שביבי אש כח

ישראל פתחו באני ד' וגם כלה הכתוב "אני ה'" מזה נראה כי ר"ל כי לא שמעו אל משה מה שאמר להם אני ה' ומיאנו לקבל אלהותו ומפרש "מקוצר רוח" כי קצרי דעת וגסי השכל היו להתבונן בה "ומעבודה" היא עבודת בעל פעור "קשה" עליהם פרידתו, וא"כ היטב נכון אמר משה הן בנ"י לא שמעו אלי להאמין בה' אלהי אבותם ואיך ישמענו פרעה אשר לא ידע את ה' ולא שמע ממנו

ועתה העז את מקנך וכו': ויש לשאול אם חפץ ה' להמיתם ולכלותם מדוע זה העיד בהם כי יאספו הביתה ואם יחפוץ איש להכות באגרוף רעו הכי יאמר אליו החישה מפלט לך והסתר ממני? ונראה לרבנו ני' לומר בזה כי רק לכן המטיר ה' עליהם ברד וגחלי אש למען השחית להם את כל תבואתם בשדה לשבור להם מטה לחם ולכלותם ברעב ולכן מכת ברד קשה וכל חלי וכל מכה אשר הביא ה' עליהם כאשר כתב רש"י על הנני מביא את כל מגפותי שקולה מכה זו כנגד כל המכות יען כי טובים המה חללי חרב מחללי רעב ומעתה אם מקניהם ורבים מעמי הארץ האכרים ועובדי אדמה יפלו פגריהם על פני השדה כי ישמידם הברד הכבד מאוד א"כ לא יהיה מכת ברד מכת רעבון כי הנשארים בעיר יחיו את נפשם מאת אשר ישאיר להם הברד, אולם אם הברד לא יגע בהם ובמקניהם לרעה ולא ימותו בשדה אזי רעב של כליה יבא עליהם להכרית אוכל מפיהם וכלה יעש להם לכן אמר להם ועתה שלח העז את מקניך. סדר בא

בא אל פרעה: רש"י, והתרה בו, וצ"ל כי העיד בו על מכת ארבה, וא"כ מה זה אשר אמר "כי אני הכבדתי את לבו" הכי בעבור זה צוה להתרות בו? והנה יש מפרשים כי מה שאמר "כי אני הכבדתי את לבו" הן המה דברי ההתראה כי יאמר לו כי ה' עומד לשטן לו לבלתי שלחם, וזהו כוונת הכתוב "בא אל פרעה" להתרותו כי תאמר לו "כי אני הכבדתי את לבו" ומעתה היה לו לשלחם להראות למשה כי שקר בפיו וזהו אשר התעללתי במצרים ונכון הוא, אולם לפי"ז התראה זו לא היתה על מכת ארבה כי שם התרה בו בפ"ע וא"כ יש לשאול מה נשתנה התראה זו מכל שאר התראות שכל שאר התראות באו על איזה מכה מן המכות וזו לבדה באה ואין מכה אתה ומה טיבה

? אבל נראה לרבינו ני' לומר כי התראה זו סובבת והולכת על מכת ברד, יען שם אמר משה אל פרעה כאשר שאל מאתו להעתיר אל ה' כי יחדלו הקולות והברד לאמר! כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון מפני ה'" ודבריו אלה הכבידו את לב פרעה בחשבו כי הגיעה העת כי יחדול הברד כמשפטו יום יום ותפלת משה לא פעלה מאומה כי לולי כן היה מה ראה משה על ככה להעתיר בעדינו הלא ידע כי עוד לא נירא ולא נאמין בה' ועל כן צוה ה' את משה להכהות את שיניו ולאמר לו "אני הכבדתי את לבו" ונתתי לו מקום לטעות למען שתי אותותי אלה בקרבו

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך: יל"ד מה זה אשר כתב נלך נלך שתי פעמים, וגם בתשובת פרעה אשר השיב לכו נא הגברים וכו'