שבות יעקב חלק א פה

לשבע נגד העד נ"ל פשוט דיכול לשבע וגדולה מזו פסק בש"ע סי' פ"ז סעי' ל' דאפי' היכא שכבר נשבע הלה ונפטר אם חזר ותפסו יכול לישבע השני לפטור עצמו ולהכחישו ואף שהראשון עשה שבועה דאורייתא שהוא אלים כחו מעד א' שהרי יכול לישבע ש"ד להכחישו מכל שכן שיוכל לישבע ולתפוס נגד עד דפוטרו ועוד דעיקר טעם הדי' דעד א' יכול לפטרו מהשבוע' מטעם כו' כשהעד מסייע למי שאינו מוחזק זוקק את המוחזק לשבועה כ"ש שיפטרנו מן השבועה אם הוא מוחזק ודי לבא מן הדי' להיות כנדו' כי היכי דבעד אחד התחייבו שבועה בשבועתו מכחיש העד ה"ה בעד הפוטרו מהשבועה אם תפס הלה שיוכל להכחישו בשבועה דאורייתא שוב ראיתי בתשובת עבודת הגרשוני סי' ק' וק"א שפסק ג"כ להלכה למעשה דיוכל לישבע כה"ג נגד העד מטעמים אחרים והשיג על מי שחולק בזה ועיין בש"כ בח"מ סי' פ"ז ס"ק ס"ו מכח דבריו נסתר ג"כ דעת החולק וכנ"ל עיקר: הלכות גביית מלוה ומן היתומים שאלה קנב ראובן שהלוה לשמעון ויהי כאשר תבעו יום ולא פרע לו וכי ארכו הימים וזמן פרעון חלף ועבר ראה ראובן ותפס משל שמעון כלי כסף כדי חובו ואח"כ נגנב אותן משכנות מראובן בן ותובע ראובן חובו משמעון אי שמעון פטור מלשלם כי כבר נתחייב ראובן במה שתפס לחובו בגניבה ואבדה כדין מלוה על המשכון דהוי שומר שכר: או נימא כיון דמעצמו תפס ולא ברצון הלוה או ברשות ב"ד לא הוי כדין מלוה על המשכון עכ"ל השואל: תשובה הנה בודאי היה נראה לפום ריהטא דאין מקום לשאלה זו דודאי סתמא אמרו דמלוה על המשכון הוי שומר שכר מה לי משכנו ברשות או שלא ברשות אכן מחדש מקרוב נדפס תשובה אחד באמשטרדם נקרא בשם פרח מטה אהרן חלק א' סי' ע"א כתב וז"ל אלמנה שתפסה מנכסי בעלה לגביות כתי כתובתה ונאבדה ממנ' דלא הוי כש"ש כשאר דין מלוה על המשכון להתחייב בגניבה ואבידה כיון שלא בא לידה מיד היורשים או מיד הב"ד וראיה ממ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן בפ' האיש מקדש דף מ"ח דהיכי דתפס ליה מנפשיה שלא מדעת הלוה ושלא ברשות ב"ד לא קני, וגם ליכא למימר כיון דתפס ליה בחובו מקרי שומר שכר כמו דאמר הש"ס גבי אומן דהוי מה"ט שומר שכר משום דתפס אאגריה דהא כתבו תוספת שם ד"ה דקא תפיס ליה אאגריה וא"ת הא דתנן הלוה על המשכון ש"ש ודחיק לאשכוחי טעמא דהוי ש"ש לימא טעמא דבהאי הנאה דתפס לי' אחובו הוי שומר שכר וי"ל דהתם לא אתהני מלוה מידי דאין מרוויח במה שהלווהו ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון וה"נ בנדון דידן איברא דיש לחלק גבי כתובה והדבר צריך תלמוד ולהיות לעת כזאת טרוד בענין אחר לא אוכל להתיישב ולהעמיק בדין זה עכ"ל בקצרה מבואר מדבריו דבבעל