שבות יעקב חלק א ח

תשובה הנה הקשית לשאול דבר שלא נמצא בא' מן האחרונים להדיא אף שבתשו' חות יאיר סי' קס"ז הזכיר קצת משאלה זו מ"מ לא העלה דבר ברור להלכה וכעת טרידנא טובא עכ"ז לא אמנע מלהשיב כפי מעט עיוני דגרסינן במנחות דף ל"ז תני' אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין פרש"י שמאל) אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם ע"כ וכתבו תוספ' אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידכה וכו' מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ עכ"ל תו' והנה דברי תו' סתומי' וחתומי' בכוונת דאיך לא פליגי אהדדי והד"מ והב"ח בסי' ך"ז פירשו כוונת התוס' דה"ק דלא פליגי דת"ק קאמ' דאין לו זרוע פטו' מן התפילין ואחרי' דאומרים לרבות את הגידם דהיינו שאין לו יד אבל יש לו זרוע ומ"מ בגוף הדין חולק הב"ח על רמ"א ועיין במ"א סי' ך"ז ס"ק ג' שמתמיה מאוד על דעת התוס' ושהוא נגד דעת הספרי פרשת ואתחנן (והובא בילקוט סוף פ' בא) וז"ל א"כ מה ת"ל ידכה להביא את הגידים שהוא נותן בימין ומה שכתב המ"א שם ליישב כוונת התוספ' הוא דחוק מאוד כאשר כתב שם בעצמו גם בתשובת בית יעקב שאלה מ"ט השיג עליו אך שהוא כתב לפרש דעת התוספ' בדרך אחר שהו' דחוק ואתי מרחוק וזר לפרש כן ולא עלה כן על הדעת ע"ש שדבריו ממילא מופרכים. ובאמת לפום ריהטא היה נראה לפרש כוונת התוספ' בדרך זה: כיון שעיקר הרגשת התוספ' שכתבו דלא פליגי אהדדי כיון שכל אחד מזכירו בלשון אחר דת"ק קאמר אין לו זרוע ואחרים קאמרו בלשונם גידם א"כ אפשר לומר דכוונ' התו' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דת"ק קאמר אין לו זרוע משמע שכך הו' מתחלת ברייתו שמעולם לא חל עליו חיוב קשירת תפילין לכך פטור מן התפילין ואחרים דקאמרי לרבות את הגידים היינו שנקטע ידו בידי אדם (דכן הוא לשון גידם מלשון גדו גדע וכן פרש"י להדיא בסנהדרין דף ע"א ע"א במתני' גידם ידו קטוע' והא דאיתא בסנהדרין דף מ"ה ע"ב אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא ג"כ הפי' שנקטע' בידי אדם מעיקרא קודם שהעידו וכן מבואר מפרש"י שם וע"ש בתו' ד"ה אין לו בהן יד מכאן שקודם שנקטעה היה בר חיובא גם אחר שנקטע' חייב בתפלין וא"כ גם שאלתינו נפשוט שזה שנברא בלא יד שמאל דפטור מתפילין כדעת הת"ק ולדעת התוספות הוא אליבא דכ"ע אכן אחר העיון נ"ל דה"ט של האחרונים שלא רצו לפרש כן דעת התוספת משום דהסברא הוא להיפך דכל שנברא רק בידו אחת א"כ זו היא ימינו ושמאלו וידו יד כהה: משא"כ בנברא מתחל' בשתי ידים וכבר ניכר ונודע ידו השמאלית והימנית כל שנקטע השמאלית אינו חייב בתפלין כיון שאין זה יד כהה שלו וקצ' ראיה לזה מההי' דסנהדרין דף מ"ה ע"ב אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא ה"נ דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר ופרש"י דזו היא יד שלה' יע"ש וכדי לברר דעת התוספות בדרך היותר נכון נלע"ד לומר דה"ק התוספות דמר אמר חדא דה"ק דקאמר אין לו זרוע אין הפירוש כפירוש רש"י שאין לו זרוע שמאל אלא שאין לו זרוע כלל לכך פטור מן התפילין ואחרי' דקאמרי לרבות את הגידים דהיינו יד שמאל נקטעה שנותן את התפלין ביד ימין וכדעת הספרי ממש: איברא בתשובת רמ"א ס"י סק"ב פסק בפשיטות דאי שנקטעה ידו שמאלי' פטור מלהניח בימין בלי ראי' מוכרחת כלל רק מסברא דנפשי' ודבריו תמוהים שלא הרגיש כלל בסוגית אלו שהבאתי גם המ"א שם בס"י ך"ז מתמיה עליו אף שבתשובת בית יעק' שם רוצה ליישב דבריו זה ע"פ שטתו הדחוק ורחוק לפרש דעת התוספ' מ"מ יהיה איך שיהי' נ"ל דאף החולקי' ואומרים דגידם יד שמאל פטור מתפילין בנברא כך אפשר דכ"ע מודו מטעם שכתבתי לעיל