שערי ישר חלק א עב

דו"ק. ועי' ביו"ד סי' קי"א בש"ך סקי"ט ובסי' ק"צ בט"ז סקי"ז ובנקוה"כ שם. וצ"ע:

פרק כב כתב הרמב"ם בפ"א מה' נערה בתולה ה"ה היתה אנוסה זו אסורה עלי' אפילו מחייבו עשה ואפי' שני' הרי זה לא ישאנה וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנסה הרי זה יגרשנה שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו. עכ"ל. וכתב הכסף משנה דלענין חייבי עשה הוא ממ"ש בגמ' ריש פרק אלו נערות דלר"ש בן מנסיא דדריש אשה הראוי' לקימה גם חייבי עשה חשיבי אינם ראוים לקימה, אבל שני' קשה כיון דמדאורייתא שריא אשה שהיא ראוי' לו היא וכו' ובתירוץ קושיא זו כתב כיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור שפיר איכא למימר דשני' אומעיטא מולו תהי' לאשה. עכ"ל. ובמשנה למלך שם הביא דברי מהרא"ש שהקשה ע"ז דאם נימא דשניות שאסור מדרבנן גם מה"ת הם חשובות כאינה ראוי' לקימה דא"כ מאי מקשה בגמ' שם בפ' אלו נערות ד' ל"ו עלה דההיא דתניא עריות ושניות לעריות אין להם קנס ולא פתוי אילימא עריות ממש שניות מד"ס כיון דמדאורייתא חזינן לי' אמאי אין להם קנס וכו' ומאי קושי' הא כיון דאי הוו אסורות מה"ת הוי ניחא לן דאין להם קנס כ"כ נאמר בשניות מחמת דאסירן מלא תסור אימעיטא מלו תהי' לאשה. יעו"ש. וכתב שם דלולא דברי הרב בכ"מ הי' מפרש דברי הרמב"ם דכמו דחייבי עשה מה"ת אסור לישא כ"כ שניות אסור מדרבנן והעמידו דבריהם לעקור מצות ולו תהי' לאשה בשב ואל תעשה יעו"ש דברי' באורך, והרב במשנה למלך דחה דברי' יעו"ש. באורך:

ותו"ד דאם רצו חכמים להעמיד דבריהם הי' להם לתקן גם לפטור מן הקנס לר"ש בן מנסיא וכמו באשה שאינה ראוי' מה"ת דפטור לדידי' מן קנס, וכן מצינו לענין שבוי' דמה"ת היא בחזקת בתולה ופטרוה רבנן מקנס עי' תוס' פ' אלו נערות ד' ל"ו ע"ב ד"ה ואלו שאין להם קנס, ובהא דהקשה מהרא"ש מסוגית הש"ס דמקשה כיון דמדאורייתא חזיין לי' אמאי אין להן קנס, תירץ המל"מ דאף אם נאמר דשניות מד"ס אימעיטא מלו תהי' לאשה הוא רק למ"ד דדריש אשה הראוי' לקימה אבל לשמעון התימני דדריש אשה שיש בה הוי' פשיטא דשניות לא אימעיטא דהרי קדושין תופסים בהן. יעו"ש. שעפי"ז מעמיד דברי הרמב"ם והכ"מ דלר"ש בן מנסיא דדריש ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לקימה גם מה שאינה ראוי' לקימה מד"ס נתמעט מקרא וכן לענין קנס למ"ד דס"ל דקנס תלוי בנשואים, וע"ש שהאריך בזה ובסוף דברי' חולק על הכ"מ מה שנראה מדברי' וכן מדברי מהרא"ש דלמ"ד דבעינן אשה שיש בה הוי' הנה בחייבי עשה ושניות מד"ס הרי זה נישאה דאיך יתכן שישא אשה האסורה לו דגם בחייבי לאוין אמרו בגמ' דאין עשה זו של ולו תהי' לאשה דחי ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה, ומה דפליגי ר"ש התימני ור"ש בן מנסיא הוא רק לענין קנס הוא דפליגי ולא לענין נשואין. יעו"ש:

והנה לא ביאר לנו הרב משל"מ שיטתו אם סובר בכל דוכתא מה שאינו ראוי מדרבנן חשיב אינו ראוי מה"ת או רק בענין זה לענין מצות ולו תהי' לאשה ולענין מניקה מעון שהביא שם הרב וכבר נתבאר בדברינו דמה שאסור מד"ס או גם מחמת ספק איסור תורה אינו כודאי אינו ראוי מה"ת דאיסור של ספק הוא איסור אחר ומכש"כ לאו דלא תסור וכמו שהוכיח בס' שער המלך מדין כסוי הדם הבאנו דברי' ודברי הגר"א לעיל בפ"י. יעו"ש. וכן אינו מדויק היטב לשון הש"ס בפ' אלו נערות דמקשה כיון דמדאורייתא חזיין לי' אמאי אין להן קנס דלדברי הרב משל"מ הי' להש"ס להקשות כיון דתפסי קדושין אמאי אין להן קנס דמלשון זה מוכח דגם אם הי' הדין בשניות דלא תפסי בהן קדושין מדרבנן חשיב אשה שיש בה הוי' מד"ת, וע"כ דלענ"ד בביאור דברי הרמב"ם והכ"מ בדרך אחר דהנה במה דאיתא במשנה שם נמצא בה דבר ערוי או שאינה ראוי' לבוא בישראל אינו רשאי לקימה שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו, קשה לפ"מ דמסיק הש"ס דעשה זו לא דחי שום לאו משום דל"ד לשאר עשה שבתורה משום דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה א"כ למאי צריך במתני' למילף זה מקרא דלו תהי' לאשה, וכבר הוקשה דבר זה להתוס' שם ד' מ' ע"א ד"ה ניתי עשה. יעו"ש. והנה באמת יש לדון במצו' זו אם הוא רק מצות קנין שיקחנה שתהי' קנוי' לו לחוד ולא יגרשנה דהרי לא כתוב בתורה חיוב ביאה כמו במצות יבום יבמה יבוא עלי' ומשמע דרק חייב לישאנה, או דחייבה תורה אותו גם על הביאה ובכל ביאה מקים מצו' זו כל ימי' ולכאורה משמע דאיכא גם מצות ביאה מהא דפריך הש"ס ניתי עשה ונידחי ל"ת ואם נימא דמצות ביאה ליכא איך ידחה בזה איסור הלאו, אבל באמת י"ל דאף דליכא מצות עשה על הביאה מלבד מצות עונה מ"מ פריך הש"ס דלידחי עשה את ל"ת דאם תהי' אסורה בביאה בטלה המצו' לגמרי כיון דדרשינן מלו תהי' לאשה אשה הראוי' לקימה היינו שתהי' לו לאשה כדרך אישות שתהא ראוי' לביאה ומשו"ה שייך בזה דחית עשה את ל"ת היינו דמחמת קיום העשה נדחה בזה איסור הלאו, אף דלכאורה יש מקום לומר כיון דמ"מ אם נאמר דהותר הלאו אז מקים, העשה גם בלא ביאה ואיך מותר שוב לבוא עלי' בלי מצו', אבל באמת אינו כן דרק היכא דאפשר לקים בלא דחית הלאו אז האיסור במקומו עומד, אבל הכא דבע"כ