שבות יעקב חלק ב טז

זה נאמר דוקא לענין תפילת י"ח משא"כ בשאר תפלות זה אינו דעיין בהרמב"ם פ"א מה' תפלה והשגת הראב"ד שם ובכסף משנה מבואר דיותר מסתברא שיש להתפלל כל כל היום היינו תפילת י"ח משא"כ בשאר תפלות יע"ש ומה"ט כל ימי אני קורא תגר שחדשים מקרוב באו המדפיסים והדפיסו אצל הסידורים תחנות ובקשות מספר שערי ציון ושל"ה וע"י כן מתפללין כן בציבור ולע"ד אין זה נכון ואיכא משום בל תוסיף על גבול שגבלו ראשונים סדר תפלת ואיכא למיחש למה דאיתא בגיטין אי מפשת דיבורא אתי למגזיה בתפלה הקבוע מה שתיקנו ראשונים ובפרטות מי שתורתו אמונתו ודאי יש חשש ביטול תורה להרבות בתפלה יותר מדי שהרי אמרו חז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ואי ירבה בתפלה כ"כ תורתו אימתי נעשית ואם רוצה להרבות בתפילה יוכל לומר תהלים שהוא כעוסק בתורה ויש בה סגולת הרבה ובודאי כל יחיד יוכל להוסיף בתפלתו לפי צורכו להתפלל כפי שהשעה צריכא ואף בציבור על כל צרה שלא תבא שמתענין ומתריעין כדאיתא בש"ס ופוסקים אבל להתפלל כן בקביעות בציבור לא נ"ל. הקטן יעקב מה שאלת עוד וז"ל שמעתי מפי גדול אחד דמותר להעמיד סם המות לזבובים בשבת וראייתו ממה שפסק בש"ע ח"מ סימ' שצ"ג ס"ב דבהוזקא בהמת חבירו באכילת פירותיו דפטור דהוי לה שלא תאכל א"כ ה"ה כאן דאינו חיי' משום נטילת נשמה עכ"ד ולי צע"ג חדא דמקור הדין זה הוא מימרא דרב במסכתא בבא קמא דף מ"ז ע"ב ושם הקש' עליו ר"ש מהא דנותן סם המות לפני בהמת חבירו דפטו' בדיני דאדם וחיי' בדיני שמים יע"ש וא"כ לפ"ז גם בשבת יאסור דדיני שמים הוא ואין לחלק בין נותן לפני בהמת חבירו ממש להיה לפניה לאכול ואכלה דא"כ קשה למה לא משנה כן הגמרא שם וע"ש אלא ודאי דאין חילוק ועוד דבריו שבהמ' שאכלה יש טעם אחר דה"ל לשמרה וכמ"ש בסמ"ע שם סימ' הנ"ל ס"ק י"ד וכן יש להביא ראיה מדין מצודה דאסור בשבת לפרוסה רק בע"ש ולא אמרינן דה"ל שלא תכניס לתוכו או החילוק כמ"ש: תשובה הנה בודאי דברים אלו שדימה גדול אחד בכח המדמה נשתקע ולא נאמר ולא דמי כאוכלא לדנא מי קמדמית איסורי לממונא דמה ענין איסורא להיזק ממון דבהזיק ממון ס"ל גרמא בניזקין פטור מלשלם כל היכא שהיזק' אינה נעשה מיד ואפשר להנצל ממנה ואינה עוש' בידים כמבואר בח"מ סי' שפ"ו משא"כ באיסור שבת דחמירי דאסור לגרום איסור נטילת נשמה וכה"ג ואם אנו רוצין לקיים דברי הגדול הנ"ל היה אפשר לקיים אותו שלא מטעמו ולתלות היתרא כמ"ש המרדכי בפ' כל כתבי שכתב וז"ל ושאר כל המזיקין וכו' וכתב ר"ת דה"ה פרעוש