שבות יעקב חלק א לו

אף דמ"ש שם בתשובה לפרש דברי הרא"ש אין דבריו מוכרחי' כ"כ כי אפשר לתרץ בכמה גווני אחריני ואנקוט חדא מתרי ותלת טעמי דהא דאמרינן דתלינן בדם מכתה היינו דוקא היכא דידעינן שיש בה ריעותא שמרגש' כאב כשיצא ממנה דם משא"כ התם בש"ס מיירי שהאשה לא הרגיש' שום כאב כלל בגופה רק שיצאה ממנה כמין קרטין וקליפות לכן אין סומכין על דברי הרופא כיון דיש ריעותא לפנינו שאינה מרגשת כאב בגופה לכן הצריכהו חכמים התם בדיקה ובחינה באמרו תטיל למים אבל מ"מ בנדון דידן דמרגשת כאב ודאי יש לסמוך אדברי רופא אע"פ שאינו נימול או אשה סומכין על זה כיון שמוחזק שיש לו ידיעה בהא מילתא אף שאינו מומחה בכל הרפואות מקרי רופא לענין זה וכן משמע קצת בש"ס דיומא דף מ"ט ע"א גבי ומ"ש רבי חנינא משום דבקי ברפואו' יע"ש וכ"ש בצירוף הטעמי' שכתבתי לעיל היה נ"ל להקל מ"מ לא רציתי לעשות מעש' עד שתב' הסכמתך ובפרטות שאחר החקירה היטב אצל האשה אומרת שבצדדיה מרגשת מכה ממש כמין כפתור שממנה הדם שותת ויורד היה נראה הדבר פשוט להיתר כנ"ל בנך הצעיר שמעון חונה פה ק"ק רוזניץ ואגפיה: תשובה אהו' בני את קולך שמעתי מתהלך בקן הקולמס בכחך היפה כח דהיתרא וכוונת הרבה דברים להלכה ולמעשה ויפה הורת וקרוב לנדון כזה כבר השבתי לשואל ויצא הדבר בהיתר והא לך העתק תשובתי אשר השבתי לו (והיא היא התשובה שנתבאר בסי' הקודם לזה הסימן) וכוונת הרבה דברים לדעתי ושמחתי שזכית לאחד מהמדות שהאב זוכה להבן כדאיתא פ"ב דעדיות ומ"מ אשיב לך על תשובתך בקצרה כראשי פרקים כי כבר הראית פנים לכל צד בתשובתך מה שיש צורך בזה מש"ס ופוסקים והאריכות בזה אך למותר מ"ש גם באם יכולה לתלות זה פשוט הוא ומבואר כן להדיא בתשובת דבר שמואל שאלה פ"ז ומ"ש שלמעשה לא רצית לסמוך להקל נגד תשובת צ"צ האמת כן הוא לכן כתבתי שם וצ"ע למעשה ונ"ל לנהוג בדרך זה שהאשה תראה שתים או שלש פעמים לחכם ואם אומר החכם שאינו דומה לדם. וסת' יכולה היא לסמוך שוב על עצמ' ודלא כתשוב' צ"צ דחייש לבדדמי וצריכה להביא כל פעם להחכם כנ"ל למעשה והוא כמו פשר דבר ובענין הרופאים כבר תראה בתוך תשובתי הנ"ל דיש לסמוך ארופאים רק צריך שיהא שני' ואחד מהם בתוכם רופא ישראל כשר: כי מאה פסולים כעד אחד דמיא ואין מצטרפין כמבואר בא"ה לענין עגונה: גם פשוט דבנדון דידן ודאי לית לן לספוקי כיון שלפי החקירה האשה יודעת בודאי שיש לה מכה מן הצד שממנה דם יוצאת על כן לית דין צריך בשש שהאשה נאמנת מכה יש לי וכו' כנ"ל אביך יעקב: שאלה סז מה"ה המרומם מוהר"ר אברהם דיין מק"ק גלוגא על דבר מעשה שהיה באשה אחת אלמנה שנשא' לבעל ונשתגע אח"כ ולא בא עליה אם מותרת לטבול טבילה ראשונה בליל שבת וגם היתה משוגעת קודם יום השבת הנ"ל אם צריכה לשמור ז' נקיים מחדש