שבות יעקב חלק א לה

הרא"ש כלל ך"ח סי' ק"ה והובא ג"כ בב"י בי"ד סי' קס"ט והובא בש"ע סעי' י"ב לפסק הלכה ישראל שהלוה לעכו"ם ברבית ואח"כ אמר תן המשכון לראובן שמכרתי לו וראובן עיכב המעו' אחר מכירת המשכון והמלו' תובע הריווח עד שקבל המעות לידו ופסק הרא"ש כיון שהלואה נעשה לעכו"ם אין למלוה עם ראובן שום עסק ושפיר לוקח הרבית מעכו"ם ואם העכו"ם יכוף לראובן שיחזור לו הריבית בשביל שעיכב לו מעותיו מה נפקא מיניה למלו' אין לו עסק עם ראובן כלל עכ"ל הרי מבואר להדיא דאם היה לראובן עסק עם המלוה דאסור ליטול שכר עיכב מעותיו ואע"ג דבתורת זבינא אתי לידו מ"מ המעות של המכירה כיון שזקפו עליו במלוה הוי כהלואה ואסור אם לא הי' יד עכו"ם באמצע אף שהוא גרם למנוע לקבל הריווח מעכ"ום לכן נ"ל דאין לסמוך בזה להקל כדעת הסמ"ע באיסור רבית כולי האי כל זה נ"ל פשוט לדינא ומ"מ לא רציתי להשיב לשואל לבדו בדיני איסורא דאית ביה דררא דממונא בין איש לחבירו ושומע בין אחיכם כתיב ולהשיב לשואל לבדו אינו כשורה וכדאיתא הלכה ברורה בח"מ סי' י"ז סעי' ה' בהג"ה ואף שראיתי מקצת האחרונים שצדדו לפעמים להשיבו לשואל לבדו ומקלו יגיד לו גם רמ"א עצמו בתשובתו סי' קי"ב התנצל את עצמו להשיב בדין נחל' לאחד מבעלי דיני' במה שא"צ לטענת התובע ונתבע יע"ש ובספרי חק יעקב עשיתי סמוכת לדבריו וכתבתי דהמקרא מסייע קצת שנאמר ותקרבנה בנות צלפחד לאמור אבינו מת במדבר וגו' תנו לנו אחוזת נחלה ולא נזכר שאחי אביהם טענו נגדם ואעפ"כ שמע משה ואהרן והזקנים דבריהם לפסוק להם הדין ע"פ שאלתם וכן אפשר דמותר לומר לאחד מבע"ד קוצר הדין בעל פה וכן משמע בתשובת באר עשק סי' ק' יע"ש וכן יש ראיה קצת מהא דכתובות דף נ"ב ע"ב דאמר להו רבי יוחנן קוצי ליה מידי לרופא הרי אפי' שיעץ להם מכ"ש לומר הדין לאוהבו או לקרובו אע"ג דגם שם נתחרט ר' יוחנן אח"כ ואמ' עשינו עצמינו כעורכי הדיינים היינו להיות להם ליועץ ממש ואדם חשוב שאני וגדולה מזו כתב בתשובת הרא"ש כלל צ"ט סי' ז' הביאו בטח"מ סי' קנ"ד אפי' היכא שכבר דנו לו הדיינ' מותר לומר לאחד מבעלי דינים שלא דנו שפיר משום השבת אבידה לבעלים אבל בכתב ודאי שאני ובזה נסתלק מ"ש בתשובת באר עשק בסי' ע"ב וכן יש עוד הרבה אחרונים שצדדו להקל להשי' בכל ענין להשואל לבדו וכ"כ בכה"ג בהגהותיו ל"ט ח"מ סי' י"ז סעי' י"ט אכן דעתו לאסו' וכן העלתי בספרי משפטי יעקב שכן עיק' וכ"ש בדורות הללו שאין ידינו תקיפה לכוף לדון בדיני ישראל יש לחוש דאם יאמר לו הדין אפי' בעל פה ויראה שלא יזכה בדינינו ישמט עצמו מד"ת לכן הירא וחרד ימנע עצמו שלא להשיב כלל לשואל לבדו ודומיה לו תהלה כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה