שבות יעקב חלק ג כט

לך אמת תחלה אלא שלי הוי ואמר המלוה אינו מאמינך אבל חושש אני לדבריך ואיני רוצה לקבל ממך המעות וכשיבוא הגוי ויתן לי את המעות אתן לו משכונו אפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפילו מעידין שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחלה שאינו שלו וכתב רמ"א שם בהג"ה וכ"ש דשבועת לוה לא מהני ב"י בשם תשובת אשכנזית עכ"ל הג"ה ולא ידעתי מה חידש בזה רמ"א בהג"ה יותר ממה שכתב המחבר עצמו דהא להדיא מבואר תוך דבריו דאפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן עכ"ל השואל: תשובה על מה שהקשת לשאול בביאור לשון הש"ע בי"ד סימן קס"ט בהג"ה סעיף י"ג הוא לכאורה דבר תמוה והאחרונים לא הרגישו בזה כלל רק בספר בית הלל לי"ד כתב וז"ל ובזה מיושב מ"ש מהר"מ בהג"ה אחר זה וכ"ש דשבועת לוה וכו' אפשר דהרגיש בקושיא זו אך באמת בישובו אינו מיושב על נכון כלל ע"ש גם עיקר ישובו שם מדמקשה שם על עיקר הדין שפסק בתשובת הרא"ש דאפילו עדים מעידים שהיא שלו נאמן נגד העדים כמו האומר לא לויתי הוי כאומר לא פרעתי ונאמן אפילו נגד העדים שאמרו שפרעו ומקש' מ"ש מהא דמבואר בי"ד סימן א' סעיף י"ג בשוחט בהמה לעכו"ם בפני עדים וכשבא ישראל ליקח ממנו אמר אל תקנה כי לא שחטתי אינו נאמן נגד העדים ותרצתי דשאני התם דמלוה ג"כ מכחיש העדים ואמר שלא נתפרעתי להכי אינו נאמנים העדים אבל גבי שוחט לפני עדים אין שו' אדם מסייע והוא תירוץ נכון עכ"ל ב"ה ולע"ד אין זה נכון כלל דמה צורך ומה יועיל סיועת המלוה שהוא סיוע שאין בו ממש כל מלוה יאמר כן לטובתו ובגמרא ופוסקים אינם תולין הדבר בדברי המלוה רק שהודאת הלוה כמאה עדים דמי ומה צורך תו למסייע אבל באמת הקושיא מעיקרא ליתא ולק"מ דדוקא הודאת בעל דין שמחייב עצמו באיזה דבר בהא אמרינן כמאה עדים דמי כגון בזה שאמר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי ונאמן וכן בזה שאומר שהיא של גוי ורוצה לחייב עצמו ברבית לכן הוא נאמן אפילו נגד עדים משא"כ בשוחט שאמר על בהמת של גוי שלא שחט אותו ולא קמחייב עצמו כלום ודאי דאינו נאמן נגד עדים ודוק שהוא חילוק ברור ואין כאן קושי' כלל ועל עיקר קושייתך בדברי רמ"א נ"ל דלק"מ אחרי שנדקדק בדברי הש"ע ומקור הדינים הוא מטור שם שכתב וז"ל כמו בש"ע וסיים ואם עשה כן ובשעת פדיה אומר וכו' וכתב הב"י דמקור הדין הוא מתשובת הרא"ש וכו' ואח"כ כתב ובתשובת אשכנזית מצאתי ואפי' הוא רוצה לישב' שאינו נאמן וכו' ע"כ ע"ש גם על הב"י קשה כה"ג מה חידש בתשובה זו יותר ממ"ש הטור עצמו להדיא אכן כאשר ירדתי לדקדק בלשון הטור והש"ע שכתב וז"ל ובשעת פדיה אומר השליח לא אמרתי לך אמת וכו' יאמר המלוה אינו מאמינך