שערי ישר חלק א ז

שער הספקות פ"א כתב הרשב"א בתורת הבית ב"ד ש"א וז"ל ומסתברא לי דכשאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא דבר תורה. הוא דספיקא דאורייתא כודאי מן התורה. אבל ראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן הוא שהחמירו בספיקא והביא ראי' לדבריו מדאמרינן בקידושין פרק עשרה יוחסין איזהו שתוקי אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשירים אצלה ומיעוט פסולים ואי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דילמא אזלא איהו לגבייהו הוי לי' קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ומה טעם אמרו שתוקי פסול גזירה וכו' אלא מעלה עשו ביוחסין אלמא לא אסרה תורה אלא האיסורים הודאים הא ספק האיסורים לא ואין דברי' מחוורים אצלי דאדרבה דוק מינה דבעלמא ספיקא דאורייתא כודאי דאי לא אמאי איצטריך רבא לארוכי בלישני' כולי האי לימא מ"ט הוי לי' ספיקא ומותר דבר תורה דהשתא הוי כאלו כולהו ספיקא דאורייתא ומאי שנא ממזר דנקט אלא ודאי ספק ממזר דוקא קאמר אבל שאר ספיקי לא, וטעמא דממזר משום דרביי' קרא להיתירא וכדאמרינן לעיל מינה, ת"ר גר נושא ממזרת וכו' ואיבע"א תרי קהלי נינהי וכו' אלא מיתורא דקראי הוא דמייתי לי' בין לר' יוסי בין לר' יהודא הא בעלמא ספיקו כודאי וכן פירש"י ז"ל וז"ל שכתב שם ואיבע"א ה"נ תרו קהלי נינהו כלו' להנך תרתי דרשות תרי קראי איצטריכו דאי לא אייתר קראי לא הוי דרשינן ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא אלא הוי אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על הודאי אזהרת ודאי ללקות עלי' ועל הספק אזהרת ספק לאיסורא ע"כ לשונו ז"ל, ואולי סובר הרב ז"ל דגלי קרא בממזר ספיקו מותר וגמרינן מיני' לכל התורה כלה ואינו מחוור דהא אמרינן בפ"ק דקידושין וכו' א"ל אימור כך נאמרה הלכה ספיקא מותר ודאה אסור וכו' הא לאו הכי כ"מ שנאסרה ודאה אף ספיקא אסורה וי"ל דכי הוצרכה הלכה במקום דאיתחזק איסורא דבעלמא אסור דבר תורה והכא שרי אבל היכא דלא איתחזק איסורא ספיקו מותר ומ"מ אי אפשר שא"כ אשם תלוי למ"ד לא בעינן חתיכה משתי חתיכות היכי משכחת לה וכו' והא ספיקא מותר לכתחילה ואשם היכי מחייב ומי נימא דבהאי דינא פליגי אי ספיקא אסור ולתנא דברייתא דס' לא בעינן חתיכה משתי חתיכות שחוקי אסור דבר תורה אין אלו אלא דברי תימה ותדע לך עוד מדאיבעיא בפ"ק דחולין מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא וכו' אלא ודאי מסתברא דספק דאורייתא לחומרא מדבר תורה הוא ולא מדבריהם. עכ"ל בתוה"ב הא' בקוצר ובהוספה מעט מלשון הש"ס:

והנה הרשב"א ז"ל שראה דברי הרמב"ם ז"ל מסופק ג"כ מאין הוציא ראיתו מסוגיא זו דספק מותר מה"ת, וע"כ נלענ"ד לבאר אפשרות ראיתו מסוגיא זו דהנה הרשב"א ז"ל בחי' למס' קידושין הקשה למאי דקאמר רבא דאפשר דאזל הוא לגבה א"כ הוי לי' רובא דאף אי אזלא איהי לגבייהו הוי לי' ספק ומיתוסף צד היתר דאפשר דאזל הוא לגבה וכן הקשה הריטב"א וקורא לזה ספק ספיקא, ומתרצי דאיצטריך קרא להיכא דידעינן דאזלא איהי לגבי' א"נ היכא דליכא בעיר רק מחצה על מחצה ורבא אמר לרווחא דמילתא יעו"ש. וקשה לי דהרי רבא אמר למילתי' על תנא דמתני' ובמשנה איתא דשתוקי מותר בממזרת ולפי שיטת הרשב"א בשתוקי בכה"ג דמיירי רבא דעפ"י רוב הוא כשר איך מותר לישא ממזרת, ואין לתרץ דסובר הרשב"א דכיון דגלי קרא דקהל ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא גם רוב כספק הוא דא"כ איך מסתפק הרשב"א בשיטת הרמב"ם דיליף כל ספיקות ממזר דגלי קרא להתיר דהרי לשיטתו בממזר התירה התורה גם היכא דאיכא רובא האם בכל הספיקות נימא הכי דגם היכא דאיכא רובא יהא מותר, וגם מנ"ל לחדש היתירא בכה"ג כיון דקרא אפשר לאוקמא בכה"ג היכא דליכא רובא כמש"כ הרשב"א במס' קידושין שהבאנו, ונראה לי דלכאורה קשה טובא בדברי הרשב"א הנ"ל עפ"י מה שכתב הרשב"א בתשובה הובא בפרי מגדים בפתיחה לה' תערובות פ"א חקירה ג' שנשאל הרשב"א באוכל חתיכה אחת משני חתיכות האיך מביא אשם תלוי דאם הגדולה המותרת הרי בטלה הקטנה ברוב והרשב"א השיב דאף אם אכל את הקטנה ליכא ממ"נ לומר אם היא המותרת וגם אם היא האסורה הותרה מדין בטול ברוב יעו"ש. ואין התשו' ת"י ובפמ"ג שם מפרש בטעמא דמילתא משום דאם הקטנה האסורה נתהפך כולו להיתר ואם להיפוך הגדולה האסורה נתהפך כולו לאיסור ומשו"ה ליכא ממ"נ יעו"ש. ולדעתי זה ביאור רחוק וגם מוקשה דלפי"ז לא הוי איקבע איסורא דהוי ספק על שתי החתיכות אם שתיהן מותרות או אסורות ואין כאן חתיכה משתי חתיכות, אבל האמת יורה דרכו דשיטת הרשב"א דספק רובא לא חשיב ספק כלל, דכל הפחות הוא שאנו מסופקים באיזה אופן