חוב כה"ג מפשט פשיטא ליה דאינו חייב בגניבה ואבידה רק בכתובת אשה דיש לחלק ובודאי יפה כתב שמחמת טרדא כתב כל זה כי לי נראה פשוט להיפך דהאי תפס ליה מנפשיה ה"ד אי דנכנס לביתו או לרשותו ותפס ליה בזרוע ודאי נראה פשוט דחייב אפי' באונסין וכמבואר ברמב"ם פ"ג מה' מלוה ומהשגת הראב"ד והמ"מ לשם וכן מוכח בש"ס ופוסקים פ' כל הנשבעים דכה"ג הוי כגזלן כדאמרינן הנגזל כיצד היה מעידין שנכנס לביתו למשכנו וכ"כ הש"כ בפשיטות בסי' ע"ב ס"ק ט' מילתא בטעמא ע"ש ואי מיירי שבא לידו בהיתר כגון שהפקידו אצלו בתורת שמירה שומר חנם ועכשיו תפסו בחובו שלא ברשות הלוה ושלא ברשות ב"ד הנה מ"ש כן בשם הרמב"ן דהיכי דתפס ליה בחובו מנפשיה לא קני לא ידעתי מאין יצא לו לומר כן דאדרבא משמעות הש"ס דעיקר קניות המשכון היכא שמשכנו שלא בשעת הלוואתו וכדאמרינן בב"מ דף פ"ב ובגיטין דף ל"ז ובשבועות דף מ"ד אימר דאמר ר' יצחק ב"ח קונה משכון שמשכנו שלא בשעת הלואתו ואף שפרש"י כגון ע"י ב"ד אתי למעוטי בתפסו בזרוע מביתו ומרשותו דאז נתחייב באונסים דהוי כגזלן כמ"ש אבל מ"מ משכנו שלא ברשות קני משכון דלהדיא איתא בתמורה דף וי"ו ובב"מ דף קי"ג וברש"י ותוספת שם דמרבי הש"ס דאפי' היכא שמשכנו שלא ברשות דקני מדכתב כפל השב תשיב חבול תחבול יע"ש ובב"מ פ' אלו מציאות דף ל"א ע"ב ולפי שדברי הרמב"ן אינם ערוכים לפני לע"ע לכן לא אוכל להבין כוונתו ע"כ קצרתי בזה ובר מן כל דין הא איתא להדיא בש"ס בב"ק דף ל"ו ע"ב אמר רבא לעולם כר' ישמעאל דאמר בעל חובות נינהו ודקשיא לך אחרות אחרות נשכר ראשון ראשו' נשכר מבעי' ליה הכא במאי עסקינן כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לניזקי' ע"כ הרי דאף בתפס לב"ח מעצמו בלי רשות נעשה כש"ש ובלא"ה נראה כיון דתפס ליה בחובו ודאי הוי כשומר שכר וכדאמרי' פ' האומנין דף פ' ע"ב אפי' תימא ר' מאיר בהאי הנאה דתפש ליה אאגריה דלא בעי למעול ומיפק אזוזי הוי עליה שומר שכר ומה שסותר שם בתשובת פרח מטה אהרן מכח דברי התוספת דכתבו לחלק דהתם לא איתהני מלוה מידי וכו' לא דק בתוספת כלל דעד כאן לא כתבו תוספת אלא במשכנו בשעת הלוואתו י"ל דאינו מרוויח מידי אבל זה שכבר הלוה וצריך לדאוג ולעייל וליפוק אזוזי ועכשיו שתפסו ונעשה בטוח ממעותיו ודאי דהוי כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה והוא פשוט וברור וכן מבואר מתוך משמעות דברי הטור והש"ך בסי' ע"ב בס"ק ט' דף קך"ה סוף ע"א כלל הדבר כל דברי תשובת פרח מטה אהרן בזה פרח באוירא ואין לה עיקר בש"ס ופוסקים כלל כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קנג ראובן חייב לשמעון מאתים זוז בשטר ולא היה לו