מחמת חימוד או לא: תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך בשלחן הטהור בשלש מקומות בא"ח סי' של"ט סעי' ה' הכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא בי"ט ע"כ ובטי"ד סי' קצ"ז סעי' ב' בהג"ה וכן אלמנה שאסורה לטבול טבילה ראשונה בשבת וכו' ובא"ה סי' ס"ג סעי' ה' ואלמנה אין חופה קונה בה אלא על ידי יחוד של ביאה זוכה במציאתה ומעשה ידיה לפיכך צריך להתייחד זמן מה קודם שבת כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת עכ"ל ומקור הדין היא מדברי הרא"ש פ"ק דכתובות שכ' וז"ל נשא' בכל יום ל"ד דבכל יום שבת אינו נשאת דאמרי' בירושל' א"ר מתנה הדא אמרה אלין דכנסן ארמלן בע"ש צריכין למכנס מבעוד יום שלא יהא נראה כקונה קנין בשבת לפי שאלמנה אין לה חופה ומשעת יחודו של ביאה הוא זוכה במציאתה ובמעשה ידיה הלכך צריך להתייחד עמה בע"ש מבעוד יום הלכך אין להכניס בתולה לחופה בשבת דע"י החופה הוא זוכה במציאתה ובמעשה ידיה וה"ל כקונה קנין בשבת עכ"ל הרא"ש ודברי הרא"ש אלו נמשכים אחר דברי התוספ' ביומא דף י"ג ע"ב ד"ה ולחדא בירושלמי א"כ חנינא הדא אמרת הלין דכנסין ארמלין צריך לכנסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת נ"ל לפרש בתול' שיש לה חופה מבעוד יום משעה שנכנסה לחופה קנאה לכל דבר להכי מותר לבא עליה בשבת אבל אלמנה שאין לה חופה ואינה ניקנת לבעלה ליורשה ולטמא לה אלא ע"י ביאה צריך לבא עליה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ואפי' את"ל שיש לאלמנה חופה קודם ביאה נ"ל דיחוד שמיחדת עמו היינו חופתה וזה יש לה לעשות קודם שבת אבל בתולה משיצאה בהינימא הויא חופה שלה וזה היה רגילין לעשות ביום אבל לא היו מיחדין אלא בלילה סמוך לביאה והשתא קאמר בירושלמי הלין דכנסין ארמלן צריך ליחדן מבעוד יום דיחוד שלה היינו חופה וכן נ"ל יותר לומר דאלמנה נמי אית לה חופה קודם ביאה ויש ליזהר במה דפרישת שהכונס האלמנה צריך ליחדן מע"ש אחר ברכת נשואין עכ"ל וכה"ג כתב המרדכי פ' משילין והכלבו הובא בא"ח בב"י סי' של"ט ולפי משמעות לשון הרא"ש שכתב בשעת יחודו של ביאה משמע דוקא יחוד של ביאה הראוי' משא"כ פרסה נדה וכה"ג וכ"כ בתשובת משאת בנימין סי' צ' וכ"כ התשב"ץ בסי' תנ"ד וכ"כ המ"א בא"ח סי' של"ט ס"ק י"א ושכן דעת רוב האחרונים ודלא כחלקת מחוקק בא"ה סי' ס' ואפי' היה הנישואין ביום ה' אסור לבא עליה בשבת כן היה נרא' לפום ריהטא לפי דעת התוספ' והרא"ש איבר' כד מעיין שפיר יראה דדברי התוספ' והרא"ש עצמם פריכא ואף שאין אני כדאי להיות פוצה פה לחלוק על בעלי התוספ' והרא"ש וסייעתם אשר מימיהם אנו שותים מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך יתנו ראיות עידיהן ויצדקו הנה בודאי מה שתפס