וכיוצא בהן מותר להרגם וטעמא משום דסבר כר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופ' פטור עליה ומשום צערא שרי לכתחלה מידי דהוי אמפיס מורסא וכיבוי גחלת שלא יזוקו בה עכ"ל אף דלא נעלם ממני דרבים הם החולקים ונקטינן לחומרא כמבואר בטור וב"י סי' שי"ו מ"מ י"ל היינו דוקא להרגן בידים אבל גרמא בעלמא לכ"ע שרי וגדולה מזו נחש ועקרב דורסין לפי תומו וכן ברוק שלפנינו דורסן לפי תומו משום מאיסותא א"כ ה"ה דיש להתיר משום צערא היכא שיש יתושין הרבה שמצערין לו ומה"ט היה נ"ל להתיר היכא שעכברים מצויין דמזקי ומצערא שמותר להניח לפניהם סם הממית אותן אך ורק מצד אחר יש חשש איסור דמשום איסור מוקצה נגעו בו כיון שהוא מידי דלאו בר אכילה אסור לטלטל אותו בשבת כדאיתא בא"ח סי' ש"ח ול"ד לגרף של רעי וכל דבר מטונף דמותר לטלטל דשאני הכי דעל ידי זה עושה גרף של רעי להפיל הזבובים לכתחלה ואין עושין גרף של רעי לכתחלה כמבואר שם והוא דבר שאפשר מע"ש דאז שרי לכולי עלמא וכדאיתא בפ"ק דשבת שורין דיו וסממנין ונותנין אונן של פשתן וכן פורשין מצודת בע"ש וכה"ג ע"ש נ"ל הקטן יעקב: שאלה מו מדיין אחד המופלא כהר"ר מאיר בון נר"ו כיצד ויש לנהוג בתפלת הדרך אי יתפלל קודם שיצא לדרך לסדר אותו עם הברכות כמשמעות הח"ז שהוציא כן בא"ח סי' ק"י מדברי מהר"ם מרוטנבורג שהובא בטור ע"ש בט"ז ס"ק ז' אכן משמעות הש"ס והמ"א שם אינו כן על כן ילמדנו רבינו כיצד יש לנהוג למעשה: תשובה גרסינן בברכות ס"פ תפלת השחר דף ל' היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך מאי מצלי וכו' אימת מצלי אמר ר' יעקב א"ר חסדא משעה שמהלך בדרך כן הוא בנוסחא שלפנינו והרי"ף והרא"ש גורסין משאחז בדרך והוא היא דמשמע דוקא שכבר התחיל להלך בדרך וכן משמעות הר"ן וכל הפוסקים וכן דעת הטור וכן פירשו הצ"צ ועולת תמיד והכ"ג כדעת המ"א וכן האריך בתשובת באר שבע סי' מ"ה דלא יברך ברכה זו אלא עד אחר שהלך מן העיר ומסיק מי שרוצה לצאת לדרך אחר שכבר התפלל בבה"כ אז לא יאמר בבקר אחת מן הברכו' דאשר נותן לשכוי בינה כדי לאמרה עם תפלת הדר' ע"ש דבריו באורך ליישב דברי מהר"מ מרוטנבורג לגיסי הגאון בספרו א"ז סי' ק"י הניח דברי הפוסקים בצ"ע מש"ס דהוריות דף ד' דפריך שפיר קאמר ר"ע לבן עזאי ומשני החזיק בדרך איכא בינייהו ופרש"י החזיק בדרך לילך לא"י ועדיין ישנו בעיר ע"ש הרי דלשון החזיק בדרך הוא כשעדיין בעיר ע"ש ובאמת הוכחתו הוא מלשון הטור והש"ע דנקיט החזיק בדרך אכן באמת לשון הש"ס והרי"ף והרא"ש משמע