אלא לדבריך ראשונים אני מאמין אבל חושש אני לדבריך ואינו רוצה וכו' אתן לו משכונו ואפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפי' אם עדים מעידים שהוא של ישראל ע"כ קשה דלמא בבבא ראשונה לא כתב אפי' אם ירצה לישבע שהוא של ישראל וגבי אפי' עדים כתב שהוא של ישראל ותו דה"ל למתני הכל בבבא חדא אפי' אם ירצה לישבע או עדים שהוא של ישראל אינו נאמן אלא כוונתו הא דאם ירצה לישבע כלומר שחזר מדברים שניים ורוצה לישבע שהוא של עכו"ם. אינו נאמן וחושש לדברי שניים ואינו רוצה לקבל ממנו המעות רבית ואח"כ כתב אפי' עדים מעידים שהוא של ישראל לא מהני וא"כ שפיר כתב רמ"א וכ"ש אם נשבע לוה שהוא שלו דלא מהני כל זה דבר פשוט בדברי הש"ע ורמ"א: הק' כאש"ע יעקב: שאלה עז מתלמידי א' ותיק מלא עתיק ראיתי חדשי' מקרוב בא מורה הוראה לנשי' האחד אף שאין בעלה בעיר צריכה לילך לטבול לאחר עת ספירתה ומשום חשש סכנה לוקחים אצלם תינוק ומניחים במטה תחת הכרים שלהם סכין אי שפיר עבדי וכה"ג מקילין מצד אחר ליולדת ומפלת להקל כדעת ט"ז בסי' קצ"ד ביולדת זכר לטבול קודם ארבעים ובנקבה קודם שמונים נגד המנהג שנהגו פה ע"פ הוראה מימי' ושני' קדמוניות: תשובה אהו' תלמידי ידידי ידיד נפשי הנה ידוע לך מ"ש בספרי חק יעקב סי' תפ"ט סק"א בענין חידושי מנהגי' נגד הקדמוני' כי כל המשנה ידו על התחתונה ובאמת אין זה רבותא כי בכל דין ודין שנתרבה הספרים יש מיימינים ם ויש משמאילים והמורים יודעים לבחור טוב וחלילה לשנות ממנהג שנהגו מקדם במקומך אל תנח וזהו בדבר הנשים שילכו לבית הטבילה אף שאין בעלה בעיר כלל כבר תפסו כל גדולי אחרונים כדברי האומרים דבזמן הזה טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא כשבעלה בעיר כדי שלא לבטל אפי' לילה אחת מפ"ו וכמבואר בי"ד סי' קצ"ז וכ"פ שם בש"ע וז"ל הב"י שם ואני אומר דלאו סוגין דעלמא אלא כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר עכ"ל גם בש"ע סתם המחבר גם רמ"א סתם כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וכ"פ הט"ז ס"ק ב' וגם הש"כ כתב כן ס"ק ג' וז"ל כבר ברור דקי"ל טבילה בזמנה בזמן הזה לאו מצוה היא כמ"ש כל הפוסקים ולכך אין הנשים טובלת כלל בזמן הזה כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות שהן נדות אינו טובלת כלל בזמנן עכ"ל וכן מבואר בשו"ת מהר"מ מלובלין סימן נ"ג ושו"ת הרדב"ז חלק א' סימן כ"ז ועיין בספרי חק יעקב סימן תפ"ט ס"ק ו' ובספרי מנחת יעקב בה"ב סימן קצ"ז וכיון שכן הסכמת כל גדולי האחרונים כדעת ר"ת וסייעתו שאנו נמשכין אחריהם דטבילה בזמנן לאו מצוה ודאי אין לזוז מדבריהם ולתפש מחדש מנהג אשר לא שערום אבותינו ואם יאמר האומר מה בכך