שבט סופר חלק ב שב

אחר תשמיש בודאי יש להתיר לאחר תשמיש וגם בשעת תשמיש יש להקל לצורך דבר זה כיון דיש שיטות דג' נשים משמשות במוך ג"כ לפני תשמיש כדמשמע מדברי נמוק"י יבמות ועיין בשו"ת ר"ע איגר ז"ל סי' ע"א וע"ב שהאריך בזה וגם אני כתבתי בתשובה אחת זה כמה שנים אבל אם אי אפשר ע"י מוך כאשר כתבת שהרופאים אומרים שצריכים לראות הזרע נקי לפי דעתי יש להקל לקיים מצוה רבה דפ"ו אבל יען כי לא מצאתי ראי' ברורה ומפני חומר האיסור לא יצא ההיתר מידי לבד רק אם יסכים עוד גאון מפורסם וה' יצילנו משגיאות הכ"ד רבך חפץ בהצלחתך כותב בחפזון ע"ב י"ו למבנ״י תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ם זצ"ל. תשובה ב שלום וכ"ט לכבוד הרב המופלג בתורה חו"ש מו"ה משה צבי רויזניטץ נ"י מורה כהלכה בעדת פעטערוואזעלי. לא שמעתיו אכנהו אבל מכותלי מכתבו ניכר כי שואל כהלכה באשה קשת רוח אשר כל ימי עיבורה שופעת דם וטרם שתגיע לחודש הז' לא תקלוט עוד הולד ומפלת הולד קודם הזמן ואינו בן קיימא וכבר הוחזקה בזה שלשה פעמים והרופאים לא מצאו ידיהם למצוא תרופה למכתה כל זמן שמתעברת רק אם לא תתעברה כלל אז בקל למצוא לה רפואה וצריך הבעל לפרוש ממנה או לשמש במוך ונפשו בשאלתו אם מותרת עכ"פ לאחד תשמיש או אפילו קודם תשמיש להשים מוך על אבר הבעל יען כי הרופאים אמרו שזה יהיה שטנה בעסקם אם תשים המוך בחדרה והנה כבר הלכו נמושות בספרן של גדולי אחרונים ויען כי הנדון דהכא אינו דומה לדהתם ע"כ אבאר הדבר: בש"ס יבמות דף י"ב ג' נשים משמשת במוך קטנה מעיברת ומינקת דברי ר"מ וחכמים אומרים משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו, ופירש רש"י הפלוגת' דלר"מ מותר לשמש בג' אילו ומשמע מזה דבשאר נשים אסור אבל לר"ת ר"מ סבר חייב לשמש משום סכנה אבל לרבנן ליכא חיוב אבל מותר אם ירצה, ומתוך לשון רש"י כאן משמע דאיירי קודם תשמיש ומש"ה סבר רש"י דאסור אבל בלאחר תשמיש י"ל שגם רש"י מודה דמותר כסברת ר"ת דלא שייך בנשים השחתת זרע דלא מפקדה על עריה ורביה וכן תירץ ר"י בכתובות על קושית ר"ת דגם רש"י קודם תשמיש איירי ומש"ה אסור בשאר נשים אבל בלאחר תשמיש מותר דלא כמו שסבר תוס' כאן דרש"י לאחר תשמיש איירי אבל ר"ת פי' בלאחר תשמיש אבל קודם תשמיש אסור משום דהוי כשופך על עצים ואבנים, והנה הא דהתיר רש"י אף קודם התשמיש אף דלאחר תשמיש מותר לגמרי צ"ל דלא סמכינן בלאחר תשמיש דילמא לא תקנחה יפה (וצ"ל הא דסמכינן בג' נשים בקינוח אחר התשמיש לר"ת ולא חיישינן אף בסכנה דילמא לא תקנח יפה) עיין בהפלא״ה בכתובות ובח"ס יו״ד סי' קע"ב ומש"ה כתב בח"ס דלא סמכינן בהבחנה על קינוח אחר התשמיש שלא תקנח