שבות יעקב חלק א יא

מדחזינא דהוא עצמו לא העלהו על גבי שלחן הטהור לפסקא דדינא והרמ"א ג"כ לא פרש עליו המפה והשמיטו מהגהותיו ובעל הלבוש וב"ח וכל האחרוני' השמיטו דין זה מלהעתיקו וזולת הגן נטע לבדו נטעו אצל הש"ע להיות לו לצל יומם כמנהגו בכל הדינים ובטיל הוא ברוב מאחר שאינו מרגיש בדבר ש"מ דלכל הנהו רברוותא לא שמיע להו ולא ס"ל ואנא תלמידהון אומר טעם לדבר משום דלא מוכח פשט הכלבו כמ"ש הב"י וז"ל הכל בו דף י"ד ריש ע"א ובהפטור' ששאלת אני אומר שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה בלא ספר עכ"ל וכך פירש דבריו יען שתי שאלות נשאלו להרשב"א חדא בענין קריאת התורה אם מברכין כשאין ס"ת כשר והשיב שאין מברכין ועוד שאלו אם מברכין ברכות הפטרה כשאין הנביאי' כתובים כדין ספר והשיב שאין מקפידין בזה ומברכין אפי' בחומשין אפי' בלא ספר דבימים הקדמונים הי' כותבים כל הנביאי' בגלילה וכמ"ש במגילה שכתוב' בין הכתובים לא יצא אא"כ העדיף או החסיר מל שאר ספרים ועוד אם קראו בתורה בלא ברכה איך יתכן שיקרה ההפטרה בברכה וכי יאמר בעולם שעדיפא ההפטרה מהפרשה בס"ת פסול ועוד שכל האחרונים העתיקו מהב"י דין שאין מברכין על ההפטור' כשאין קורין בתורה ולמה לא העתיקו גם את דין זה שנכתב בצדו שכשקורי' בס"ת בלא ברכה אפ"ה קורין ההפטרה בברכה ועיין בב"ח בענין כתיבת נביאים ובלבוש ס"י רפ"ד מה שתמה על שלא נכתבו ההפטרה כדין ומה שתירצו בזה באחרונים ודוק ותמצא שדברי אמתים להלכה ולמעשה אחרי כותבי חפשתי בתשובת הרשב"א הגדולות והקטנות שנדפסו בליורנו ולא מצאו אלא דוקא באותן שנדפסו באותיו' מרובע' ושם ס"י ק"ן כתב וז"ל השיב ר"י שאין לקרות בחומשין שלנו שהם בקונטרסין והמברך עלייהו מברך ברכה לבטלה ועובר על לא תשא ואע"פ שבהפטרה רגילין להקל בהם זה לפי שאינ' מצויין כלל ספרים של נביאין וגם ההפטרת עצמן לא התירו לכתוב מן הדין לפיכך מקילין בהם אבל בקריאת התורה אין מקילין כלל עכ"ל והרוצה לעיין בצדק ולהיות מוד' על האמת יראה בחוש ראות השכל הישר שכוונתי אל האמת וה' ינחני בדרך אמת כ"ד ה"ק משה בכמוהרר יעק' חגאיז זצ"ל: תשובה שאלות חכם כזו תשובה עושה כלה לא נמצא בשפתיו עולה. צרר מים בשמלה חספה דלה דלה. ומשה עלה ונתעלה. ושפיר קאמר הנה בודאי בעל גן נטע לא היה דעתו מכרעת כלל רק כמעתיק והמורה וסומך על דבריו לבדו ודאי עתיד ליתן את הדין כי דמי להאי ציידא ובודאי פירושו בדברי הכלבו והרשב"א הוא פי' אמיתי ומתאמרה משמיה דגברא רבה כוותיה בספר מגן אברהם בפסק א' ריש סי' רפ"ד כתב וז"ל וכן משמע בתשובת הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטריסין אבל על ההפטורה לא קפדי