שלמי נדרים נו

מעוברת ואף דהלכה רווחת הוא דקיי"ל עובר ירך אמו הוא (ע' ב"ק מז.) דאמר רבא פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופי' הוא והתוס' כתבו בב"מ (דף עט:

) בד"ה השתא מיניקה כו' דאפי' למ"ד לאו ירך אמו היא. לענין לשון בני אדם במקח וממכר חשובים הן גוף א' וא"כ אפשר דאף לענין נדרים כן הוא דאזלינן בתר לשון בני אדם מ"מ היינו דוקא שעובר ירך אמו הוא דאם היה אמו אסורה בהנאה גם מולד אסור ליהנות. אבל לא להיפוך היכי שמולד אסור ליהנות שיאסר גם האם בהנאה כי האם ודאי לאו ירך הולד היא וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בתמורה (דף יוד) עכ"ל וכפי הנראה מדבריו דהיכי שנדר הנאה מהאם והיא מעוברת שיאסר ג"כ ליהנות מהעובר. ולכאורה יש להעיר ע"ז מהא דסוגיין דקאמר מדלא קאמר מן הרואין לאפוקי דגים ועוברים דהחמה אינו רואה את העוברים ואמאי לא נימא נהי דעוברים אינם בכלל לשונו שאמר מרואי החמה שפירושו שהחמה רואה אותם והחמה אינו רואה אותם מ"מ יהיה אסור מן העוברים מחמת האם כיון שמן האם נאסר שהיא בכלל הלשון שאסר עצמו מרואי החמה שהחמה רואה אותה והעובר ירך אמו הוא ממילא העובר נאסר ככל אחד מאברי הבהמה דודאי אסור אפי' מאברים הפנימים שלה אשר הם בבטן כמו הריאה והכבד דאין סברא לומר שגם הם לא יהיו נאסרים עליו מחמת דיוק לשונו מרואי החמה שפירושו שהחמה רואה אותם ואברים הפנימים של הבהמה אין החמה רואה אותם. וא"כ נראה שמ"מ הם נאסרים מחמת שגוף אחד הם מן הבהמה וכמו כן יש לומר על העובר למ"ד עובר ירך אמו הוא ואפי' למ"ד לאו ירך אמו הוא מ"מ בלשון בני אדם לענין מו"מ כתבו התוס' בב"מ דהוי בכלל האם וכ"כ יש לומר לענין נדרים וא"כ קשה לכאורה למה אמרינן לאפוקי דגים ועוברים וא"ל דמייתור לשון דקאמר מרואי החמה משמע דבא בפירוש למעט עוברין דלא יהיה בכלל האיסור כיון דאין החמה רואה אותם דזה אינו דיש לומר דלא אתי לאפוקי רק דגים. אבל העובר כיון דירך אמו יהיה בכלל האיסור אמנם באמת לא דמי עובר לאברים הפנימיים שבגוף הבהמה דהא יש להעובר חיות בפ"ע. ואם נטרפה האם אין העובר נטרף כמ"ש התוס' בב"ק שם כיון דיש לו חיות בפ"ע. וע' במס' נזיר (דף נא:

) בעי ר' ירמיה עובר במעי אשה הוי גלגלין או לא כיון דאמר מר עובר ירך אמו הוא הלכך גופה הוא ולא הוי גלגלין או דלמא כיון שסופו לצאת מיפרש פריש מינה וע"ש בפרש"י ותוס':

בר"נ ד"ה ובנדרים הלך אחר לשון ב"א כו' בסוף הדבור:

דאלו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב כל העם הילודים במדבר ה"נ משמע עתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד עכ"ל הגר"א ז"ל בביאוריו סי' רי"ז ס"ק מ"ב השיג עליו וכתב דילודים דמתניתין היו"ד בשו"א והלמ"ד בשורק ילודים דהוא מלאפום והוא מבינוני פעול ונולדים הלמ"ד בקמץ שהוא נפעל מבינוני פועל ובינוני משמש במקום עבר ועתיד כמ"ש בגמ' ובנדרים הלך כו' שמשמש הנולד עתה ועדיין לא יצא אלא שהקרא והנבואה דרכו לשמש במקום עבר ועתיד אבל ילודים בינוני פעול הוא שכבר נעשה ועדיין קיים כמו אדם ילוד אשה. ואלה שמות הילודים אשר היו לו בירושלים דדברי הימים אבל הני קראי שהביא הר"ן בחיריק וחולם ילודים והן שמות התואר וכמ"ש אבן עזרא ורד"ק וכל המפרשים עכ"ל הטהור:

דף לא במשנה מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים הרמב"ם השמיט דין זה דאוכלי שום בחיבורו פ"ט מהל' נדרים והתיו"ט עמד בזה וכתב ולא ידעתי למה וגם הב"י בש"ע סי' רי"ז סעי' ל"ח לא העתיק רק תרי בבי הנודר משובתי שבת כו' והנודר מעולי ירושלים כו' והך בבא דהנודר מאוכלי שום השמיט ובטור כתבו ואפשר לומר לפי מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה לקמן פ"ח דאכילת שום אינו אלא בארצות לפי מאכלם וארצם עי"ש ולהכי אין נזהרים באכילת שום בארצנו ע"כ השמיט בבא זו (אח"כ מצאתי שגם הרש"ש בהגהותיו כ"כ) והא דכתבו בבא דעולי ירושלים אף דהאידנא שאין בהמ"ק קיים ליכא עולי רגלים (ע' גיטין ד':