יפה, י״ל משום דבאמת מיעוט דלא שכיח הוא שג' נשים אלו מתעברות רק חיישינן למיעוט במקום סכנה אבל משום זה דהוי רק מיעוט סמכינן על קינוח לאחר תשמיש אבל רש"י סבר דלא סמכינן בלאחר תשמיש משום סכנה דחיישינן למיעוט ובפרט לר"מ דחייש למיעוט בכ"מ, ומש"ה אף קודם תשמיש מותר אלא שצ"ע לכאורה מש"ס יבמות דף מ"ב דמסיק הא דלא ישא אדם מעוברת חבירו, היינו משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דילמא מיעברה ומיעכר חלבה בשלמא לר"ת א״ש דמיירי בלאחר תשמיש שפיר יש לחוש דילמא לא תקנח יפה ואיעברה אח"כ ובמניקת דידיה לא חיישינן משום דמסמסי ליה בבצים וחלב אבל במה דאפשר לחוש חיישינן אבל אי גם קודם תשמיש מותר כשיטת רש"י א"כ מאי קאמר דילמא איעברה דהא בוודאי לא תתעבר כיון דמשמש במוך קודם תשמיש וגם במינקת דידיה לא צריכין לטעמא דממסמסי ולחכמים א"ש דלא סמכינן על מן השמים ירחמו אלא היכא דא"א בענין אחר ומש"ה לא ישא אבל לר"מ קשה וצ"ל דחיישינן דילמא לא ישמש בעל שני במוך שלא להשחית זרעו ולא יחוס על וולד של אחר ושפיר חיישינן דילמא מיעברה אבל במעוברת שפיר פריך כיון דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת והוי סכנה לולד ראשון וגם לא לו יהיה הזרע בוודא אין לחוש שלא ישמש במוך כיון שהוא סכנה לעובר ראשון וגם לשני לא יהיה ולד קיימא ומעלתו הביא ראיה דמותר לאחר תשמיש לגמרי מהא דסי' קצ"ו בי"ד דאשה שרוצה לספור מיד לאחר תשמיש תכבד את ביתה או תקנח יפה והיא משנה מפורשת במס' מקוואות ומשמע דליכא איסור כלל וכבר קדמו בזה הפלתי סוף הל' נדה בהשמטה ומדחה די"ל דודאי רוב נקלט הזרע מיד לאחר תשמיש ולא בתוך ג' ימים ומש"ה לא חי חיישינן להשחתת הזרע יע"ש וצ"ל ג"כ לדבריו הא דמהני לר"ת לאחר תשמיש בג' נשים ולא אמרינן דרוב נקלט הזרע מיד צ"ל דוודאי אם תקנחה מיד בלי שיהוי מועטת לאחר תשמיש מהני ולא נקלט בזמן מועט והא דסי' קצ"ו בלא קנחה מיד רק בתוך יום ראשון לתשמישה ובתוך היום וודאי כבר נקלט הזרע רוב פעמים או כמו שכבר כתבתי משום דכל החשש הוא רק על המיעוט דילמא מיעברה ושלושה נשים לא מתעברת ברוב ומש"ה לא חיישינן ועיין. והנה בסדרי טהרה שם האריך בדברי פלתי ומביא ראיה כנגדו דלא הוי רוב מדברי הרשב"א בתה"א במתניתין סוף פ"ב דנדה המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה דהטעם דתשב לנדה הוא דילמא לא נקלט ביום ב' והוי זרע מיא בעלמא יע"ש וכן מצאתי ראיה זו בספר דרוש וחידוש של אאמ״וז רע"א זצ"ל והיא מדחה ראיה זו די"ל דשאני התם כיון דהפילה בפנינו אתרע הרוב דלאחר שנעשה בן מ' יום אין דרך להפיל וי"ל יותר דעדיין לא היה וולד רק מיא בעלמא אלא