שבות יעקב חלק א עט

הסתם ובסתירת הדברים כבר הרגיש הב"ח סי' ז' סעי' י"ד גם בתשובת בית יעקב סי' ל"ח מאריך בזה: ונכנס ע"י כן בפרצה דחוקה ע"ש ובספרי ישבתי הכל על נכון וכתבתי דלק"מ דדוקא אם דיין אחר אינו מכיר את שני הדיינים אזי אסור לישב עמהם מן הסתם שאולי אלו השנים הם אינם מהוגנים דהי' בכלל קשר בוגדין כיון שהרוב מהב"ד יהיו אינם מהוגנים יהא הו' ג"כ נכלל בתוכ' אבל אם שני דיינים מכירין זה את זה רק השלשי אינם מכירין אז ליכא איסורא רק נקי' הדעת היו מחמירין על עצמ' ואין יושבין בדין וכו' והיכי שיודע הדיין שאחד מן הדיינים רשע או גזלן אין לו להצטרף עמו דאף שאינו נקרא קשר בוגדים כיון שהוא רק אחד מ"מ אסור משום מדבר שקר תרחק: אכן היכא דקבלו הבע"ד עליהם ליכא איסורא להצטרף עמו דאז ליכא מדבר שקר תרחק כיון שקבלו עליהם וגם קשר בוגדים ליכא כיון ששנים כשרים וכן משמע בש"ס דסנהדרין ובטור סי' ך"ב ובש"ע אבל מ"מ נקיי הדעת היו מחמירין על עצמן בכל ענין שלא לישב בדין אלא א"כ היו יודעין כל היושב עמו שהם כשרים וכן משמעות לשון הש"ס והרמב"ם והטור ודלא כנראה מתשובת בית יעקב ששגג בכל זה: ואתה פקח עיניך וראה שמתוך מה שכתבתי יתבאר כל חלקי השאלה ופרטיה ולעת הפנאי אבאר יותר מה שנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קלח חזר השואל הנ"ל וז"ל: תשובת אדמ"ו תשובה שלימה ויבא יעקב שלם בתורתו קבלתי והיה לי למשיב נפש לרווה את צמאוני בכל חלקי השאלה ופרטיה בהני חידושי ופלפולא דאורייתא אשר לא שמעתי מעולם: ואחת שאלתי עוד מאמ"ו באשר שודאי המה בערכאות שבסוריא שנתמנו להיות דיינים: ואמרתי שיש לי עוד תקנה אחת לבטל הדין המקולקל אשר יצא מתחת ידיהם דהיינו להסתלק מן הדין או לומר איני יודע כדי שיצטרכו להוסיף דיינים כדי שיוציא הדין לאמתו אי שפיר דמי למעבד הכי או לא: תשובה הנה שאלתו שוב שנית קבלתי וכבר כתבתי באגרת ראשונה שלא טוב עשה להצטרף עמהם וכמ"ש בתשובת מהרי"ו סי' קמ"ז וז"ל אם תשמע לעצתי לא תשב אצל הקהל בשום דין דידעת שפסקי ב"ב ופסקי הלומדים הם שני הפכים עכ"ל והובא בסמ"ע סי' ג' ס"ק י"ג על כן מה ששאלת אי מותר לך להסתלק מן הדין או כיון שראית שרוצין לקלקל לומר אינו יודע כדי שיוסיפו דיינים ודאי דשפיר דמי למעבד הכי כיון דכוונתך לשם שמים להוציא הדין לאמתו ע"י שיוסיפו דיינים אע"ג דשקורי קא משקרת כי ידעת הדין מ"מ הא קי"ל מותר לשנות בדבר השלום ודינא שלמא הוא כדכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ועל זה וכיוצא בזה אמרו למוד לשונך לומר איני יודע כל זה נ"ל פשוט: אכן ראיתי בתשובת בית יעקב שאלה ט"ו פסק לאסור ומביא ראיה מהא דאיתא בסנהדרין דף ח' אהא דתנן מוציא שם רע בעשרים ושלשה וכו' אמר עולא בחוששין ללעז קמפלגי ר"מ סבר אין חוששין ללעז ורבנן סברי חוששי' ללעז: וכתבו התוספ' דרבנן סבר' בך"ג דאי בג' חיישינן שמא יבאו עדים שזינתה ויצטרך להוסיף עד ך"ג ואתי להוציא לעז על הראשונים לומר לפי שלא ידעו הדין הוסיפו עליהם וכו' עכ"ל לכן אסור לדיין לעשות תחבולה לומר אינו יודע כדי שיוסיפו דיינים ויכריע את השנים לדעתו פן אותם שיוסיפו יסכימו לדעתו משום דאם יוסיפו דיינים חוששין ללעז עכ"ל הבית יעקב שם: אך כל דבריו אינם מוכרחים כלל ואין הנדון דומה לראיה דודאי התם חוששים לכתחלה לכבודן של ראשונים ונוטלים הרבה דיינים כאלו הוי דיני נפשות כמבואר שם בש"ס ותוספ' אבל כאן כיון שהדיין סובר שמעקלין ומעוותי' הדין כי הדין הוא לדעתי להיפך יותר יש לחוש לעיוות הדין שלא יצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידם מלחוש לכבודן של ראשונים שהוא כבוד המדומה בעה"ז יותר טוב דליבוש בהאי עלמא מעונש ע"ה וכיון שהדיין תולה קללתו ולעז בעצמו לומר אינו יודע כדי להוציא הדין לאמתו: ודאי זכור לטוב דאין כאן לעז אחרים כלל ושלום על דייני ישראל נ"ל ה"ק יעקב: שאלה קל"ט חתן בימי חתותנו כיון דלדידיה הוי כרגל אי ממתינין עד שיעברו כל ימי המשתה ומתי הוי התחלה וגמר ימי המשתה או אי מזמינין אותו כשאר כל אדם לדין: תשובה האי דינא לאו בפירוש אתמר בש"ס ופוסקים ראשוני' רק השורש ועיקר מטרין של האי דינא כיוצא בו אתמר לגבי רגל עצמו בפ' הגוזל בתרא דף קי"ג אמר ר"י לא יהבינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי לא במעלי י"ט ולא במעלי שבתא אבל מניסן לבתר יומי ניסן ומתשרי לבתר תשרי קבעינן ופרש"י אין מזמינין אדם לדין לא ביומי ניסן ותשרי שהם זמן קציר ובציר: והרמב"ם בפך"ה מ"ה סנהדרין והטור כתב טעם אחר מפני שהעם טרודין במועדות: וכתב מהרש"ל פ' הגוזל סי' י"ז דלטעם זה מפני טרדת המועדות צריך לעמוד בדין אחר החג מיד וכ"כ הש"כ בסי' ה' ס"ק ג' אבל בגד"ת דף ך"ג כתב דכל החדש בכלל ובאמת כן הוא משמעות לשון הש"ס והרמב"ם והטור דכל חדש ניסן ותשרי בכלל זה: ומה שמהרש"ל והש"כ נסתייעו ממ"ש המרדכי והגהות מיימוני והובא בהג"ה בש"ע דבני הכפרים הבאים למנין מזמנין להו אחר הרגל עכ"ל אין ראיה כלל דשאני התם כיון שהם באותו עיר אצל המנין ודאי קבעינן להו זימנא אף בניסן ותשרי כמ"ש הטור בשם הרמ"ה ופסק כן בש"ע (אך מ"מ אין קובלי' עליהם לכתחלה כדי שלא למנוע אותם מלבא למנין בחג וימים נוראים שכתב אף מהרש"ל שהמרדכי והגהות מיימוני חולק בזה על הטור והרמ"ה אין דבריו מוכרחי' כלל לחלוק את השווין וכן משמעות הרב בהג"ה שהעתיק דבריהם בהא דאין לקבול על בני הכפרים ואפ"ה סתם תחלה כדעת הרמ"ה וק"ל אך לעיר אחרת לא קבעינן להו זימנא כל החדש אף אחר החג והטעם נ"ל כמ"ש הגד"ת שם שצריכין להצניע הכלים שהוכן לצורך י"ט ועוד י"ל לפי שצריך לחזור כל א' למלאכתו ומשאו ומתנו ואומנתו שבטל מהם כל ימי החג על כן אף אחר החג נכלל בכלל טרדות המועדות כנ"ל פשוט לפי משמעות לשון הש"ס והפוסקים ואי איכא מדינה דנהגו להזמין אפי' מעיר לעיר מיד אחר החג יש ליישב טעם מנהגן כמ"ש הב"ח על שנהגו עכשיו לדון בלילה אף ע"י כפיה וז"ל איכא למימר דעל דעת המנהג נתמנו להנהיג קהלם בכל הדברים כפי המנהג מקדם ומאחר שתקפה עליהם צרכי ציבור ביום ההכרח הוא שידונו בלילה ובזה וכיוצא בזה הפקר ב"ד הפקר עכ"ל אף בסמ"ע סי' ה' ס"ק ז' כתב טעם אחר למנהג זה להלכה דלאור הנר הוי כעין יממא טעם זה פגום מעיקרא הוא כמו שהשיג עליו הש"ך שם ס"ק ד' גם בספרי משפטי יעקב השגתי עליו לפי אותה דעה שבש"ס דסנהדרין דלכך אין דנין בלילה משום דאיתקש ריבית לנגעים ובנגעים איתמעיט להדיא פ"ק דמועד קטן דף ח' כנגע נראה לי ולא לאורי. ואם יאמר האומר דדעת רוב הפוסקים וסוגיא דש"ס דסנהדרין ופ' מצות חליצה ובא סי' משמע דהלכתא לא מקשינן ריבים לנגעים (אף אתה אמור לו כהלכה דהא הרמב"ם פ"ג דסנהדרין כתב להדיא הטעם דאין דנין בלילה משום דאיתקיש ריבים לנגעים) ועיין שם בלחם משנה ובריש ספר נתיבות המשפט ובבני שמואל סימן זה מ"ש ליישב בזה לדעת הרמב"ם סוגיות אלו יע"ש וכן משמע קצת בסוגיא דש"ס פי' מצות חליצה גבי טעם דחלצה בלילה חליצה פסולה אי דמי לתחלת דין ולא קאמר דאתמע' מלעיני זקינים פרט לליל' כמו דאתמעט שם בריש הפ' סומא מהאי קרא אלא ודאי