שלמי נדרים כז

וזהרורית החמה שבכנפי' מרפא את החולי כלשון מסי שהוא מרפא וכן הלשון שמש צדקה ומרפא בכנפי' שהוא זהרורית שלה בכנפיה:

דף ט במשנה כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה בירושלמי שמואל אמר לצדדין הוא מתניתין. או בנזיר או בקרבן או בשבועה ר' זעירא אמר נדר בשלשתן א"ר אבין מאן דבעי מיפתר הדא דר"ז כיני (פי' כן הוא) הי' לפניו אשכול אחד ובא א' ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה ובא א' ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן ובא א' ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה [מוכח דט"ס הוא שהזכיר ב' פעמים הרי עלי שבועה ונזירות לא הזכיר כלל וצ"ל ברישא ואמר א' הרי עלי נזירות הרי עליו נזירות] ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי נמצא זה נודר בנזיר ובקרבן ובשבועה והמפרש כאן פי' משנתינו כדעת ר' זעירא והר"ן והרא"ש פי' משנתינו כדעת שמואל והכי ריהטא דכולה סוגיא דגמ' בכאן אליבא דשמואל ומהתימא מאוד על פרש"י איך יפרש הסוגיא אליבא דהך פירושא והרמב"ם ז"ל הביא שני הפירושים וע' בס' קרן אורה מ"ש בזה וביותר קשה לפרש"י מאי פריך בגמ' ודלמא הימנו דאכילנא קאמר הא מוכח ממה דאמר מתחלה הריני נזיר אם אוכל הככר ועלי להביא קרבן אם אוכל הככר שהדברים האלו מורים ומוכיחים שמקשר עצמו שלא לאכול הככר ואיך יאמר אח"כ הימנו דאכילנא שהוא נשבע לאכול הככר ויהיה נסתר מחמתו א"ע:

ועוד אם מכוון בשבועתו לאכול הככר ואז יהיה מחוייב בנזירות ולהביא קרבן למה לי לתלות הנזירות והקרבן בתחלה בלשון תנאי יקבל עליו הנזירות והקרבן בהחלט כיון שס"ס אין ענין לתנאו שהרי ישבע אח"כ שיאכל הככר ואז יהיה חל עליו הנזירות והקרבן וזה כעין שכתב הר"ן לקמן (דף כד:

) גבי נדרי הבאי ע"ש בד"ה נדרי הבאי והנה מ"ש לעיל שפי' המפרש הוא כדעת ר' זעירא בירושלמי הרואה יראה שרק במקצת נוטה לדעת ר"ז בירושלמי שמפרש דלא לצדדין קתני. אלא שנדר בשלשתן אבל לא לגמרי פירש כדעת ר"ז שבירושלמי מפרש שהיו מתחלה שלשה אנשים נפרדים ראו אשכול א' וכל אחד מהם אמר דבר א' הראשון בנזירות והשני בקרבן והשלישי בשבועה ובא אח"כ אדם א' הרביעי ואמר מה שאמרו שלשתן עלי נמצא זה נודר בנזיר ובקרבן ובשבועה. ואלו מפרש"י משמע שרק אדם א' מתחלה אמר שלשת דברים הללו מעצמו בלי הקדמת אנשים אחרים מתחלה והנה מ"ש בירושלמי דהאחד אמר הרי עלי נזירות והשני אמר הרי עלי קרבן ע"כ אין לפרש כפשוטו דא"כ אמאי קתני לה לגבי ידות והא בלשונות הללו הוי עיקר לשון קבלת נזירות וקבלת נדר להביא קרבן ואין לפרש דהידות הוי בלשון שאמר הרביעי דהיינו מה שאמר מה שאמרו שלשתן עלי דגם זה נראה דלא מקרי יד ודמי למי שאמר הריני נזיר ואמר השני ואני דגם השני הוי נזיר גמור לא מתורת יד ואולי משם אין ראיה דהתם מיירי שהשני אמר תוך כדי דבור של הראשון ע' נזיר (כ:

) יתיב ר"ל כו' ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו בתוך כ"ד ואולי הירושלמי לא בדוקא קאמר שהראשון אמר בפירוש הריני בנזירות והשני הרי עלי קרבן רק דקושטא דמילתא הוא שכוונתו בהריני לנזירות ובעלי להביא קרבן אבל הנודרים לא פירשו בשפתם נזירות או קרבן וכמו דנקט באדם השלישי שאמר הרי עלי שבועה ולא פי' אם השבועה הוא שלא לאכול או להיפוך שיאכל ורק הכוונה דאמר הימנו ואנן מפרשים כוונתו דיד הוא לשבועה שלא יאכל ועפ"ז יתכן קושית הגמ' ודלמא דאכילנא קאמר ולולי שקשה להגי' כ"כ בפירש"י הייתי אומר דנחסר בפרש"י הא דקאמר בירושלמי שמתחלה היו ג' בני אדם וכ"א אמר דבר א' והרביעי קבל עליו מה שאמרו שלשתן ובזה יתכן הסוגיא:

גמ' ודלמא הכי קאמר כנדרי רשעים לא נדרנא ואין לומר דמספיקא לחומרא אזלינן וע' בפי' הרא"ש לקמן (דף יח:

) סתם נדרים להחמיר ומפרש שם הרא"ש דסתם הנודר דעתו לאסור מדלא ש"תק עכ"ל א"כ הכי נמי אם אינו רוצה לנדור היה לו לשתוק יש לומר דשאני התם דחזינן דרוצה לאסור עליו רק דמספקא לן אם כוונתו לדבר הנדור או לד"א מה שא"כ כאן אולי רוצה לומר דכנדרי רשעים לא נדרנא רק כנדרי כשרים והאומר כנדרי כשרים לא אמר כלום ועוד אי אפשר לומר דמספיקא אזלינן לחומרא דאיך יביא מספק קרבן נזירות ויביא חולין לעזרה וע"ל שם דספק נזיר חמור מודאי ולא עייל נפשיה לספיקא:

שם הימנו בשבועה ודלמא הימנו דאכילנא קאמר וכתב הר"ן וכיון דאיכא למימר דלמא דאכילנא קאמר ה"ל ידים שאינן מוכיחות דלא הווין ידים בחדושי תוספת הגרע"א על המשניות העיר על מה דלא כתב הר"ן מקודם על מה דפריך הגמ' על הריני בנזירות ודלמא הריני בתענית קאמר והיה לו לפרש ג"כ משום דהווין ידים שא"מ משום דהתם בפשוטו ניחא דאף אם הוו ידים ממש פרכת הש"ס שפיר ודלמא הריני בתענית קאמר וליתני דנדר ג"כ בתענית אבל בהך פירכא ודלמא הימנו דאכילנא והא במתני' קתני סתם דנדר בשבועה ודלמא באמת בשבועה דאכילנא וגם מספק עכ"פ אסור לאכול דלמא הימנו דלא אכילנא קאמר לזה הוצרך הר"ן לפרש דפרכת הש"ס דהוי ידים שא"מ ולא ליהוי שבועה כלל עכ"ל ומה שלא העיר הר"ן לפרש על קו' הגמ' בקודם דקודם היינו במ"ש ודלמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא ולפרש דה"ל ידים שא"מ משום די"ל דשם פרכת הגמ' דלא הוו ידים כלל אפי' שאין מוכיחות דראוי להחזיק לאדם בכשרות שמונע א"ע מלידור שלא יקרא רשע לאותו דבר וכדכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וע' מ"ש לעיל בדבור הקודם:

והנה הגמ' משני דאמר הימנו שלא אוכל וע' בש"ע סימן ר"ו סעי' ד' או שאמר כנדרי רשעים הימנו ולא סיים שלא אוכל וצ"ע לכאורה ואולי יש לומר שסמך עצמו על מ"ש בסי' רל"ז סעי' ט' וע' בביאורי הגר"א שם:

בר"נ ד"ה כנדרי כשרים כו' שהרי הכשרים אינם נודרים כו' והא דכתיב וידר יעקב נדר לאמר ואמרינן בב"ר לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה כתב הרשב"א בחידושיו שאותן הנדרים אינן אלא נדבה והודאה למקום וזהו כעין שכתב הר"ן ד"ה ואיכא למידק:

בר"נ ד"ה כשהיה נזיר עובר לפניו בסוף הדבור אבל אין ה"נ כשהיה נזיר עובר לפניו ואמר הריני בלחוד (אף שלא אמר כנדרי רשעים) ה"ז נזיר עכ"ל בס' דה"מ הקשה מהא דאמרינן בריש נזיר (דף ג') הריני כזה ופריך בגמ' נהי דתפיס בשערו הריני כזה לא אמר וע"ש בתוס' דס"ד דאין נזיר עובר לפניו אלא דתפיס בשערו כו' ולכך פריך הריני כזה לא משמע מידי דנזירות אע"ג דתפיס בשערי' ומשני כשהיה נזיר עובר לפניו והשתא לדעת הר"ן קשה אם איתא דהריני לחוד סגי כשנזיר עובר לפניו אמאי נקיט מתניתין הריני כזה לאשמועינן רבותא טפי דאפילו אמר הריני לחוד מהני כיון דמתניתין מיירי בשנזיר עובר לפניו וע' שיטה מקובצת למס' נזיר שכתב דבאמת גם הריני לחוד מהני כשנזיר עובר לפניו והא דנקיט התם הריני כזה. משום דמעיקרא תני התם ידות דאתיין מדרשא כגון אהא נאה וכ"ש הריני דשייך טפי לנזירות והדר תני כינויין והדר תני עיקר נזירות ומתחיל מהריני כזה ואילך דאי איתא דהני בתראי ידות נינהו מקמי כינויין ה"ל למיתני וע' בתו' נזיר ד' ב' ד"ה הריני מסלסל:

ע"ב ברש"י ד"ה נדבה נמי כו' אבל בבל תאחר לא דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל בתשובת פנים מאירות ח"א סי' צ"ט נשאל דזה נגד הגמ' בר"ה (דף ו.) וגם במגילה (דף ח.) דאמרינן שם הא לענין בל תאחר זה וזה שווין דמבואר שם דגם בנדבה איכא בל תאחר והשיב המחבר הנ"ל ותוכן דבריו שם דבנדבה היכי דאפריש ולא אקריב אף שאינו חייב באחריותה אם נאבד מ"מ אם היא בעין ברשותו ולא