) מ"מ מצוה לעלות לירושלים כדאי' בסוף כתובות הכל מעלין לירושלים כו' ובס' יד שאול הביא המדרש שיר השירים על פסוק אם חומה היא דאף שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגליהם וע' בט"ז שם ס"ק ל"ד וע' בלחם משנה שם בפ"ט:

שם שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באוה"ע. ובגמ' והאיכא ישמעאל כו' והאיכא עשו ומשני ביצחק ולא כל יצחק והרמב"ם שם כתב לימוד אחר ומסיק והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך כו' וע' בלח"מ ובתשובת שבות יעקב חלק ג' סי' מ"ג כתב דכוונתו דלא תימא אע"ג דלא נקראו זרע אברהם מ"מ נקראו זרע יצחק להכי מייתי קרא דויתן לך את ברכת אברהם דלא מיקרי נמי זרע יצחק והא דנקיט במתניתין הנודר מזרע אברהם ולא הזכירו הנודר מזרע יצחק הוא לרבותא דאפילו הנודר מזרע אברהם דאברהם נקרא אב המון גוים אפ"ה לא מקרו זרעו רק יעקב וכ"ש זרע יצחק דלא מיקרו רק ישראל ע"ש וע' בפי' המשניות להרמב"ם הביא קרא אחרינא כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וזה לא היה אלא זרע יעקב ולכך הנודר מזרע אברהם מותר לו ליהנות מישמעאל ועשו ועי' במג"א סי' תקצ"א ס"ק ז' שם שישראל נהנים לי לוקח בפחות ומוכר ביותר עיין לקמן (דף מג.) בר"ן ד"ה אביי אמר גזרה לשאול משום להשאיל כו' דהא דאמרינן הכא דכי הוי זבינא חריפא שרי מודר למכור למדיר ולא גזרינן דלמא אתי למכור מדיר למודר כדגזרינן התם דהיינו טעמא כיון דמכולהו ישראל נדר לא גזרינן עליה דאי גזרינן עליו טריחא ליה מלתא דמצרכינן ליה ליהנות רק מאומות וע' בתוי"ט ובחדושי הגאון רע"א בתוספותיו למשניות מ"ש בזה והרא"ש בדף הקודם ע"ב בד"ה שאני נהנה לישראל כתב דישראל לאו דוקא דהוי מ"ל המודר הנאה מחברו לוקח ממנו בפחות כו' אבל לפי' הר"ן שכתבנו יש לומר דבדוקא נקיט וע' בנ"ב תנינא סי' קמ"ט בחלק יו"ד כתב דהא דקתני ברישא דשאני נהנה מישראל לוקח ביותר שהוא דוקא אם לוקח בדמים אבל בלוקח בהקפה אסור אף אם הוא לוקח ביותר דהא יש לו הנאה במה שלוקח בהקפה עי"ש:

בר"נ ד"ה לוקח בפחות כו' ואפילו בנכסים שקנה לאחר נדרו כו' כיון דאיסורא בהנאה דידיה תליא ואיהו הא איתא בעולם כו' עכ"ל במחנה אפרים הל' נדרים סי' כ"ב הקשה ע"ז מהא דכתב הר"ן לעיל (דף טו:

) גבי הנאת תשמישך עלי דנדר זה לא הוי אלא מדרבנן משום דהנאת תשמיש הוי דבר שאין בו ממש ואמאי לא נימא כיון דאיסורא בהנאה דידיה תליא הוי כאלו אמר הנאת גופך עלי ובס' יד שאול בסי' רכ"ז כתב עליו דבמחילת כבוד תורתו הרמה לא קרב זה אל זה דבשלמא לענין דבר שלא בא לעולם שפיר כתב הר"ן דדמי לדקל לפירותיו דאף שאין מקנה לו הדקל בעצמו רק לפירותיו אפ"ה כיון דהדקל איתא בעולם מיקרי דבר שבא לעולם א"כ ה"ה הכא כיון דאסר הנאתו על חברו א"כ אף דההנאה אינו בעולם מ"מ גופו הא איתא בעולם אבל לענין דבר שאין בו ממש מאי מהני מאי דהוא בעולם דמ"מ הא הנאת תשמיש הוי דבר שאין בו ממש יעוי"ש ובכדי דלא לשווי' כטועה בדבר פשוט לרב גוברין בעל מחנה אפרים כי עצום מאוד מחנהו יגעתי ומצאתי כי יש מקום לדבריו ובאמת כפי הנדפס לפנינו במחנה אפרים צדק מאוד הרב בעל יד שאול במ"ש דלא קרב זה אל זה אלא שקושית בעל מחנה אפרים הוא ע"פ מ"ש הרשב"א בחדושיו בפ"ב (דף טז:

) על הא דקונם שאיני משמשך כו' וז"ל ומיהו משום דשלב"ל לא קשיא ליה דכיון דאדם אוסר פירות חברו עליו אוסר ע"ע ג"כ דשלב"ל דלא אמר אלא שאין אדם אוסר דשלב"ל על חברו כדאיתא לקמן בפ' ואלו נדרים (דף פה:

) כו' שמעינן מדברי הרשב"א הללו דהנאת תשמיש מקרי דבר שלא בא לעולם