דזו היד הוא ימינו ושמאלו וכדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה אפי' בספק כל שהוא בספק ברכה דכיון דעכ"פ הוא חייב בתפילין של ראש דהא דקאמר אין לו זרוע פטור מתפילין היינו תפלה של יד אבל תפילין של ראש דהוא מצוה בפני עצמו וכמבואר בסי' ך"ו ודאי דחייב לברך על של ראש שתים וכפסק רמ"א שם בהג"ה ויהא כוונתו על שתיהם ובאופן זה נ"ל לנהוג ג"כ במה שפסק רמ"א בש"ע ריש ך"ז בגידם שאין לו יד רק זרוע כנ"ל ומה ששאלת על דבר שנים שהלכו בדרך ואחד מהם איטר יד כיצד יניחו תפילין נ"ל פשוט דאיטר אם מוכרח להניח תפילין של יד מי שאינו איטר יניח התפלה של יד כמו שהיא ומניח הקציצה בימין לצד הכתף והמעבר' לצד היד וכן להיפך במי שאינו איטר ומניח תפילין של האיטר מניח בשמאלו הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד וראיה לזה ממה שכתב הב"י בא"ח סי' ך"ז בשם מהרי"ן חביב כתב דיש שני מנהגים יש מניחין המעברת' לצד הכתף ויש להפך וכל אחד מהם בנוי על יסוד שוה לשניהם גם בת"ה סי' מ"ט משמע דאינו מעכב וכל שכן בכה"ג דאי איפשר והוא שעת הדחק: ובתשובת נחלת שבעה סי' מ"א פסק דיש לשנות הרצועה תוך המעברת' מצד זה לצד זה והוא טרחא שלא לצורך לע"ד גם הוי קצת כמורידן מקדושה על כן נראה לעשות כמ"ש בלי שום טרחא כלל כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה ד הנה ראיתי דבר חדש בחנוכה תסח"ל הובא מארץ לוע"ז שני נערים גוים תאומים זכרים שדבוקים זה בזה קדקד ראשיה' וכל אחד ואחד מהם היה לו כל איבריו וחושיו כמו שאר כל אדם וכל פרצוף פניהם דהיינו שני פרצופין זה בצד זה מן הצדדים דהיינו אזן שמאל של הילד שלצד הימין היה סמוך לאזן ימנית של הילד שבצד שמאל וקדקד ראשיהם דבוקים יחד עד שלאחוריהם נראה כאלו הוא רק ראש אחד רחב מאוד ושאר כל הגוף חלוק זה מזה וכל אחד ואחד יונק ואוכל ושותה ומדבר וחושיו בפני עצמו והם כמו בני שנה ויותר גם בעיני ראיתי וברכתי עליהם כדינו ועמד השואל ושאל לפרש לו דיניהם אם יארע כן ח"ו בישראל: תשובה שאלת השואל סתם כשאלת התם ומ"מ לא אשיב פניו ריקם דמצינו בש"ס דמנחות דף ל"ז ע"א בעי מיניה פלימו מרב מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין:. אמר ליה או קום גלי או קבל עליך שמתא (ופרש"י משום דאחוכי קא חייכת בי) אדהכי אתא האי גברא א"ל אתילד לי ינוקא דאית ליה תרי רשי כמה בעינן למיתב לכהן אתא האי סבא תנא ליה חייב ליתן לו עשר סלעים (ופרש"י אע"ג דיולדת תאומים לא יהיב אלא חמש סלעים התם משום שאי אפשר לצמצם אבל הכא חד הוא ואפשר לצמצם שיצאו כאחד והוי שניהם פטר רחם) ומקשה הש"ס והתניא רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור אדם שומע אני אפי' נטרף בתוך שלשים ת"ל אך חלק (ופרש"י דהאי נמי כטרוף דמי שהרי לא יחיה וכ"כ תוספת דכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי) ומתרץ הש"ס שאני הכא דבגלגולת תלא רחמנא לפדיון בכור (פרש"י דכתיב חמש סלעים לגלגולת והאי אית ליה תרי עכ"ל וכתבו תוספת שם דאשמדאי הוציא מארץ אדם שיש לו שני ראשים והוליד כיוצא בו וכשבאו לחלק בנכסי אביהם שאל שני חלקים ובאו לדין לפני שלמה עכ"ל תוספת שם: וכל זה בשאלת הש"ס שהוא רק גוף אחד ונולד בשני ראשים להכי קא מבעיא ליה משא"כ במעשה שלפנינו שגופים מחולקים דודאי תרי גופי נינהו גם הפרצופים והראשים הם שנים רק שהם דבוקים בקדקדם ואין כל חדש תחת השמש שכן היה תחלת הבריאה כדאיתא בברכות ועירובין ובמדרשים דו פרצופין בראם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ואף על פי שהיה דבוקים כל הגוף אפ"ה מקרי שני בריאות כדכתיב זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם אחור וקדם צרתני וא"כ כיון דשני בריאות ושני גופים נינהו א"כ פשיטא דלענין תפילין צריך כל אחד להניח תפילין בפני עצמו על ראשו דהיינו הקציצה על הראש במקום שער בין עינים והקשר מאחוריו נגד פרצוף פנים דידיה: ולענין ירושה פשיטא דיורש שני חלקים כיון דתרי גופ' נינהו ומ"מ אסורין לישא אשה דיש חשש איסור א"א כיון שצריכן לשכוב במטה אחת גם אסור לשמש בפני כל חי ומהאי טעמא אפי' אחד זכר ואחד נקיבה או אפי' שני נקיבות ובמקום שנושאין שתי נשים אסורים להנשא כיון דאסור לשמש בפני כל חי ומ"מ אם אחד זכר ואחד נקיבה קיים מצות פריה ורבי' אע"ג דבן סריס ואיילנו' דלא קיים מצו' פ"ו מ"מ הני ראוין הם להוליד רק דאריה הוא דרביע עליהן (ופ"ו עיקר דינו ילפינן מברייתו של עולם וכדאיתא ביבמות מדכתי' זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם והתם דו פרצופין הי') ומה"ט אחד מהם כשר לחליצה ועיין בא"ה ס"י קע"ב ומ"מ נראה דיחלוץ אותו ולד של ימין דימין לעולם עדיף לענין חליצה ולענין פדיון בכור אם יצאו דרך ראשיהם דאפשר לצמצם שיצאו כאחד והוי שניהם פטר רחם וכפרש"י חייב ליתן עשר סלעים: ואין מקום לומר דזה מקרי גלגולת אחת דזה אינו שהרי גופין מחולקין גם הפרצוף פנים עם כל חושיו מחולקים רק שהקדקד דבוק וכל א' יש לו גלגולת בפני עצמו ולכן נראה הראש מאחוריו רחב וצריך ליתן עשר סלעים ואם יצאו דרך מרגלותיהן דינם כשאר תאומים ולא יהיב רק חמש סלעים נ"ל לדינא ורחמנא לשזבינוהי מכל בריאה משונה ומגונ' ה"ק יעקב: שאלה שאלה ה בחזרי על לימודי תמידין כסדרן המיימני עם כסף משנה פ"ב מה' ק"ש כתב וז"ל וכתב הר"ר מנוח דמי שאינו בעל בשר או חולה אסור לקרות אלא מיושב כאד' העומד באימה ובירא' עכ"ל וקש' דאיך יתיישב לדעתו סוגיא דש"ס דברכות דף ך"ד ע"א הא דאמרינן שנים שהיו ישנים בטלית אחד זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ואיך אוסר הוא אפי' בשוכב על צדו ממש ויאיר אדוני מ"ו עיני בזה תשובה הנה בתחלת עיוני עלה ברעיוני שתמיהתו תמיהא קיימת ולא מצאתי ישוב ומנוח לדבריו הנה באמת עיקר הקושיא כה"ג מצאתי ראיתי שהקשו תלמידי ר' יונ' בפ' מי שמתו והובא בב"י בא"ח ס"י וז"ל ואיכא למידק דהיכי אמרינן מחזיר פניו וקורא והיאך יכול לקרות ק"ש והוא שוכב מוטה על צדו דהא אמרינן מקרי אע"ג דמצלי אסור ומה דאמרינן מטין וקורין זהו במיושב אבל בהטיה בשכיבה לא אמרי והיכי אמרין הכא דשרי: ואית דאמרי דכי אמרינן מקרי אע"ג דמצלי זה בהטיה כמו פרדקן ששוכב על קדקדו ומוטה מעט אבל זה שמוטה על צדו לגמרי מותר והנכון יותר לתרץ כיון דחזינן דהיכא דאיכא טרחא שרי כדאמרינן ר' יוחנן מצלי וקרא משום דהוי בעל בשר וה"ל טרחא הכא נמי התירו בהטיה משום דה"ל טרחא כיון שפשט את בגדיו לחזור וללבוש. עכ"ל אבל הרמב"ם כתב כל אדם קורין וכו' אבל קורא והוא שוכב על צדו ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא נר' שדעתו לומ' דכי אמרי' מקרי אע"ג דמצלי אסור היינו בפרדקן המוטה מעט אבל מוטה על צדו לגמרי מותר לקרות את שמע וכסברת אית דאמרי שכתב תלמידי ר"י וכך נראים מדברי רש"י וכך נוטים דברי רבינו עכ"ל הב"י ודברי הר"ר מנוח כדברי אית דאמרי ודאי לא סבר דהוא אוסר אפי' שוכב על צדו ממש ואינו מתיר אלא במיושב ולדעתייהו ודעת הרמב"ם מותר לכתחל' בשוכב על צדו ממש אינן כדעת תלמידי ה"ר יונה אפשר לדחוק בדבריו ולומר דהיכי דאיכא טרחא כגון שהוא ערום מותר כמו בחול' או הוא בעל בשר איברא שינויא דחיקא לא משנין לך כיון שהוא פורט והולך דוקא בעל בשר וחולה ומי שאינו כן צריך לקרות מיושב משמע דבכל ענין קאמר ומנלן לחלק בדבריו: לכן נ"ל לומר דהר"ר מנוח