דדוקא שאחז והלך בדרך כבר א"כ על כרחך גם לשון הטור והש"ע יתפרש כן וכן בכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן כמ"ש הבאר שבע שם ול"נ עיקר להכריע בהכרע אמצעית דביום הראשון שהלך לדרך אינו מברך תפלת הדרך אלא שכבר יצא חוץ לעיר ואחז בדרך אבל מכאן ולהלן כשנוסע מן המלון וצריך להתפלל קודם שיוצא לדרך אז אומר תפלת הדרך אחר הברכות הגומל חסדים טובים כדעת מהר"מ מרוטנבורג ואפשר דגם מהר"מ כך כוונתו דזה הוי כאחז בדרך כיון שאין דעתו להשתקע במלון רק שצריך לנסוע למחוז חפצו כן נ"ל ברור וכן הסברא נותנת נ"ל הקטן יעקב: שאלה מז ראיתי בספר כנסת הגדולה סי' תרפ"ז וז"ל הרמב"ם בפ"א מה' מגילה וסתימות לשונו משמע אפילו תלמוד תורה דרבים מבטלינן משום מקרא מגילה מדלא ביאורו דוקא בת"ת דיחיד ועוד מדכתיב אח"כ ואין לך דבר שאינו נדחה מפני ת"ת אלא קבורת מ"מ ובגמ' משמע דוקא ת"ת דיחיד דאיכא ק"ו אבל ת"ת דרבים דליכא ק"ו אין מבטלין עכ"ל ובקשתי מאדוני מ"ו להעמידני על רגל האמת בישוב דברי הרמב"ם בזה. תשובה הנה באמת קושיא זו כבר הרגיש בו הלחם משנה שם בפ"א מה' מגילה ותירץ בזה הלשון ונראה ודאי דאפילו ת"ת דרבים מבטלינן והראיה דבגמרא שאלה שם מקרא מגילה ומת מצוה הי מנייהו עדיף ואנן קי"ל דמת מצוה דוחה אפי' ת"ת דרבים וא"כ אי תלמוד תורה דרבים דוחה מקרא מגילה מאי קמבעי ליה השתא מת מצוה דוחה ת"ת דרבים מכ"ש שמת מצוה דוחה מקרא מגילה דקיל מת"ת דרבים אלא ודאי דת"ת דרבים נדחה מפני מקרא מגילה עכ"ל ותמוהים דבריו חדא דא"כ תקשה סוגיא דש"ס עצמו אהדדי דהא שם בסוגיא מחלק בהדיא דת"ת דרבים דוחה מקרא מגילה והא דקא מבעי ליה מת מצוה ומקרא מגילה הי מנייהו עדיף י"ל דמיירו במת דלא תני ומתני' דאינה דוחה ת"ת כמ"ש תוספות שם ד"ה מת מצוה וכו' וי"ל וכו' וא"כ מעיקרא לא קשה מידי גם בשוירי כנסת הגדולה ראיתי שהאריך בקושיא זו ולא העלה בזה דבר ברור אכן עיקר נ"ל ליישב דעת הרמב"ם דס"ל דהא קאמר בש"ס לחלק בין ת"ת דיחיד או דרבים לא מקרי ת"ת דרבים אלא דוקא כל ישראל וכדפרש"י שם להדיא כמו גבי יהושיע שהיה במארב עם כל ישראל וזה דבר שלא היה ולא יהיה בנמצא כלל שכל ישראל יבטלו מתלמוד תורה דרבים בשביל מקרא מגילה להכי לא כתבו הרמב"ם חילוק זה ובזה מתורץ גם כן קושית התו' ד"ה מת מצוה עדיף הקשה הר"ר אלחנן ל"ל קרא תיפוק ליה מק"ו דהא ת"ת דרבים מבטלינן כדאיתא פ"ב דכתובות משום כבוד המת עבודה דקיל לא כ"ש ולפמ"ש לק"מ דהא דאמרינן בפ"ב דכתובת דמבטלינן ת"ת דרבים היינו כל