שמביא אח"כ ראיה גם מדברי תי' נדה דף ל"ח ע"א ד"ה שיפורא גרים ומתחילה רציתי להביא ראיה ננד הפלתי מסי' יבמות מ"ב ע"א בד"ה ותמתין משהו שכ' תוס' לאו דוקא משהי שצריכה להמתין ג' ימים של קליטת הזרע יע"ש ואי הוי רוב אמאי צריכה להמתין ג' ימים ושוב דחיתי ראיה זו מתוס' יבמות דף ל"ז ע"א ד"ה רוב היולדת וכו' דהוכיח תוס' דלא סמכינן לענין הבחנה על רוב נשים לתשעה ילדן דאל"כ הוי סגי שתמתין רק חודש אחד וע"כ צ"ל דהחמירו חכמים כל מקום שיכול לבא לידי ספק וא"כ גם לענין קליטה לא סמכינן על רוב אלא שעדיין יש להביא ראיה מקושית תוס' שמקשה מה מועיל ג' חדשים אכתי יכול לבוא לידי ספק דילמא לא נקלט הזרע רק ליום א' או לב' ימים ואין לומר דסמכינן על רוב נשים יולדת לני' וכו' ואי אמרינן דגם זה הוי רוב דנקלט מיד א"כ אמאי לא כ' תוס' ואין לומר משום דרוב פעמים נקלט הזרע מיד ולפי האמת נמי קשה דילמא החמירו חכמים רק ברוב אחד לענין הבחנה ולא אמרינן לט' יולדת אבל מ"מ לאחר ג' חדשים דיש רוב דנקלט תוך ג' ימים וגם רוב לט' יולדת סמכינן לענין הבחנה ולא החמירו רק ברוב אחד אבל לא בתרי רובי וכן מצינו חילוק זה בכתובות ט"ו לענין מעלה ביוחסין וע"כ מוכח דתי' סבר דלא הוי רוב כלל דנקלט מיד ועיין. ונבוא לנידן שלפנינו הנה אף שחכמים סברו מן השמים ירחמו מ"מ היכא דהוחזק כבר דהוי סכנה אם לא תשמש במוך י"ל גם חכמים מודה דמותר ולא אסרו חכמים רק משום דסמכינן דמן השמים ירחמו ושומר פתאים ד' וכן מוכח מרא״ה כתובות דמקשה על רש"י דמפרש לר"מ מותר לשמש משמע דחכמים אסרו וכ' דע"כ צ"ל לחכמים דוודאי לא תתעבר דאם הוא ספק סכנה ואפילו רק מיעוט בוודאי לא היו לאסרו חכמים לשמש במוך יע"ש ובריטב"א בכאן כ' ביותר דליכא לפרש כרש"י דמותר לשמש דמזה משמע דחכמים פליגו ואוסרין ואמאי כיון דאיכא סכנה האיך מכנסת עצמה משום שומר פתאים ד', ומש"ה כ' דהנכון כפר"ת דחייבות אבל רבנן סברי דאינו מחוייב ואם רוצה לסמוך על הנס יכול לסמוך אבל בכל זאת אין לאסור אותו לשמש במוך אם לא תרצה לסמוך על זה, ומשמע מדבריהם דבמקום שיש סכנה גם רבנן לא פליגו דמותר וכן ר"ת מודה בלפני תשמיש אם א"א בענין אחר אלא משום דסגי בלאחר תשמיש דליכא איסור כלל ומש"ה מפרש ר"ת בלאחר תשמיש דליכא איסור ומפרש מכח זה משמשת במוך היינו לענין חיוב לשמש אבל בנידן שלפנינו דאין כאן סכנה לאשה רק שלא תוכל לילד בן קיימא אין כאן מקום להתיר לפני תשמיש רק לפי דברי נמוק"י יבמות וכן בריטב"א שמפרשים ג"כ כרש"י דאיירא לפני תשמיש ומכח קושיתם על רש"י דפירש מותר לתשמיש דא"כ משמע קודם זמן זה אסור לתשמיש ואמאי כיון דאין מתעברת אין כאן השחתת זרע וברא"ה מקשה