ע"ש וכ"כ הכלבו בשם הרשב"א ז"ל ובהפטורת ששאלת א"א (ר"ת אני אומר ב"ח דלא כב"י ועיין בכנסת הגדולה שכתב שז"ל אי אפשר) שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפילו בלא ספר עכ"ל פי' אפי' אינה כתובה על הספ' מברכין עליה וכל זה ברור דלא כמה שנדחק הרב בב"י ע"ש עכ"ל מ"א ובודאי ניחא ליה להב"י להסיר המכשלה הזאת מספרו ואף שבי"ג סי' רפ"ב וסי' רפ"ד פי' ג"כ דעת הכלבו והרשב"א להיפך מדעת הב"י ואע"פ כן סיים ועם כל זה לרבינו ב"י שומעין לענין מעשה היינו לפי שפירושו ג"כ דחוק מאוד בלשון הכלבו והרשב"א משא"כ בפירוש זה המרווח ונמצא כן להדיא בלשון תשובת הרשב"א כמ"ש מכ"ח והמ"א בודאי שאין לפקפק בדין זה וכל המפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ואף דעיקר הטעם שמפטירין בנביא לפי שפעם אחת גזרו שלא לקרות בתורה וקראו בנביאים אף שלא קראו בתורה מ"מ עכשיו שהגזרה בטלה ותקנו להפטיר אחר שקראו בתורה תקנה קבועה שנו כאן שאין מברכין על ההפטרה אם לא שקראו בתורה תחלה כמשמעות הרמב"ן והרשב"א וספק ברכות להקל שומעין שוב הדפיס ספרו לקט הקמח נטע בה מסמורת בדין זה וקבע אותו להלכה עיין בחלק א"ח הלכות קריאת ס"ת דף ך"א ע"א וע"ב ע"ש דבריו באורך אך היכי שכבר קראו שבעה קרואים דיוצאין ידי חובת היום נראה דהמפטיר יש לברך אף שהשלים הסדר בס"ת פסול וכן נראה הסכמת הי"ג ס"י רפ"ב ועיין בספרי תורת השלמים שאלה י"ח כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה יא מהרב המובהק הנ"ל בהיותו בבית הדפוס לספרו לקט הקמח באמשטרדם וזהו ק"ק שהסכימו בכח חרם על בני קהלת' לבל ירימו את קולם בבית הכנסת וכל המרים קולו יתן קנס חמשים זהו' ויעבור על החרם הן עתה ראובן החכם ראה לשמעון שהי' מרנן נגד דין אחד מהחכמים ומזלזל בכבודם ולכן חרה אפו ויקנא לאלהיו ולתורתו והרים קולו כדי להשתיק רנון שמעון ואמר לו שתוק כי הדין דין אמת והתורה מחייבת אותך נידוי אם תסרב בדברי חכמים והן עתה שמעון ופרנסי הקהל טוענין נגד ראובן שעבר על ההסכמה וראובן משיב כי הסכמה כזאת מבוטלת מאליה כשהרמת קול הוא לכבוד ה' ותורתו ואפי' היה מפורש כך בהסכמ' מאחר שהיא נגד הדין אין בה ממש ורשות למחות בדבר הנוגע לקיום והעמדת התורה על שאלה זו יבא דברי הטוב ברור ומבורר: תשובה הנה מר לא צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי מ"מ אליו תשמעון כי אין מסרבין באמת מאו' תמהתי איך עלה על דעת פרנסי הקהל שהחכ' ראובן עבר עבר על ההסכ' חדא דכב' ידוע דבהסכמ' הקהל אזלינן בתר כוונת המתקני' ולא אחר כוונת הלשון וכמבואר ג"כ בתשוב' צמח צדק סי' מ"ד: ובודאי כוונת המתקנים לא היה אלא מטעם שסמכו