שלמי נדרים יט

לא מוכחא מילתא דאיהו מגרש לה בגיטא דדלמא איהו בדבורא מגרש והכי קאמר אנא פלוני פטיר ותריך אנתתי בדבורא בעלמא ודן די יהוי ליכי ספר תרוכין מאיש אחר ולא ממני הלכך צריך לכתוב ודן וצריך לכתוב ממני והר"ן כאן קיצר במובן:

בא"ד וכ"ת א"כ היכי מקשינן כו' לאו קושיא היא דאי לאו דדייק שמואל ממתניתין דאתיא כר' יהודא לא הוי שביק רבנן ועבד כר' יהודא עכ"ל בביאורי הגר"א ז"ל סי' כ"ז ס"ק כ"ב כתב וצ"ע דהא אמרינן בפ"ב דמגילה (יח:

) דשמואל חייש ליחידאה ע"ש ואפשר דדוקא לחומרא עכ"ל וקצת חדוש דהא פרש"י שם להדיא במקום שהיחיד מחמיר וע' גיטין (דף ל'.) תוס' ד"ה כיחידאה כו':

ד"ה מתניתין קשיתי' ליתני שאני אוכל שאני טועם כו' דאע"ג דכבר אמר מודרני ממך כו' אפ"ה שאני אוכל בלא לך ידים שאינן מוכיחות נינהו דאיכא למימר הכי מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום כו' והרשב"א כאן בחדושיו כתב דבאומר מודרני ממך שאני אוכל בלא לך ידים מוכיחות הוי לכולי עלמא והביא ראיה מדאמרינן לעיל אלא הכי אתמר טעמא דאמר שאני אוכל לך הא אמר מודרני הימך לא משמע דאמר אסור ולא אמר רבותא טפי ולימא טעמא דאמר שאני אוכל לך אבל אמר מודרני ממך שאני אוכל ולא אמר לך לא (כדאסביר לה הר"ן די"ל דה"ק מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום כו') אלא ודאי דבכה"ג לכ"ע הוי יד"מ ובס' דה"מ כתב על ראיה זו שיש לגמגם דהתינח לסברא שכתב הרב בעצמו לעיל באם אמר מודרני ממך לחוד שאינו אסור אפי' בדבור מש"ה שייך שפיר למימר דלשמעינן רבותא טפי דאפי' אמר מודרני ממך שאני אוכל אינו אסור כלל אבל לאידך סברא שהביא הרב בעצמו שבמודרני ממך לחודי' אסור מיהא בדבור (וב' הדעות הובא בר"ן לעיל) א"כ ליכא למילף האי דינא דאיכא למימר דלעולם אף באומר מודרני ממך שאני אוכל לא הוי יד"מ ומאי דלא אמר הכי הש"ס לעיל לאשמועינן דמודרני ממך לאשתעי בהדי' משמע משא"כ באומר מודרני ממך שלא אוכל יש לומר דלא מהני כלום ולא אסור בשום דבר ואפשר דס"ל להרשב"א דאפי' באומר מודרני ממך שאני אוכל אסור מיהא בדבור דמאי דקאמר שאני אוכל רוצה לומר מודרני ממך בדבור אם אוכל לך היום או ביום פלוני וכתב שם שלא מצא חבר בסברא זו להרשב"א שכתב דידים מוכיחות הוי לכ"ע עכ"ל וע' בנימוקי יוסף שעל הלכות הרמב"ן הביא ג"כ סברא זו:

שם וקיימא לן כשמואל דמודרני ממך לחוד לא מיתסר. הלכך הא דאמר ר' יוסי בר"ח מודרני לך שניהם אסורים כו' דקאמר מודרני לך מאכילה הא סתמא לא משמע דאמר אסור דה"ל ידים שא"מ ולא הוו ידים עכ"ל פי' דהגם אם אמר מודרני לך שאני אוכל כתב הר"ן לעיל דלא הוו יד"מ דאיכא לפרש מודרני ממך בדבורא אם אוכל היום כו' אבל אם אמר מודרני לך מאכילה טפי עדיף דלשון שאני אוכל יש לפרש שהוא לשון תנאי אם אוכל אבל כשאומר מודרני מאכילה ה"ז מפרש דבריו ממה הוא נודר מאכילה וכן כשאומר מודרני לך לדברי ר' יוסי בר' חנינא דלך משמע על תרווייהו דלך משלך ולך שלי עליך ומפרש מאכילה ידים מוכיחות הוו ושניהם אסורים לאכול זה מזה ובס' קרן אורה ראיתי שכתב על דברי הר"ן הנ"ל וז"ל ולא הבנתי דהא משמע דאפי' אמר מודרני ממך שאני אוכל בלא לך לאו כלום הוא ואטו מודרני ממך מאכילה עדיף משאני אוכל או שאיני אוכל לאידך גירסא עכ"ל ולפע"ד מובן הדבר בפשוטו וחילוק נכון ביניהם [כהאי שבטא דכדכדא ירושלמי שקלים פ"ד] כמ"ש לעיל והנה בש"ע סי' ר"ו ס"א פסק דידים שא"מ לא הוו ידים ולכן אם אמר שאיני אוכל לך לבד בלא מודרני ממך לא הוי יד וכ"כ הרא"ש בפסקיו ואף דבפירושו בריש הסוגי' בד"ה בכולן עד שיאמר כו' כתב ומיהו שאני אוכל שאני טועם לחודיה מודה שמואל דאסור כו' כתב זה לפי ההוה אמינא דסבר דבאומר מודרני ממך לחודי' אפי' יד שאינו מוכיח לא הוי עפ"ז כתב דשאני אוכל לך לחודי' עכ"פ יד שאינו מוכיח הוי אבל לפי המסקנא דבעינן יד מוכיח יש לומר דגם שאני אוכל לך לחודי' לא הוי יד מוכיח וע"כ צריכים אנו לומר כן דאל"כ הך ברייתא דאייתינן לעיל דקתני שאני אוכל לך אסור איך נעמיד אותה לכן לפי ה"א דלא בעי שמואל יד מוכיח רק שסברתו היה דמודרני ממך לחוד אפי' יד שאינו מוכיח לא הוי כ' הרא"ש אבל שאני אוכל לך לחודי' בודאי עכ"פ יד שאינו מוכיח הוי. אבל לפי המסקנא דבעינן יד מוכיח נוכל לומר דגם שאני אוכל לך ג"כ לא הוי יד מוכיח ואליבא דשמואל לא מהני גם שאני אוכל לך לחודיה בלא מודרני ממך והברייתא סברה כרבנן דר' יהודא דלא בעינן ידים מוכיחות וכ"כ הקרבן נתנאל ליישב דברי הרא"ש בפסקיו שלא יסתור מה שכתב בפירושו וראיתי בביאורי הגר"א ז"ל שכתב וז"ל הטהור וצ"ע הא בברייתא שם מפורש בהדיא דשאני אוכל לך לחוד אסור ואין לומר דהברייתא ס"ל דא"צ ידים מוכיחות הא דיוקא דשמואל מלך שייך ג"כ אבריית' עכ"ל וכוונתו הקדוש' דכמו דדייק שמואל ממתניתין דס"ל דידים שאין מוכיחות לא הווין ידים דאל"כ ליתני שאני אוכל בלא לך כן יש לדייק מברייתא דאי ס"ל שא"צ ידים מוכיחות ליתני שאני אוכל בלא לך אלא ודאי סברה הברייתא דצריך שיהיה ידים מוכיחות ואפ"ה קתני שאני אוכל לך בלא מודרני ממך דהוי יד א"כ מוכח דשאני אוכל לך לחוד הוי ידים מוכיחות כן מובן דברי קדשו אבל תמה אנכי ולא אדע שלא זכר שר התורה דברי התוס' שבכאן שעמדו ע"ז בד"ה מתניתין קשיתי' מאי אריא התם שאני אוכל לך בלא לך נמי כו' כתבו וקשה מברייתא דלעיל דאמר שאני אוכל לך משמע כמו כן דאי לא אמר לך לא מועיל [וכוונתם דהא הברייתא סברה דידים שא"מ הווין ידים מדקאמרה גבי מודרני ממך לחודי' ג"כ אסור דקתני אסור אסור תרי זימני. וא"כ כיון דסברה דידים שא"מ הוו ידים למה לי הא דקתני גבי שאני אוכל לך ליתני שאני אוכל בלא לך] ותירצו וי"ל דכיון דגלי דמודרני ממך מועיל משמע ממילא לך לאו דוקא ובלא לך נמי מהני עכ"ל הרי שהתוס' התעוררו על קושית הגאון שהניח בצ"ע ותירצו:

ובירושלמי איתא שאני אוכל לך שאני טועם לך ר' לעזר בשם ר' הושעי' תופשין אותו משום יד לקרבן. ומזה הביא הרשב"א בחדושיו ראי' דשאני אוכל לך לחוד מועיל ושם בירושלמי א"ר בון ר' חייא בעי אם אמר לא אוכל לך תופשין אותו משום יד לשבועה אמר ר' ייסא אורחא דבר נש מימר קנתה דכולכא (קנתה הוא יד דכולכא הוא ירק פי' דרך בני אדם לומר אחוז ביד הירק פני משה) דלמא כולכא דקנתה פי' היתכן שיאמר בירק היד ה"נ דרך לומר שבועה לא אוכל לך או שמא הוא אומר לא אוכל לך שבועה כן פי' הפ"מ (וע' שבועות לח ר' אליעזר אומר לא לך ולא לך ולא לך שבועה חייב על כל אחת ואחת) ובס' דה"מ כתב בשם המפרשים משום שדרך העולם לשייר בלשונם תיבה האחרונה ולא להשמיט תיבה הראשונה וכתב שהתוס' לקמן ד"ה ליתני שהקשו מנ"ל דשאני אוכל לך הוי יד לנדר דלמא הוי יד לשבועה שמדלג שבועה בתחלה נראה דאשתמיט מינייהו הירושלמי הלז וע' בר"ן ריש מכילתין גבי קושית הגמ' ותו ידות אינשי כו' שכתב הר"ן שאין דרך אדם לחסר בראש דבריו ושם בד' ג' דמתרץ ולאו חסורי מחסרת לה אקדים נמי ותני ידות ברישא פי' שם הר"ן דהשתא הדר בי' ממאי דנקיט בפשיטותא בכולה סוגיין דאי חסורי מחסרא רישא דמילתא לא מיחסרא ואמרינן דלמ"ד לשון שבדו חכמים הוי רישא מיחסרא ולפי מסקנא זו יתישבו דברי התוס':

דף ו' ברש"י ד"ה דבריו קיימים כו' שאם אמר הרי זו עלי חטאת אע"ג דלא היה מחוייב הואיל ואמר עלי דבריו קיימין עכ"ל בשעה"מ הל' מעשה הקרבנות פ' י"ד הל' ח' כתב ע"ז תימה דהא קיי"ל דאין חטאת בא נדבה ותירץ בשם מהר"י אורגיס ז"ל דס"ל לרש"י דהא דאין חטאת בא בנדבה