צרכיו של מת אבל ת"ת דכל ישראל ודאי לא מבטלינן אפילו קרי ותני אם לא למאן דמתני כמשמעות פרש"י וכ"כ הב"ח בסימן תרפ"ז דוקא כל ישראל מקרי ת"ת דרבים לענין זה ושל בית רבי שהיה דבי' נשואה ודאי ג"כ היה רבים אלא שלא מקרי רבים לענין זה כיון שלא היו כל ישראל והמ"א העתיק שם דבריו וכתב שכן דעת התוספ' ד"ה מת מצוה וכו' ולא ירדתי לסוף דעתו דאדרבא דעת התוספות מוכחים להיפך דאי ס"ל חילוק זו לא מקשים מידי אבל דעת רש"י ודאי כן הוא ובזה מיושב דעת הרמב"ם נ"ל הקטן יעקב שאלה מח מהמופלא ה"ה מהר"ר גרשון קבלענץ נר"ו הנה תמיה לי על מ"ש הב"י בא"ח סי' תס"ב בשם ההמ"מ שכתב על הרמב"ם שכתב בפ"ו מ"ה פסח מצוה שלושה במי פירות ויצא י"ח בפסח אבל אין לשין ביין ושמן ודבש או חלב וכתב ההמ"מ שטעמו מדתניא פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא נתמעט אלא הנילוש במשקין הללו וכן הנילוש בחלב שניכר בעובד' דריב"ל עכ"ל וכתב עוד מב"י שם ועדיין נשאר לדקדק בדברי הרמ"בם דבפ"ה כתב דביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד כדי שיהא לחם עוני והיאך מכשיר בפ"ו במי פירות חוץ מיין ושמן ודבש וחלב ואפשר דאין ה"נ דאסור ללוש ולקטף אלא במים לבד מיהו אם עבר ולש בשאר משקין חוץ מיין ושמן ודבש וחלב יוצא בה עכ"ל וקשה מנ"ל להרמ"בם דחלב שאני משאר משקים הא בש"ס לא נתמעט מקר' רק הנילוש ביין ושמן ודבש והא דריב"ל דאמ' לא תלושו לי בחלבא היינו לכתחלה קאמר כמו בשא' משקי' ומ"מ מנ"ל לאסור אף בדעבד כיון דבבריית' לא נתמעט בהדיא כמו יין ושמן ודבש וצל"ע ויאיר אדונינו בזה להבין דעת הרמב"ם: תשובה הנה באמת הוא לכאורה תמיהא קיימת אבל לפום ריהטא הנ"ל דעת הרמ"בם דאי ר' יהושיע רק לכתחלה קאמר כמו שאר משקים למה צוה לבני ביתו לא תלושו לי בחלבא הל"ל לא תלושו לי במשקים והכל בכלל אלא ודאי דאתו לאשמעינן דבחלב אף שלא הוזכר בברייתא דדבש ויין ושמן אפ"ה אסור אף דיעבד כשאר משקים ואין להקשות לפ"ז כדקאמר בש"ס התם דף ל"ו ע"א אלא ה"ק יומא קמא לא תלושו לי בדובשא והרי דבש תניא בברייתא להדיא עם יין ושמן ואפ"ה לא הזכיר ר' יהושע רק דבש לבד הרי דאין זה הוכחא כלל אי משום הא לא תברא דהא על כרחיך צ"ל דהאי דבש שהוזכר בברייתא היינו דבש תמרים לדעת הרמב"ם וכן דבש שהוזכר בתורה הוא דבש תמרים דדבש דבורים הו' בכלל שאר מי פירות ומשקים וכ"כ להדיא שם בסי' תס"ב בד"מ בשם הס"מג ואע"ג דלענין נדרים מצינו בפ' הנודר מן המבושל דף נ"ג ע"א דהנודר מן הדבש מותר בדבש תמרים דסתם