על מה שהזהירו חז"ל שלא יגביה קול' בתפלתם דלא למטרד צבורא וכמבואר בטא"ח סי' ק"א ושמעון שאתחזק באסורו שלש רעות עשה ששח שיחה בטילה בבית הכנסת ולגלג בדין ובזה תלמיד חכם וכבר אמרו חז"ל דאסו' לשמוע בזילותא דצורבא מרבנן ולהיות שותק ועונשו גדול וא"כ ראובן זה שבתם לבבו עשה זאת וקינא קנאת ה' צבאות ותורתו ומיחה בו וגער בנזיפה ודאי דשפיר עבד אף אם נימא דהיה עושה נגד התקנה אין לעונשו כלל כיון שנעשה מכח חמום לבבו למחות בעוברי עבירה ולא זו בלבד אמרו אלא אפי' מצינו גדולה עבירה לשמה וכו' ומכ"ש שאין כאן נדנוד עבירה ולא נגד התקנ' רק מצוה לשמה כי לא על דעת זה תקנו מעולם ואדרבה מצינו שגוערין בכה"ג אפי' בבית הכנסת וכדאיתא בא"ח סי' קך"ד סעי' ז' לא ישיח שיח' חולין בשעה שהשליח צבור חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא גדול גוערין בו וכ"פ בש"ע סי' קמ"ב בש"ץ שטעה בניגינות הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו (ועיין בא"ח סי' תר"ז ובדברי אחרונים שם) ובפרטות ששלש אלה עשה שמצוה לגעור בו אפי' בבית הכנסת כי במקום שיש חלול השם קי"ל אין חולקין כבוד לרב וכל שכן שאין חולקין כבוד לקדושת בית הכנסת דהא כבוד וקדושת תלמיד חכם עדיף אפי' מקדוש' ס"ת עצמו כדאית' בש"ס דסוף מכות דף כ"ב ע"ב אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימו מקמיה גברא רבא דאלו באורייתא כתיב ארבעים ואתי רבנן ובצרי להו חדא (ואף דלא נעלם ממני שיש מקום לבעל דין לחלוק בסבר' זו מהא דכתב הר"ן פ"ק דקדושי' וז"ל ומה מפני לומדיה עומדין מפני גבר' רבא לא כ"ש והא דאמרי במסכ' מכות כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימו מקמה גברא רבה לאו משום דעדיף גברא רבה מס"ת דהא איפכא אמרינן הכא אלא לומר שאלמלא הם היתה כרוכה ומונחת ואית מפרשי' לה כדאמרינן התם דבאוריית' כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרו להו חדא כמה טפשאי נינהו דלא סברי דכשם שראוי לעמוד מפני ספר תורה כך ראוי לעמוד מפני לומדיה ובתוספ' אמרי התם הכי קאמרינן כמה טפשאי הני אינשי וכו' דהא למיקם מקמי ס"ת לא ידעינן אלא מקמי' דגברא רבה עכ"ל הרי להדיא מדברי הר"ן והתוס' אלו דס"ת עדיף מגברא רבה אבל מ"מ דברי תוספ' אלו צריכן עיון דאם כן הוא פשטא דש"ס למה צריך הש"ס תו למימר מכח דאתי רבנן ובצרי להו חדא דהלא בלא"ה מוכח דטפשאי אינן כיון דלמיקם מס"ת לא ידעינן אלא מכח ק"ו דגברא רבה: ולע"ד נראה דמעיקרא קושית הר"ן ליתא דהתם בש"ס דקדושין לא קאמר רק מכח ק"ו מפני לומדיה עומדין היינו חכם כפשוטו אף שאינו מופלג בתורה כל שהוא גדול קצת וראוי ללמוד ממנו וכמבואר