הרוצה להחמיר יחמיר זה אינו כיון דהם עצמם אמרו שיש חשש סכנה לטבול אם אין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין שמה"ט מניחין אצלם תינוק וסכין תחת הכרים דקי"ל חמירא סכנתא מאיסורא ופירוקא לסכנתא כאשר שמענו שאירע כן כמה פעמים ועיין בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן קט"ז לכן אין לשנות כלל וע"ד טבילת היולדת הנה ודאי דעת רמ"א שפתיו ברור מללו בסימן קצ"ד מקום שאין מנהג להחמיר אבל במקום שנפשט המנהג להחמיר במקום שקבוע מנהג זה גם הט"ז כתב שאין להקל במקום שמנהג קבוע להחמיר וכן ראיתי ממורי ורבותי הגאוני' הקדמונים בק"ק פראג שהנהגו כן מנהג לקבוע להחמיר בזה בלי פקפוק כלל ושמעתי שנותנים טעם חדש לחומרא זו שנהגו כן לפי שראו שהדורות מתמעטין והולכן בכח גבורתם ויש לחוש אם תמהר לילך לבית הטבילה אחר לידתן אולי תחזור ותתעבר וכח אין ללידה עוד ותתעבר ותמות ומה"ט כתבו המפרשי' דמש"ה צותה התורה ימי טומאת נקיבה יותר מימי טומאת יולדת זכר כיון שיולדת נקיבה מכחשת יותר מיולדת זכר לכן החמירו בדורו' האחרונים כל כך ואין לזוז מדבריהם במקום שנהגו להחמיר והמיקל בזה נגד המנהג לא יפה עשה כנ"ל הק' יעקב: שאלה עח אשר נשאלתי מרב א' וזאת אשר השבתי לו וז"ל שאלתו שאלת חכם כשואל מדעת רוח טהרה יש בו ואף גם דטרידנא טובא כעת וכי קאי בהאי מסכתא בסוגיא דב"מ שהוא מקצוע בתורה מ"מ לכבודו פניתי מכל עסקים שלא להשיב פניו ריקם וכאשר תהיתי על קנקן שאלתו ראיתי שהוא קן סתימה ואינו מפורשה כל צורכה וז"ל אשה אחת ילדה בת שנה צעקה במר נפשה על שאירע לה כמה פעמים מקרה בלתי טהור לראות דם מחמת תשמיש ובאשר שהיא רכה בשנים ועדיין לא קבעתה וסת לראות לזמנים שווים רק לאחר שראת' בפעם ראשון ראתה מחמת תשמיש לשלש' חדשים ואח"כ לשני חדשים ואח"כ לחמשה שבועות ואח"כ לחדש ואח"כ נתעברה ובחדש ג' לעיבורה ראתה מחמת תשמיש וכן ראתה ספק בחדש הששי או השביעי וכן ראתה בחדש השמיני ובחדש התשיעי ולא הספיקה לטבול עד שילדה נקיבה ואלו ד' פעמים שראתה מחמת תשמיש לא היו לזמנים שווים והראיה היותר קרוב היתה שמנה ימים אחר טבילתה והשלשה ראיות אחרים היו מרוחקים הרבה מטבילתה ועכ"פ לא הושווה ראייתה ואחר הלידה טבלה לי"ג שבועת וג' ימים דהיינו הלידה היה ביום א' והטבילה היתה אורת' דיום ג' נגהי דיום ד' אחר י"א שבועות וראתה דם מחמת תשמיש ג"פ רצופים דהיינו כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה ובפעם ראשון ראתה יותר מפעם שני שקנחה הרבה פעם זא"ז ומצאה בכל פעם שפע דם על המפה ובפעם הג' לא ראתה כל כך ואפילו פחות מפעם שני ואחר שנעשה כל המעשים האלה נקטא נפשה לשאול למצוא תרופה למכתה והנה חקרתי