שביבי אש כא

אבל יפלא מדוע יחשוב לו ה' לעון על אשר פעל ועשה השתדלות להוציא ממסגר נפשו הלא חכמה תקרא וברכתיך בכל אשר תעשה ואם אמנם לה' הישועה לנו בני אדם הפעולה לעשות מעשינו, אולם שאני יוסף הצדיק אשר מאז מלומד בניסים היה ומושגח מאת ה' לבדו חוץ מגדרי הטבע: בהשלכתו לבור ובבית אדוניו המצרי כי ה' עמו בכל אשר הוא עושה ובכל אשר יפנה בבית הסוהר ה' מצליח בידו הוא הגבר אשר היה לו להשליך על ה' לבדו יהבו גם לעת הזאת בצר לו לכן לו לבדו יחשב לחטא כי בטח על משענת קנה הרצוץ. וזהו ג"כ כוונת המד' ויהי מקץ שנתים ימים זשה"כ אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים מתוך שאמר כי אם זכרתני והזכרתני נתוספו לו שתי שנים והוא פלאי אבל ר"ל כי כל אדם צריך לבטוח בד' אבל יוכל גם הוא לבקש לו עזר בכל אשר ימצא כי בד' מורה על אמצעות אבל אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו בלתי אמצעות כזה האיש יוסף והוא לא היה לו לפנות אל רהבים ושטי כזב ודו"ק

וטבוח טבח והכן: רש"י כמו לטבוח טבח ולהכן ואין לטבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח, והרואה יראה בתוס' (חולין דף צ"א ע"א ד"ה כמ"ד גה"נ) ובמהרש"א שם כי והכן צווי היה אבל וטבוח אינו צווי, ונראה לרבינו ני' כי יען אשר קיימו מצות שחיטה א"כ לא אכלו משחיטת ב"נ יען שחיטת נכרי נבלה ועל כן לא צוה יוסף לנכרי אשר על ביתו וטבח רק אמר לו וטבוח כי יתקן ויפרע להם את בית השחיטה היא הצאור באשר ישחטו המה בעצמם אבל צוה והכן כי יטול הוא בעצמו את גיד הנשה, והבן

, והנה מקום אתנו פה להציע מה שהתפלא רבינו ני' על הרמב"ם בפי' המשניות (חולין דף ק') שפי' שם כי זה שאמרו רבנן לר"י בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו היינו כי מה שאנו מקיימין עתה במצות היא רק מפני שנצטוינו עליהם בסיני אבל לא מפני שנצטוו קודם לכן וא"כ הרי גם לרבנן דר"י נאסרו בני יעקב בגיד הנשה, ומה זה שאמרו והכן, טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גה"נ נאסר לב"נ הלא לדעת הרמב"ם ליכא מאן דפליג ע"ז, וצע"ג. לסדר ויגש

ויגש אליו יהודא במדר' זש"ה והחכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים אשר בעיר כיון שראה יוסף סימנים של יהודה שהוא כועס בעט בכסאו ונעשה גל של צרורות בקש יהודא להוציא חרבו מתערה ולא הוי מצי אמר דין ודאי ירא שמים הוא, ופלא להבן מה עניין גבורה לחכמה, ופי' לנו רבנו ני' בשם אביו הגאון זצ"ל, כי יוסף הצדיק באשר ראה סימנים של יהודה שהוא כועס והטיח נגדו דברים כאשר אמרו ז"ל כי כמוך כפרעה גוזר ואינו קיים ואהרג אותך ואת אדוניך הי' לו להשיב לו בחמת המלך מלאכי מות כי איך מלאו לבו לבזותו עמו בבית והוא יושב על הכסא אבל מרוב חכמתו וענותנותו לא ענהו כאולתו וקיבל חירופיו וגידופיו ובעט בכסאו עד שנחשב בעיני עצמו כאלו יושב על גל צרורות עד שכעס יהודה שככה על כרחו כי מי יוכל לכעוס עוד אם רואה שהמלך יושב על הכסא שותק לבזיונו ויהי כמחריש ובחכמה זו גבר את אחיו אשר עמדו להחריב את כל העיר כקבלת חז"ל. ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו: במדר' אבא כהן