בי"ד סי' רמ"ד בזה ודאי ס"ת עדיף מיניה וראו ללמוד מתוכה משא"כ במכות קאמר על הני דלא קיימי' מפני גברא רבה אשר יש לגרוע ולהוסיף חידוש תורה דוגמא דקאמר ואתי רבנן ובצרי ליה חדא בהני ודאי עדיפא מס"ת וק"ל) ועכ"פ לכל הדעו' כבוד הרב וקדושתו עדיף מקדושת בית הכנסת ואפ"ה אין חולקין כבוד במקום שיש חלול השם ומכ"ש בנדון דידן שיש חלול ה' ותורתו שאין חולקין כבוד לבית הכנסת וזו היא כבודה ועל זה וכיוצא בזה רמז שלמה בחכמתו טוב לשמוע גערת חכם וטוב גערה במבין ואף אם יאמר האומר דאף על זה כוונת המתקנים וכך נמצא בו מפורש בלי שום שכל זה אינו דאע"ג דמצינו מנהג עוקר הלכה. מ"מ אין תקנה עוקר הלכה שאין להם רשות לתקן בזה מה שהוא נגד הדין וההלכה. ומה"ט אמרינן בש"ס פ"ק דב"ב דף ט' שאין רשות לצבור לתקן היכא דאיכא אדם חשוב וחכם בעיר בלתי רצונו ורשותו וכמבואר בח"מ ס"ס רל"א ע"ש: בא וראה כמה כרכורי' כרכר בתשובת צמח צדק בסי' ך"ח אם יש רשו' לציבור לתקן בענין שלא יקנה דגי' לשבת ואע"ג דקי"ל שיש ביד חכמי' לעקו' דבר מן התורה בשב ואל תעש' וכדאית' בש"ס דיבמו' היינו דוקא על ידי חכמים ולמיגדר מילתא אבל תיקון שנעשה שלא ברצון חכמים רק ע"י פרנסים עם הארצים ושלא למגדר מלתא ואדרבא אם לא יהא רשות למחות ולגעור במי שזלזל בכבוד ת"ח ותורתו יהיה פרוץ מרובה על העומד כי בלא"ה בדורות הללו נתמעטו כבוד תלמידי חכמים ואי לאו דזונות מפרכסין זה את זה תלמידי חכמים עצמם לא כ"ש ות"ח הכל כקרובים וכל המביישו ושופך דמיו השומע נעשה כגואל הדם שמצוה בידו למחות ולגעור בו במה דאפשר: מכל הלין טעמים נ"ל שיפה עשה החכם שגער בו וכל מי שמוציא לעז על החכם שפגע בחרם הקהלה הוא עצמו יהא בנידוי ואפכא מסתבר' שראוי ונכון לפרנסי הקהל לגדור גדר ולקנוס את שמעון שלא יהיה עוד ככלב שב אל קיאו ושב ורפא להתוודת על עונו לומ' שדין אמת דנו החכם ולמען ישמעו ויראו ולא יוסיפו בני עולה לעשותו ולא יזידון עוד כנ"ל ה"ק יעקב: דיני שבת ופסח ויו"ט וחול המועד שאלה יב מתלמידי הוותיק הרב המופל' מוהר"ר יודא אב"ד דמדינת דייטץ לע"ע בהיותי על משתה בני הרב המופלא נרו' באכסניא של תורה בבית מחותני הקצין מפורסם כהר"ר יוזפא טיסאל דארף נר"ו וז"ל יורינו אדוני מ"ו הלכה למעשה שזה שנים הוריתי לאסור מה שמקצת בנ"א במדינה זו נהגו לילך אל בית הקאווי בשבת ושותים הקאווי שנתבשל ונותנים טעם לפגם מקניית הלח' בשבת שאפה עכו"ם ובאמת ירא' הרואה דגם בפת נוהגין איסור וק"ו בקאווי דהוי נולד גמור דמעיקרא אינ' ראוי לאכילה ומלבד איסור חל על איסור בישולי עכו"ם ואף דבתשובת באר עשק האריך להתיר משום בישולי עכ"ום מ"מ לשתות בשבת לכאורה נראה לאסור