הרא"ש וסייעתו כמה שעל' על דעת התוספ' מתחלה דאלמנה אין לה חופה כלל ולכן פסקו קצתם דבאלמנה אינו קונה אלא ע"י ביאה דוקא וקצת פוסקי' ומכללם הרא"ט דבעינן יחוד של ביאה זה וודאי מילתא דתמיהא היא מנין יצא להם זה דא"כ חופה זו למה דודאי גם בימי חכמי הש"ס היה נוהגין בחופה לאלמנה ובתול' שווין אם לא למ"ד דהינומא היינו חופה דאל"כ למה לא קאמר הש"ס אם יש עדים שהיתה לה חופה כתובתה מאתים וברכת נשואין תוכיח שבאלמנה ובתולה שווין להתיר לנו את הנשואת לנו ע"י חופה וקידושין וכן עמרם כשהחזיר את יוכבד אית' בש"ס דסוטה הושיבה באפריון אע"ג דלא היתה בתולה ותו קצת קשה דא"כ דאלמנה אין לה חופה א"כ איך בעי למילף הש"ס ריש קדושין דחופה קונה מק"ו מכסף מה לכסף שקונה באלמנה ובתולה משא"כ חופה שגומר רק בבתולה ולא באלמנה ודוחק לומר דהירושלמי מחולק בהא עם תלמודא דידן דא"כ איך פסקו הפוסקי' כהירושלמי ודלא כתלמודא דידן נגד קבלתינו ואין לומר דאי משום הא לא תברא דהלא בלא"ה בהא הירושלמי הוא מתנגד לתלמוד' דידן דביצה דפ' משילין דקאמר אין מקדשין בשבת וי"ט משום דגזרינן שמא יכתיב ולא משום דהוי כקונה קנין בשבת כדעת הירושלמי וכ"כ בתשובת רמ"א סי' קך"ה י"ל דבהא דוקא מחולק תלמוד' דידן עם הירושלמי רפ"ק דיומא דמשמע דאף בקדושין לבד הוי כקונה קנין בשבת וגמרא דידן סוברת כיון דקדושין בלא חופה אינה גומרת הקנין למעשה ידיה ומציאת' וכה"ג לא הוי כקונה קנין בשבת אבל בחופה או יחוד של ביאה לאלמנה לדעת הרא"ש וסייעתו גם תלמודא דידן מודה להירושלמי דהוי כקונה קנין לכן העתיקו התוס' והרא"ש ושאר פוסקים דברי הירושלמי להלכה והוה שוב נכון לדעתי ודלא כתשובת רמ"א שם שמדחיק בזה ותו קשה על עיקר דברי התוספ' והרא"ש דמאי סברא יש לחלק בין חופת אלמנה לבתולה דבר שלא הוזכר מעולם לא בש"ס ולא בהירושלמי דודאי כפי מה שמסיק תוס' דאלמנה אין לה חופה היינו הינומא דוקא זה עכ"פ נכון דלא שייך גבה הינומא אלא לענין שאר ענייני חופה אין סברא לחלק כלל אף שבתשובת מ"ב סי' צ' מדחיק בסברות וטעמים לחלק אין דבריו אלא דברי נביאו' בלי מקור ויסוד כלל ועיקר דבריהם שפסקו דאלמנה אין לה חופה בנוי על הירושלמי דפ"ק דיומא שהעתיק התוספ' ואחריהם נמשכו הרא"ש ושאר פוסקים אכן ד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר כי הירושלמי הזה הוא ג"כ בריש פ"ק דכתובות ותמן תנינן בזה"ל בתולה נשאת ליום רביעי וכו' משום דכתיב ביה ברכה והלא כתיב ברכ' בשביעי אין כתיב ברכה בבריו' אלא ביום הא אלו כתיב ברכ' בבריו' היה נשאת בשבת לא כן תני לא יבעול אדם בעילה בתחלה בשבת מפני שהוא עושה חבורה אלא כאחרים מפני שאחרים מתירין כלום אחרים מתירין אלא בשכנסה שעד שלא כנס אינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה משכנס זכאי במציאת' ובמעשה ידיה ובהפר נדריה אם אתה אומר כן נמצא כקונה קנין בשבת א"ר מנא הדא אמרת אילין דכנסן ארמלין צריך לכנסה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת עכ"ל הירושלמ' הרי להדיא דבירושלמי דכתובת קתני ג"כ שלא יכנוס בתולה אפי' בשבת מה"ט ג"כ דהוי כקונה קנין בשבת והא דאמר רבי מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלין היינו משום דסובר כסתמא דברייתא דירושלמי דבלא"ה אין כונסין לבתולה בשבת משום שאסור לבעול בתולה בתחלה בשבת ועיין בברכות פ' היה קורא בירושלמי פוסק להדי' כמ"ד דאסו' לבעול בתול' בתחלה בשבת אבל לאחרי' שמתירין בירושלמי ולפי הסכמ' הש"ס דידן ופוסקי' דמות' לבעול בתול' בתחלה בשב' ודאי בתול' ואלמנ' שווים לענין זה דאסו' למכנס' בשבת עצמו רק לעשו' החופ' וקדושין מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת: וזה הפי' נ"ל נכון ודלא כהריב"ש ס' קל"ה ונעלם ממנו גם דברי הרא"ש ותוס' וכן הצעתי דבר זה לפני כמה גדולים ישמעו ויאמרו אמת כוונתי בהירושלמי שלא כדעת התוספת והרא"ש ומקום הניחו לי להתגדר בו: נמצא זכינו לדין דודאי חופה דהינומא למאן דס"ל הכי לא שייך גבי אלמנה וכמ"ש התוספ' ביומא להדיא אבל שאר מיני חופה כגון שמעמידין על כלונסא כפי מנהגינו או יחוד ושאר כל דיני חופה שווים לענין קניה באלמנה כמו בבתולה (וכמשמעות מסקנת התוספ' ביומא ג"כ) ועיין בא"ה סי' נ"ד. וא"כ למ"ד דחופת נדה הוי חופה לכל רק שלא תגבה התוספ' א"כ ה"ה באלמנה אם יחד עמה קודם שבת או הכניסה לביתו או שאר מיני חופה למאן דסבירא ליה קונה אותה כמו בתולה ומותר לבעול בתחלה בשבת וכ"פ בתשוב' משאת בנימן סי' צ"א דעיקר כדעת הרא"ש והר"ן וסייעתם דחופת נדה מהני ומותר לבעול מתחלה בשבת ג"כ בתולה כיון דכבר קניא לה לענין הכל ומה שהיא לא זכתה בתוספת כתובתה היא לא קניא לבעל כי יקח איש אשה כתיב ע"ש שדבריו נכונים בזה וא"כ ה"ה באלמנה לדידן דהוכחנו דשווים הם לבתולה קניא חופתה אף שהיא נדה ואין מקום לבעל דין לחלוק אעיקרא דדינא דאיך אפשר לומ' דיחוד בנדה תהני הא אסור ליחד עמה כשהוא נדה כאמרינן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים וכמ"ש ג"כ בתשובת מ"ב סי' צ' אי משום הא לא תברא חדא דכבר הרגיש בזה בבית שמואל בא"ה סי' ס' ע"ש מה שתירץ למ"ד דחופה היינו יחוד מאי קמבעי' ליה בש"ס אי חופת נדה קונה ע"ש ועיין בר"ן ריש כתובת דכתב דמ"מ בדיעבד אם נתיחד מהני ול"נ דבלא"ה לא קשה מידי דהסוברים דחופה היינו יחוד סבירא להו דאפי' לכתחלה מותר ליחודי בהדי גברא מדינא אך בזה שלא בעל עדיין גזרו חכמים ולא גזרו אלא דוקא דרך קבע לישן עמה בחדר אחד ביחידות אבל ליחד עמה ביום לפי