סה באשה אחת שיש לה וסת קבוע מל' לל' רק מקרוב נתחדש לה מקרה בלתי טהור אף שלא נעקר וסתה ממקומה מ"מ רגילה לראות אחר טבילתה איזה ימים מראה טמאה שבא ממנה במרוצה דרך שפיכה לא כדם וסתה והלכה לרופאים אינ' נימולים וענו ואמרו כולם שבא לה מכאב האם וגם היא מרגשת כאב בגופה אם יש לסמוך על דברי הרופאים אם רואה מראה כזו שלא בשעת וסתה: תשובה אף דלפום ריהטא דעיונא היה נראה דאין לסמוך בזה על הרופאים וכמ"ש בטור סימ' קפ"ז בשם סה"ת וז"ל לאחר שתתחזק לרואת דם מחמת תשמיש צ"ע אם תוכל לסמוך על רפואה לשמש אח"כ אפילו אם הוא רופא מומחה עכ"ל וכתב הב"י שכ"כ ג"כ הסמ"ג וסמ"ק והגהות מיימוני אך בשם הריצ"בא כתב שאם אמר לה הרופא שנתרפאת סמכינן עליו אם הוא ישראל והיכי שפסק גם דם וסתה וניכר שהועיל יש לסמוך גם על רופא עכו"ם ע"ש ואף דהי' מקום לומר דאין ספיקו של הפוסקים מוציא מידי ודאי של הריצב"א מ"מ מי ימלא לבו להקל במה שנסתפקו גדולי פוסקים כאלו גם הב"י בש"ע כתב דעת המחמירין תחלה ודעת המתיר בשם יש מי שמתיר דעתו להחמיר כדרכו בש"ע וא"כ בנדון דידן אף אם הרופא אומר שאין דם זה מן המקור רק ממכה וכאב האם דהוי מכה גמורה וכמ"ש בתשובת דבר שמואל שאלה פ"ז אין אנו סומכין על דברי הרופא כל זה נ"ל לפום ריהטא אכן כאשר ירדתי היטב אל העיון ראיתי דיש מקום לסמוך בזה על הרופאים וראי' ברורה לזה מה דגרסינן בגמרא דנדה דף ך"ב ע"ב א"ר אלעזר בר' צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהית' מפלת כמין קליפות אדומות ובאו שאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים א"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה ושוב מעש' באש' אחת וכו' הרי שלך לפניך דבשני מעשים אלו סמכו חכמים בנדון כזה על הרופאים ואל תשיבני דא"כ מה ספיקייהו של גדולי פוסקים שהבאתי גבי אשה שמוחזקת לראות דם מחמת תשמיש אי סומכין על דברי הרופא הלא מבואר לפנינו בש"ס דסומכין על דברי הרופא בעניני איסור נדה אי משום הא לא תברא דשאני התם כיון דאפשר על ידי בדיקת שפופרת שאני (ועוד יש לחלק בין רופא אחד לרופאי' שני' וכאשר יבואר החילוק לפנינו) וכה"ג כתב בד"מ סימן קפ"ז דמה"ט אין סומכין ג"כ ע"י הפל' חרדת דם כיון דאפש' למיקם עלה דמלתא ואין להקשות דא"כ מצדה תברא דאיך אנו מביאן ראיה מהאי סוגיא דש"ס דסומכין על דברי הרופא הא התם ג"כ אין סומכין על דבריהם לבד אלא ע"י בדיקת פושרין אי משום הא לא אריא דהא מרהטא לשון הש"ס מבואר שהרופאים עצמן נתנו עצ' זו שיבדקו בפושרין ומתחל' שאלת חכמים לרופאים כדי שרוצין לסמכי עליהן בכל ענין וז"ל תשובת מהר"מ מלובלין סי' קי"א דף ע"א