שקל הקדש, שער הצניעות והבשת

תמים ובוש פנים / נודע בטוב טעמו, זהו אשר יבוש / בינו לבין עצמו.

חוס עלי יקר שכלך ותורתך, פן יעלה יצרך ויעציבך, תקן אסמיך והון אוצרך / נדבתך לתת וחיובך.

צניעות האנוש זהו / בענותו וח(ו)כמתו, ולשמור דת וחק מוסר / והסדר במחייתו, וכל פגע וכל מקרה / בעת בואו סבול אותו.

צניעות איש ומיטב מפעלותיו, להתנהג ימי חייו כראוי, ושלא יעשה דבר בסתר, אשר יבוש עשות אותו בגלוי.

צניעות איש בהרחק העבירות בכל עת יהיו מדיו לבנים, ויטרח לאשר יוליך בידו לצידה ואשר ינחיל לבנים.

צניעות בארבעה חלקים, להקביל את פני אוהב ולדבקה באהבתו, והשלים חפציו כל זמנים כפי כוחך והשתעשע תמיד בכל עת בצדקתו.

הבושת מאד מדה חמודה היא, נראית כל עת על פני נדיב, אכן חליפתה להכאיב (עת) את נפש בעליה וגם להאדיב.

אדם אשר עוטה / מעל בושת אמת יתעלמו מומיו / ויסתתרו, אך אם יהי פשוטו / אזי יתבררו, על עין בני אדם / ואז יזכרו. כל רק ומתלוצץ / ואיש לב נענה, יתקבצו אליו / ויתחברו.

אחיות שתים אמונה ובושת, והמה מעידות באשה רעותה, בכל עת דברות כגלדי בצלים, ואחת בכל עת תחבק חברותה.

התבוששה תמיד בהצנע ימי חלדך ודרך תם חזה, יקרו חרזיו לאנוש ישב ותם למאד ומספרם אתה ח ז ה.