בפומבדיתא אסתתם גופתא דש"ז ואפיק במקום קטנים וכן בנידה שני נקבי' יש באיש א' מוציא ש"ז ואחד מוציא מי רגלים ואם היכא דלא מצינו דם רק בהטלת מים דודאי יצא ממקום שמי רגלים יוצאים ולא ממקום ש"ז וא"כ אין לתלות בבעל שיצא עם הזרע אבל אם בלא הטלת מי רגלי' לאחר תשמיש בשמקנח מוציא טיפת דם דרך פי האמה אז ודאי יש לתלות בבעלה ומוציא דם לאחר תשמיש כשמקנח וחוזר ומקנח אבל בנדון דידן שלא מצא רק בכלי שמשתין שם נראה כמראה דם בתוך המים נראה דאין לתלות בבעלה כנ"ל לכאורה ותמהני על זאת כל האחרונים שהביאו דין זה בסתם יוצא דם מפי האמה תולין בו ולא דקדקו במקור הדין תשובת הרשב"א הגם דזה אינו קושיא כ"כ די"ל דלמא דוקא בנדון הרשב"א שם שהיתה מסולקת דמים לכך תולין בו אי משום הא לא תברא דודאי טבע לשון הרשב"א מחייבת אף בלא מסולקת רק שלא בשעת וסתה יש להתיר דהמעיין שם בצדק יראה דעיקר דין בנה בהיתר זה הואיל ומצאה דם שלא בשעת הטלת מים תיכף לאחר תשמיש כשמקנח וחוזר ומקנח מוציא דם מפי האמה אבל צד היתר שמסולקת דמים אינו מעיקר יסוד ההיתר ואין אנו צריכן לכל צדדי ההיתר כדרכן של הפוסקים וכמ"ש בתשובת גינת וורדים ח' ט' בא"ה כלל ג' ס' צ"ד סוף דף מ"ם ע"ב דלפעמים מצטרפין הפוסקים טעמים רבים לצדדי היתר אף שאין צורך לכולם לרווחא דמילתא משא"כ בנדון דידן דלא נמצא דם רק בהטלת מים ודאי יש לאסור ותמה אני מה מאוד קצרו האחרונים בנדון זה ותמיה בתר תמיהא קיימת על תשובת מהרי"ט בחלק י"ד דביקש להתיר אף במוצא דם אחר שלשה ימים כשפולטת ש"ז הגם שדבריו עצמן תמוהין דמתחלת דבריו משמע מצדד לאסור ולבסוף מסיק ומסיים להיתר והמעיין בתשובת לשון הרשב"א שהביא הבית יוסף בסי' ק"ץ משמע דזה עיקר יסוד ההיתר הואיל שמצאה תיכף לאחר תשמיש והוא מוצא דם כשמקנח וחוזר ומקנח ודברי מהרי"ט לדעתי הם מוטעים ואין לעמוד על דעתו דעת קדושים מי ימצא בכן יוריני מ"ו דעתו דעת קדושים להיכן נוטה כ"ד ת"ת הק' יודא מילר מדיטץ עכ"ל: תשובה שאלתו שאלת חכם כמותו ירבה בישראל קבלתי ואשיב על ראשון ראשון על אודות האשה שבדקה עצמה אחר תשמיש שלא בשעת וסתה ומצאה מראה אדום אם יש לתלות בבעלה שיוצא ממנו דם כזו בשעת הטלת מים ומסתפק מכ"ת בדברי תשובה הרשב"א שהביא הב"י אי דוקא תולין בבעלה אם יוצא דם מפי האמה שממנו יוצא ש"ז או אפי' במי רגלים הנה צריך אני להעתיק לשון הרשב"א שם כל לשונו ממש ומשם נרד למקור הדין זה וז"ל שם שאלה מי שיוצא דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמי' בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה ובשעת תשמיש נמצא בעידי איש ואשה טיפות דמים גם לאחר תשמיש כשאיש מקנח וחוזר ומקנח ומוציא טיפות דם דרך פי האמה אם יש לחוש לספק נדה אם תולה בבעלה כמו ששינוי תולת בבנה ובבעלה וכו' ועוד שהאשה חדל ממנה זה זמן להיות לה אורח כנשים תשובה ודאי מסתברא דתולה היא זאת כיון דודאי איכא מכה בבעל שהוא מוצא דם אפי' שלא בשעת הטלת מי רגלים ומצאה בשעת תשמיש ודאי תלינן וכ"ש מסולקת דמים ואפי' דמים טהורים בכי הא לכ"ע וכ"ש האשה וכדתני' בריש התינוק' הרואה מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה וכן נשאת לאחר וכו' ואם יש לה מכה תולין במכתה וכיון שכן אף בנדון שלפנינו תולין בזה שאין לך מכה גדולה מזו לתלות בה עכ"ל תשובת הרשב"א שהביא הב"י והנה יש לדקדק בדברי השואל מתחלה דמייתי ראי' מהא דתולה בבנה ובבעלה ובאמת אין זה ראי' של כלום דהא כל זה לא אתמר רק בכתמי' ששומעין להקל כיון שכתמים דרבנן משא"כ בבדיקה דאוריית' תולין להחמיר ואין לומר דבלא"ה באמת אין ראי' מדברי השואל כי לפעמי' הוא כשואל שלא מדעת תורה והרשב"א באמת מביא ראי' אחרת מהא דתולין במכתה דלא מיירי מכתמים הקלים מ"מ גם משם אין ראי' מוכרחת חדא די"ל דדוק' לענין זה מקילין דלא תהוי מוחזק' ברואת דם מחמת תשמיש כדי לאסו' על בעל' אסו' דלעולם משום עגונה הקילו גם אין הדבר מצוי לראות דם מחמת תשמיש כמ"ש הב"י בסי' קפ"ז אבל מ"מ צריכה ז' נקיים וכה"ג כתבו האחרוני'