ע"ב אבל אין הכי נמי אם אשה רואה אפי' דם גמור ואומרים הרופאים שידוע להם בבירור שיש לה מכה בתוך הרחם שהוא המקור שממנה הדם יוצא או שהאשה בעצמה אומרת שידוע לה שיש לה מכה אפי' בתוך המקור עצמה נאמנת וטהורה רק שבשני מעשים הנזכרים המעשה כך היה עכ"ל הרי להדי' דסומכין על דברי הרופאים אף במקום דלית לן למבדק כמו שאשה עצמה נאמנת לומר מכה יש לי וכ"ש בנדון שלפנינו שמרגש' כאב בעצמה וגם יש לה וסת קבוע ובפרטות לדעת המרדכי שהבאתי בספרי ה"ל נדה סי' קפ"ז ס"ק י"ד ואפי' רופא מומחה שאינו מישראל היה נ"ל דראוי לסמוך עליו כיון שאינו יודע שהאיסור והיתר תלוי בזה הוי כמסיח לפי תומו ואף דקי"ל שאין מל"ת נאמן באיסור דאורייתא אלא בעדות אשה עגונה בלבד מ"מ נראה בנדון דידן לסמוך עליו דמסתמא לא מרע לאומנתי' ובפרטות אם נותנין לו שכר וכדאיתא בא"ח סי' שך"ח לענין חלול שבת לחולה ובסי' תרי"ח ביום כיפור יע"ש וכן מבואר בי"ד סי' קנ"ה דמתרפאין מהן מה"ט אם עושין בשכר אך הריצב"א כתב בפי' דאין לסמוך אלא על רופא ישראל וגם ליכא למימר דהוא ס"ל האי חילוקא כיון דאפשר ע"י בדיקה שהרי מתיר ע"י רופא ישראל אלא נ"ל דה"ט דאין סומכין עליו בזה כיון שהיא מכה וכאב שתוך חלל הגוף חיישינן לבדדמי וכבר מבוא' בא"ה סי' י"ז לענין עגונא דהיכי דחיישינן לבדדמי אין מל"ת נאמן ונ"ל דמה"ט מדקדק הש"ס שם וקאמר ושאלו לרופאים מיעוט רופאים שנים דבתרי לא חיישינן לבדדמי וכדאית' בש"ס דיבמו' ומסקנת הפוסקי' בא"ה שם י"ז: ואף דדעת קצת אחרונים דאף בשני מל"ת לא חיישינן לבדדמי מ"מ כשנעשתי סניף להתיר איזה עגונות בב"ד הצדק של מחותני הגאון המפרסים מהר"ר ד' אפנהיים נר"ו הוכחנו דאף בשני מל"ת חיישינן לבדדמי כי מאה נשים ופסולי עדות כעד אחד דמי כדאיתא בש"ס דיבמות והסכמת כל הפוסקים וכאשר האריך בזה בספרו נשאל דוד להשיג על מקצת האחרונים שכתבו כן יע"ש וא"כ אף כאן בנדון דידן אף בשני מל"ת יש לחוש לבדדמי ואם יאמר האומר ראה זה דבר חדש אשר לא היה לעולמים דליחש גבי אשה נדה לבדדמי אל תתמה על זה דהרי דומה בדומה כתב בתשובת צמח צדק סי' פ"ו דגם בנדה יש לחוש לבדדמי ואפשר דמה"ט מסתפק ספר התרומה וסמ"ג וסמ"ק אם יש לסמוך על רופא מומחא דהיינו רופא אחד דוקא דחיישינן לבדדמי משא"כ בשנים אפי' רופא אחד ישראל ואחד שאינו מישראל ג"כ מהימן וגם נרא' שצריך להיות אצל שאלת הרופא א' מהחכמים מורה הורא' לשאול ולחקור היטב איך ומה הוא הדבר וכלשון הש"ס ושאלו חכמים לרופאים כל זה היה נ"ל ברור ופשוט מכח הראיות שכתבתי וא"כ בנדון דידן אם שואלין עוד רופא ישראל ואומ' שהדם אינו בא ממקור דם נדתה רק מכאב האם הית' מותר' שלא בשעת וסתה אכן שוב