ממה לפרוע ומכר קרקע שלו ללוי במנה ופרע המנה לשמעו' ועכשיו רוצה שמעו' לחזור ולטרוף הקרקע במנה הנשאר חייב לו מלוי כדין טריפות משועבדי' ולוי טוען כיון שדמי המכירה נשתלם לך בחובך הרי הוא כאלו כבר טרפת הקרקע מתחלה וחזרת ומכרת אותה לי באותה מנה כיון שבא לידך דמי המכירה הדין עם מי: תשובה גרסינן בפ' מי שהיו נשוי דף צ"א ע"ב האי גברא דהוי מסקי ביה מאה זוזי שכיב ושביק קטינא דארעא דהויא שויא חמשים זוז אתא ב"ח קטריף אזיל יתמי יהבי ליה חמשים זוז הדר קטריף ליה אתו לקמיה דאביי אמר להן מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הנך קמאי מצוה קעביד השתא כי טריף בדין קטריף ולא אמרן דלא א"ל הני חמשין זוז דמי דארעא קטינא אבל אמר ליה הני חמשין זוז דמי ארעא קטינא סלוקי סלקה ע"כ לכאורה איכא למידק מסוגיא דש"ס זו דאפי' היכא דאמר דמי ארעא קטינא דסלוקי סלקי היינו היכא דוקא דקטריף בעל חובו בחובו והוא אמר לו דמי קטינא דהוי כמכרו לו הבעל חוב בעצמו לכן תו לא מצי למהדר ולמטרף משא"כ בנדון דידן דלא קטריף הב"ח כלל רק שהלוה מכרו ודאי בעל חובו חזר וטרף וקצת ראיה לזו דהא בהאי קטינא דארעא כתב הרא"ש והר"ן והמ"מ פי"ח מה' מלוה דגם ב"ח מאוחר אינו חוזר וגובה כשאמר דמי קטינא ובאמת בתשובת הרשב"א סי' אלף ך"ה והובא בב"י סי' ק"ד ובש"ע סעיף ט' ובסי' קי"א סעיף ל"ה דאם הלוה מכרו כדי לפרוע לב"ח מוקדם בע"ח מאוחר טורף מהלוקח אלא ודאי דהחילוק הוא בין היכא דקטריף הבעל חוב או לא אכן כל זה מציד' תברא מדכתב הרשב"א שם בתשובה ואחריו נמשך בש"ע בשני מקומו' דבע"ח מאוחר טורף מלוקח ולא כתב דגם בע"ח ראשו' חוזר וגובה אם עדיין חובו כנגד שניהם: אלא ודאי בחד בעל חובו להיות טורף וחוזר וטורף לאחוז החבל בתרין ראשין זה לא אמרינן אלא דוקא גבי יתומי' כיון דאיכא למימר פריעת ב"ח דאביהם מצוה לכן כל היכא דלא טריף הבע"ח והוא אומר דמי קטינא אמרינן דטורף וחוזר וטורף משא"כ באינש דעלמא שלקח השדה ונתן דמי המחיר לבעל חובו תו אין יכול אותו בעל חובו לטרוף בדמי היתרון לכן דקדק הרשב"א וש"ע דבע"ח מאוחר חוזר וטורף משא"כ אותו בע"ח: וגם הלבוש בח"מ סי' ך"ד סעי' ט' כתב וי"ל אבל אם הלוה בעצמו מכרו כדי לפרוע לבעל חוב המוקדם בעל חוב מאוחר בא וטורף מן הלוקח דלאו כל כמינה דלוה להפקיע שיעבודו דבע"ח מאוחר עכ"ל: משמע דבעל חוב מוקדם עצמו כבר נפקע שיעבודו ואינו יכול לחזור ולטרוף כיון שכבר קיבל המעו' תמורתו כנ"ל פשוט ועפ"ז יש להשיב ג"כ מה שנשאל בתשובת צמח צדק סי' ד' ובעבודת הגרשוני שאלה ק"ז בסגנון אחד וז"ל ראובן ושמעון שהחליפו את בתיהם זה עם זה והחזיק כל אחד בשלו ואחרי כן