דבלילה אפי' לאור הנר דמצי למחזי ג"כ אסור למידן וכן משמעות סתימות כל הפוסקים דלא כהסמ"ע בשם הקובץ רק עיקר טעם המנהג מיוסד על פי הטעם שכתב הב"ח א"כ גם בנדון זה להזמין אחר החג ג"כ יש ליישב המנהג ע"פ טעם זה היכא דנהוג נהוג ומהאי דינא דחג למד בכנסת הגדולה לח"מ סי' ה' בהגהותיו לב"י אות ב' וז"ל ולכלהו פירושי פשיטא לי דגם לחתן ולבעל ברי' אין קובעין זמן להן לבא דטרידי בשמחתיהו דחתונ' וברי' מילה כי"ט הוי אלא מיהו צריך לחקור מאיזה זמן עד איזה זמן ואין לומר דדוקא כל ז' ימי החופה לחתן ויום המילה לאבי הבן אי' קובעי' דהא חזינ' דקודם זמן זה טרודים בהכנת משתה שמחתם וכו' לכן יראה שהזמן המוגבל לחתן הוא ך"א יום ז' ימים קודם החופה וז' ימי החופ' ושבעה ימים של אחר החופה עכ"ל: ובספרי משפטי יעקב השגתי עליו דגם בימי הרגל עצמו דאין קובעין זמן קודם המועד ואחר המועד חידוש הוא כמ"ש והבו דלא להוסיף עלה כי אין זו דומה לזו דבשלמא בחג הסוכת ופסח שאסורין בעשיית מלאכה וגם כל העם טרודין בטרדת החג לכן כל החדש טרודי' ואי' קובעי' להן זמן משא"כ בחתן אף שהוא טרוד כל העם פנוין ויכול ליקח לו עוזרים וגם בימי החופה אינו אסור בעשיית מלאכה ודאי לא בעינן כולי האי כי עיקר טרדתו הגדולה הוא רק לילה ראשונה דטריד דלא בעיל דפטור מה"ט מקריאת שמע ודי במה שאמרו חז"ל ריש כתובות שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים (ובחידושי לסוגיא דכתובת כתבתי פי' נכון ואמיתי דכוונת הש"ס שהיא תקנת בנות ישראל משום דמסיק הש"ס שם דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסי' כתובתה משום דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וא"כ זו היא תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים כיון שיטרח כל כך הוא תקנת בנות ישראל ממש שלא יטעון עליו בשקר דפתח פתוח מצא) אבל לא בעינן כל שבעה ימי משתה וכן כל שאר שמחות ומיני סעודת מצוה הכל כפי המנהג וכפי טרדתן כראות עיני הדיין לפי מנהג אותו מדינה כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קמ בהא דאיתא בי"ד סי' רמ"ב סעי' ל"א דאין לאדם להורות עד ארבעים שנה אם יש גדול ממנו בעיר אם נאמר זה דוקא לענין הוראת איסור והיתר או נימא דגם לענין דיני ממונת דינא הכי: תשובה האי מילתא אתמר סתמא בגמר' דסוטה דף ך"ט ובע"ז דף י"ט דרש מקרא דועצומים כל הרוגיה זה שלא הגיע להוראה ומורה ועיין בטח"ה סי' יו"ד כתב להדיא דעצומים כל הרוגיה קאי גם אדיני ממונות (ועיין בש"ע סי' ך"ה סעי' א' בהג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ט' ובש"כ שם שמאריך) אכן בסי' ז' כתב דמן י"ג שנה ואילך ראוי לדון אפי' לא הביא ב' שערות אם הוא מפולפל ובקי בחדרי תורה בין שמושיבין אותו עם אחרים בג' או ביחיד מומחה עכ"ל ואפשר דבסי' ז' מיירי שאין גדול ממנו בעיר או דבסי' יו"ד חומרא בעלמא קאמר אכן בבעל העיטור בדיני ברורין דף נ"ג ע"ג כתב וז"ל דבן י"ג שנה מותר לדון ואע"ג דאמרינן כי רבים חללים הפילה זה שלא הגיע להורא' ומור' עד כמה עד ארבעין שנין באיסור והיתר קאמר (וכתב עוד שם והא דאשיה החזיר כל מה שדן עד י"ח שנה משום דבי"ח שנה מצא חלקיה את הספר ועיין ודקדק בתורה שבכתב ובעל פה וכן משמעות פרש"י פ' במה בהמה ולפ"ז אין צורך למ"ש הטור ויאשיה שהחזיר חומרא יתירא נהוג) וכה"ג כתבו תוספת פ' היו בודקין דף מ"ב ע"א ד"ה העוסקים ברזי של עולם והא דאמר שתה רביעת יין אל יורה היינו הוראה דאסור והיתר עכ"ל ועיין בתוספת פ"ק דסנהדרין דף ה' ע"ב