ושאלתי אותה אם אינה מרגשת כאב באותו מקום או אם אינה יודעת מאיזה צד הדם בא ושתבדוק את עצמה ולחזור על כל הצדדים לראות מאין יוצא הדמים באשר שאמרה שלא שמה לבה לזה עד עתה וכן עשתה למחרתו שבדקה וחזרה בכל הצדדים וחורים וסדקים ולא מצאה שום דבר רק לצד אחוריים סמוך לכרכשא הרגישה כמין יבלת ודחקה באצבעה העד ע"ג ומצאה דם על העד את זה עשתה כמה פעמים זא"ז ובכל פעם מצאה דם באותו מקום ובאותו צד ולא לזולתו וכן נבדקה ע"י נשים אחרים וראו בגופה כעין גיד שמזיע באותו מקום ובאותו צד שאמרה האשה מצאתה עליו דם אבל אינה מרגשת שם כאב אף כשמשמשה שם ומעכה באצבעתה שם עכ"ל תוכן השאלה והנה תחלת דברי פיהו בחדש השלישי וכו' עד ובחדש התשיעי משמע מדבריו שהיו ד' ראיות מחמת תשמיש רצופין בלא הפסקת ביאת טהר' בינתי' דהא אם עברה ושמשה ולא ראתה מותרת דתשמיש זה שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת כמבואר להדיא בש"ע סימן קפ"ז סעיף יו"ד בהג"ה לפ"ז לא ידעתי מ"ש מכ"ת ואלו ד' פעמים שראתה מחמת תשמיש לא היו לזמנים שווים מה בכך שלא היו שווים או שווים הלא הוחזקה ד' פעמים לרואה דם מחמת תשמיש שאסורה לשמש לכל הדיעות ואיך שגג בזה גם מ"ש מכ"ת בלשונו והראי' היותר קרוב לטבילתה וכו' הרי עדיין לא הזכיר כלום מראייתה אחר טבילתה גם מ"ש מכ"ת ושלש ראיות אחרות עד לי"א שבועות וכו' ודאי א"כ הוא מצטרפין שלשה ביאות שאחר לידתה וטבילתה עם ד' ביאות ראשונת והיא הוחזקה ז' פעמים לרואה דם מחמת תשמיש אם לא היה ביאת היתר בינתים גם מ"ש מ"כ בתוך שאלתו שבדקה וחזרה על כל הצדדין בחורין ובסדקין ולא מצא' שום דבר רק סמוך לכרכשא הרגישה כמין יבלת ודחקה באצבעה העד ע"ג ומצאה דם על העד וכו' ובכל פעם מצאה דם באותו מקום ולא לזולתו וכן ראו הנשים וכו' אבל אינה מרגשת כאב אף כשדחקה באצבעותיה עכ"ל גם בזה דבריו סתומים דודאי אם היתה מכה שכאב לה ודאי נאמנת האשה לומר מכה יש לי באותו מקום שהדם יוצא אפי' אם המכה הוא במקור עצמו שמשם נובע דם אפ"ה טהורה היא ותלינן בדם מכתה ובפרט שגם הנשים מעידין כן כמבואר בספרי תורת שלמים סי' קפ"ז ס"ק ט"ו וכן מבואר בתשובת מהר"ם מלובלין ובב"ח ובתשובת צ"צ סימן פ"ו יע"ש אך מכ"ת כתב אינה מרגשת כאב כלל רק שראו כעין גיד שמזיע באותו צד הנה בודאי אם הדם באה מן הצדדים ולא במקום המקור מקום שהשמש דש שם ודאי טהורה בכל ענין ועדיף מבדיקת שפופרת דהרי לכך בודקין בשפופרת ע"י מכחול כדי לראות אם הדם באה מן הצדדים והי' טהורה אך מלשון מ"כ שכתב בכל פעם מצאה דם באותו מקום משמע שהדם בא מן המקור עצמו א"כ נראה שפתחה פתוח ושופעת דם תמיד באותו מקו' מהחדר שבאה הדם טמא מזיע דרך הגיד וא"כ ח"ו אין למכת' תרופה