יצא שטר חוב על ראובן בכפלים מה ששווים שני הבתים ובא ב"ח בכח שטרו לגבות הבית שהוא עתה ביד ראובן הלוה שלו כיון שהוא בני חורין וגם הבית שביד שמעו' שקנה מן ראובן בחליפי' מפני ששיעבודו קודם ושמעו' טוען שאין לו זכות רק בבית זה שהיה תחלה של ראובן הלוה כיון שהוא קודם אבל לא בבית זה שהוא עתה ביד ראובן כיון שהיה שלו תחלה הרי יחזור לו מפני אחריותו אע"פ שלא כתב א' לחברו אחריו' הא קי"ל אחריות ט"ס הוא עכ"ל השאלה והשיבו שם בסגנון א' כי שניהם לדבר א' נתכוונו דשנים שהחליפו זה עם זה לא אמרינן אחריות ט"ס הוא כי אדעתא דהכי החליפו זה עם זה שזה לא יתחייב באחריו' של זה וזה באחריות של זה עכ"ל ולע"ד לבבי לא כן ידמה דודאי בכה"ג אמרינן אחריו' ט"ס הוא וכל א' קיבל אחריות של חבירו אנפשיה כמו דאמרי' לא שדי אינש זוזי בכדי ה"נ אמרי' לא שדי אינש קרקעו בכדי כיון שהוא יודע בעצמו שכל קרקעו אין אחריו' כלל שהיא מנוקה ומשופה מה שרוצה לדמו' שם לאחים ושותפי' שחלקו שאין אחראין זה לזה שאני התם דלא מכרו והחליפו זה עם זה ממש באמת ואחריות דלא אתי מחמתם רק מחמת אביהם או מחמת השותפת וכיון שחלקו אמרינן דכל א' עומד בשלו ולא קבלו אחריות זה על זה אלא כל מה שיטרוף מאחד מהם מכח אביהם או השותפת ריע מזלו גורם וא"צ לשלם זה לזה משא"כ בחליפין ממש דהוי מקח וממכר מה לי הן מה לי דמיהן בודאי אמרינן אחריות ט"ס הוא כי לא שדי אינש קרקעו בכדי אם יודע שקרקע משופה ומנוק' ואולי קרקע חבירו יש עליו עסיקן הרבה ואטו בשופטני עסקינן אלא שגוף הנדון שם אינו תלוי בכל זה דאע"ג דחייב באחריות מ"מ הבע"ח מוקדם יכול לטרוף לפי סברתם ולומר למי שהחליף אם יש לך אחריות על מי שהחליף אתן לך חזור וטורף ממנו מי ששיעבודך עליו אלא נ"ל עיקר הדין תלוי במה שכתבתי לעיל דבע"ח אחד אין יכול לטרוף שניהם דבמ"נ טורף אחד שלא כדין כיון שטורף תחלה הבני חורין קרקע שאצל ראובן איך רוצה לחזור ולטרוף משמעון כיון שכבר קיבל תמורתו וכן הדין בנדון שלפנינו אך ב"ח מאוחר יכול לחזור ולטרוף ומוכר הוא דאפסיד אנפשיה שלקח חליפו קרקע שמשועבד לאחריני ובמשמעות לשון תשובת הרשב"א והש"ע כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קנד ע"ד שבא לפני ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ושמעון מת ושבק חיים ולא הניח ליורשיו כלום ממה לפרוע רק שט"ח א' על לוי וצוה לפני מותו שהשטר זה פרוע ובשט"ח אין בו נאמנות להיורשים ופסקתי שאין ראובן יכול לגבות שט"ח מלוי מדר' נתן כאשר פשוט ומבואר בש"ע סי' פ"ו סעי' ז' ואחר שטענו הבעלי דינים לפני וקבלו אותי עליהם לדון ביניהם אחר שגמרתי הפסק דין לומר איש פלוני