שקל הקדש, שער הפרישות

אמר אין האנוש מכעיס אלהיו כי אם בחשק עולם ומה שבו, אם תזבחה אותו תהי קרב לכבוד אלהיך ואל טובו.

מה הוא אשר אדם דורש בעולמו כי אם כבוד עושר ומנוחה. כי כל מאהב עולמו מאד נפרד מהם וידבק אל יגון ואנחה.

לא יפחד אדם עלי עושר הלך לפניו וצידתו, שיגזלו אותו בני אדם אם יגזל עושרו והון ביתו, עזוב מה אינך צריך / והצורך קחה בלבד, יאספך כבוד האל / וזבד טוב לך יזבד.

ביום טובה ראה רעה / ויום רעה לאל קוה, ויציל אותך מצוק / וממכאוב וממדוה.

הבט ביתרון רש עלי עושר, השכיל והכלם והתבושש, כי אין אנוש ממרה דבר האל כי אם להעשיר ולא להתרושש.

אמור אל איש הרבה מזוניו, היש לו די להוציאו לשניו.

אל כל אדם קנה הונים, אמר(ו) לו אם קנה שנים.

בארבעה יגונות / ידבק אדם בעולמו, בריש אין בו להעשיר / און ולא כחל הצמיתו, וטרדה אין פנאי עמה / והטרדה תהי עמו, וחמודו לאין תכלית / ואין יוכל להשלימו, ובדאגה ואין סוף לה / בתכליתו עד תומו.

אנוש בין יקרה נפשו בעיניו, מאד יקטן יקר עולם בפניו.

פרי אילן אנוש דומה בעולם, באבו הוא ומוצאיו ילקטוהו, והנה כאשר יהיה מבושל, לתאוה הוא ורואיו יאכלהו, ואם לא ילקטו אותו בני איש, יהי נופל וחיות ירמסוהו.

בימי נעורים ירא יום מיתה וסור מחטאים, כי על גמלים זקנים עורות ככרים נשואים, ברעות כבשים ואלים הרבה ימותון טלאים, תיבות נערים לקבר שבים מביאים ונושאים.

בני אלים יבקשו יום תמותת בני אדם ומה הוליד לפניו, ויושבי האדמה ישאלו איש לרעהו ומה הנחיל לבניו.

הלא אדם בעולמו / במקרהו ומולדתיו, כמו אדם סבבוהו / נחשים כל סביבותיו, במוצאיו ומובאיו / משנאים כל נתיבותיו, ופחדתו מאד מאל / ומאלה מגורותיו.

מי שימותת את / נפשו והוא חפצו תמיד באחריתו / לעד יחיינה אך אם יחיינה / על תאות עולם ידע ויתבונן / כי אז ימיתנה.

בכה ודאג / לאנשי התמותות ואל תשמח / לאנשי הנעימות.

תקרא ליום ויום לעם יושב משתק ואין עונה ואין קשב, ויעננו קול לרמותם מאכל ..... יוכלו השב, ולמעמד הדין יקומון עוד לעמוד פני יוצרם להתחשב.

אדם באהבת עולם רצונו, / דומה לכלב מוצץ גרמות, דם משפתיו מוצץ ודומה / כי הוא מוצץ דם העצמות.

אנוש יחשק עולם / ולא יעבוד האל, בכל עת יהי מפסיד / ויחשוב אשר יקנה, הכי עוד יהי נקבע / עלי כל אשר פעל, ביום יחליף סותו / ויום כל לבוש ישנה.

בעת תחשוב לעולמך, / חשוב כי תחיה לעד, ועת תחשוב לאחריתו, / חשוב כי מחר תתמעד.

רפאות נשמות אמת הצדקות, ומות הנפשות הכי מעשקות.

כל מתאבל על עולמו, קוצף על צור רואה גלמו.

אנוש ישיש באחת דאגתו, כבר השלים אלהיו תאותו.

אנוש בפני בני אדם יקר הודו מאד יקטן, יהי נצול ונמלט מאנוש מזיק ומשטן.

התעלסה על הון אשר התקדמת, תתחרטה על כל אשר הנחת.

עזוב כל הון אשר חסר וחדל, וקח ממון אשר הולך וגדל,

אדם בעוד חי בריא בשלותו, יכיר וידע כי גדול כים שברו, כי איך יהי שלם או איך יהי בריא, אדם, והמות תלוי בצוארו.

חכם אר ראה אנוש דואג, שאל אמור מה מחשבותיך, אם הם לעולמך מעט תוחיל, תפרדה מהם במותך, אם דאגתך באחריתך, האל ירבה דאגתיך.

אם תבחנה עולמך משכיל, ותתחשב חוקרו וגם דורשו, אז תמצאה אותו כמו אויב, עוטה מעיל אוהב ומלבושו.

הלא תירא אנוש מועד להלך בלא צידה אלי ארץ רחוקה, ומאין כל יהי יורד לתוך בור ובית שחת מקום צרה וצוקה, ויעמוד אל פני בוראו ביום דין, לעוברו על דבר מצוה וחוקה.

אל תחמוד עושר אישים וקנינים, מתוך ומחמם שמו בכליהם, כמה בני אדם שאספו עושר אל אויביהם ולבעלי נשותיהם.

מחסר נדבותיו וממעיט צדקתו, מאסף ומקבץ לאוצר זולתו.

ירא פן תאסוף לך העונות, ותנחיל יורשיך הממונות.

מצוקות תולדות ימים ואידם ומקריהם חשוב אותם חלומות, ושים אותם כלא היו והכן מזון נפש וצידת הנשמות.

אנוש אינו בבטחה על מזונו, לעולמים יהי ארוך יגונו.

מרדף אחר הבלי ימותיו, ולא השיג רצונו בו וחפצו, רצונו איך משיג בעולם אשר אין אחריו חושו ורוצו.

אשר מומו יגל לכל, כבוד נפשו ישכח, וסר מאהבת עולם אמת רוחו ישבח.

אדם מתקן סתריו / בוראו יתקן גלוייו, אם אחריתו מתוקן / יאריך שנותיו וחייו.

שומר נפשו יזכור מותו, / ובעוד יומו יפחד לילו, זה השער ליי' / מספר בתיו כספר ל י ל ו.