מצאתי ראיתי בתשובת עבודת הגרשוני סי' ך"ב פסק ג"כ שיש לסמוך על הרופאים בכה"ג מכח קצת ראיות שהבאתי אף שלא ירד לחלק לכל החילוקי' שכתבתי ולבסוף סיי' ומ"מ לא מלאני לבי להתירה א"ל שיסכים עמו עוד בעל הוראה ומזקנים אתבונן ולא אסמוך למעשה עד שיסכים בזה עוד א' מגדולי הוראה אם ישרו דברי בעיניו עינו פקיחין כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה סו מבני הרב המופלא מהר"ש נר"ו אב"ד רק"ק רוזניץ הנה ע"ד זה הייתי מסתפק ושואל אב אבי אבי רבי רבי ואלהי יעקב יהי' בעזרי שאל אכשל בדבר הלכה למעשה אשר נעשה כך היה אשה אחת ילדה שיש לה וסת קבוע אך כמו זה שני שנים שחלתה האשה הנ"ל ונפלה למשכב וחזרה לבריאתה קצת ומ"מ היא מתנוונת קצת וכמו זה עשרה שבועות ויותר כשבאה למנות ז' נקיים ולפעמים ביום טבילתה כשהיא רוצה לשחות או להגביה איזה דבר בא לה כאב גדול בתוך גבה ומגבה לצדדים ולכריסה כאלו נחתכה בסכינים וחרבות ואחר הרגשתה מוצאה דם ואינו דומה למראה דם וסתה והנשים זקינות והחיות המביני' בסדרן של נשים גם הרופאים הסכימו דעת כולם שבא הכל מחולי האם שלה עכ"ל השואל ועלה ברעיוני להתיר חדא דהא מבואר בש"ס ופוסקים בסי' קפ"ז דאם יש מכה באותו מקום תלינן בדם מכתה ואפי' המכה היא בבית רחם ממש וא"כ גם באם יכולה לתלות בה דהוי כמכה באותו מקום ואף די"ל דזה נקרא אינו יודעת שמכתה מוציאה דם מ"מ יכולה לתלות שלא בשעת וסתה במכת' דחזק' אין אורח בא אלא בזמנו אך דזה קל מסובין וכו' ומי ירו' ראשו להקל נגד גדולי האחרוני' המחמירין בזה מ"מ אפשר לומר דזה הוי כידוע שמכתה מוציא' דם כי ודאי אי אפשר לידע הדבר בקלות תוך גופה של אשה על פי הרוב אלא על ידי אומדנת והוכחת כאלו וקצת ראיה לזה ממ"ש מהרא"י בפסקיו סי' מ"ז והובא בב"י ובד"מ סי' קפ"ז המתחלת על דברי טהרת אשתך אשר כתבת שיש לך הוכחא שיש לה מכה וכו' ועיין בט"ז שם בס"ק יו"ד בסיום דבריו. ולפי הוראתך בספרך תורת השלמים סי' קפ"ז האשה עצמ' סומכת על זה לראות ולהבחין בין דם לדם ושלא כדעת תשובת צמח צדק ואף שדבריך מוכרחים מכח ראיות ברורת מש"ס ופוסקי' מ"מ ענוותנותך גרם שכתבת וצ"ע למעשה הרי שלא רצית לסמוך להקל נגד דברי תשובת צ"צ אכן בנדון דידן יש צד אחר להקל הואיל והנשים והחיות פקחות והרופאים המבינים סדרן של נשים כולם עונים ואומרים שממכה שיש לה באם ומצינן בכמ' דברים סומכין ארופאים אפי' שאינם נימולין בחלול שבת ולהאכילו בי"כ אפי' על נשים וכה"ג ומה לי להאריך הלא הכל גלוי וידוע לפניך וכל ספרי הפוסקים ערוכים ופתוחים לפניך כש"ע שוב מצאתי בתשובת עבודת הגרשוני שאלה ך"ב הביא ראיה מש"ס ופוסקים דסומכין על דברי הרופא בענין זה ע"ש,