שערי ישר חלק א שט

ביטול ברוב מהיתר של הלך אחר הרוב, ונלענ"ד דהחילוק בזה משום דבביטול ברוב הוא היתר מוחלט שהתירה תורה לגמרי את האיסור כשהוא בתערובות עד שיוכר האיסור או שיתוסף רוב איסור דהוי כהוכר, ואם עכשיו נתוסף עד מחצה שלא הוכר מהני כח היתירה דמעיקרא שכבר הותר, אבל בהלך אחר הרוב שלא התירה תורה את האיסור לגמרי אלא שאמרה תורה לדון שהנידון הזה אינו האיסור אלא הוא מרוב המותרים, אם עכשיו נעשה כמע"מ דאי אפשר לומר לחשוב כאילו הוא ההיתר הנה עכשיו נסתר ההיתר דמעיקרא למפרע, דלפי המצב של עכשיו אנו חושבים דגם למפרע הי' מע"מ, ואף דבאמת מה שהותר מעיקרא כדין הי', אבל לכל דבר שנוגע מכאן ולהבא עלינו לחשוב דהי' מע"מ גם מעיקרא. כללא של דבר דכל שתורת ההיתר הוא כעין בירור אף אם באמת הוא גזיה"כ, אבל כיון דמ"מ אמרה תורה לחשוב הענין כעין בירור, אי אפשר בשום אופן לומר דעכשיו הוא מע"מ ומעיקרא הי' רוב, אבל בביטול שהוא היתר על עצמות האיסור בזה יש מקום לומר דכח ההיתר דמעיקרא מהני גם עכשיו, אף דעכשיו ליכא סבה המתרת די לנו בכח המתיר דמעיקרא, אבל כח בירור צריך שיהי' לעולם כח הבירור ומשו"ה כיון דלפי מה שהוא עכשיו נפל כח הבירור אין כאן סבה המתרת, אבל בביטול הנה גם אם נעשה עכשיו דבר חשוב והוי כמע"מ, סבת ההיתר הוא עכשיו מה דמעיקרא הי' נראה כמיעוט והתירתו תורה גם בעת שיהי' חשוב כמע"מ. וזה חילוק נכון ומסתבר בעזה"י:

עוד נ"ל והוא מיסתבר יותר דכיון דרובא דאיתא קמן אינו מברר המעשה כמש"כ לעיל, אלא מתיר וסותר את הספק כאילו אין כאן ספק, משו"ה אם חזר ונתחדש סבת הספק חזר האיסור, אבל בביטול ברוב שנהפך האיסור להיתר עד זמן שיוכר האיסור, ומשו"ה כ"ז שלא הוכר הוא מותר אף שעכשיו ליכא סבה המתרת הוא מותר מכח המתיר דמעיקרא כנ"ל:

פרק ב הפר"ח בקונטרס אחרון לסי' ק"ו הביא מס' ב"ה וז"ל מעשה הי' בקצב אחד ששחט ז' בהמות בביתו והי' כולם בחזקת כשרות והוציא מביתו למקולין שתי בהמות ועוד הוציא מן הבהמה השלישית חצי הבהמה למקולין והמחצית האחרת נשארה בביתו עם הד' בהמות ונמצא טרפות בא' מהם ולא נודע איזהו, והנה עפ"י הדין, הד' אשר בביתו הם טריפה בודאי, והשתים אשר פירשו, כלו' שהוציאום מן הבית למקולין כשרים ודאי משום דכל דפריש מרובא פריש, אך הספק הוא על הבהמה שחצי' נשארה בבית וחצי' במקולין, אם מצטרפים יחד לקולא לומר מאחר דחלק א' שבחוץ היא כשירה משום דמרובא איפרש א"כ גם החלק הב' שהוא בביתו יהא נמשך לחוץ ויהא ג"כ כשר, או איפכא שהחלק שבביתו הוא ודאי טריפה ויהא נמשך זה שמבחוץ לחלק שבביתו והוא ג"כ טריפה, וכתב שנחלקו בזה, ובעל חלקת מחוקק פסק להתיר והסכים עמו מהר"ר העשיל מקראקא, אבל בעל ברכת הזבח וגם הוא ז"ל פסקו לחומרא אלו דבריו. ואנכי הרואה ששום אחד מהם לא כיון להלכה יפה, שכל זה סובב הולך על טעותא שכתב הט"ז שכבש א' אינו בדין שיהי' מקצתו מותר ומקצתו אסור ולפיכך אלו החכמים מקצתם אסרו הכל ומהם שהתירו הכל, וכבר כתבתי בחבורי בפנים סקכ"ג שטעות גמור ביד הט"ז וביד כל האומרים כן, וכן המנהג פשוט אף בכבש אחד להתיר מה שנמכר כבר ופירש, ולאסור מה שנשאר ממנו בחנות שעדיין לא פירש ומיקרי קבוע וכל שיעורי חכמים כך הם, ומי שאינו מורה כן לא ידע באיסור והיתר בין ימינו לשמאלו עכ"ל. ובס' ש"ש ש"ד פ"ד הכריע כדברי המתירים הכל גם חלק הנשאר בבית מהא דקיי"ל דחזקת האם מהני לבת וכיון דבחזקה מהני חזקת האם לבת, א"כ ברובא דעדיף מחזקה, מכש"כ דמהני רובא של החצי שפירשה להכריע חצי' השני דיהא מותר, ועוד הביא שם לחזק דברי' מהמשנה דפ"ו דטהרות מהמסוכן ברה"י וברה"ר דפליגי שם תנאי אם מכריע רה"ר את דין רה"י, יעו"ש:

ולענ"ד נראה דשיטת הר"ח נכונה וברורה, דהרי מסוגית הש"ס דנזיר שהבאנו לעיל מבואר להדיא דגם בדבר אחד שאם כבר הי' דין עלי' לילך בתר הרוב בשעה שהי' דין פריש עלי' אם אח"כ הדר לניחותי' הוא חוזר ונאסר ולא אמרינן שזמן אחד יברר על זמן השני, וכמו שלא יתכן שחלק מן הפרה יהי' בחזקת כשרות וחלק השני בספק טריפה כ"כ לא יתכן שדבר זה עצמו יהי' בזמן אחד בחזקת היתר ובזמן השני יהי' בחזקת איסור, ולפי מה דמפרשים התוס' בנזיר דהא דקאמר בגמ' שמא בשוקא אשכח וקדיש הוא על האשה שרוצה לקדש עכשיו וע"ז אמרינן דהדרא לניחותה, דלפי"ז בכל עת שתהי' בשוק תהי' מותרת לו ובשעה שתהי' בביתה תהי' אסורה עליו, והנה נגד דעת האוסרים כל הבהמה אי אפשר להוכיח די"ל דגם באשה היא אסורה לעולם מטעם זה גופא משום דהדרא לניחותה משו"ה אסורה גם בזמן הפרישות, אבל שיטת המתירים כל הבהמה ודאי נראה שהוא נגד פשטות הגמ' דנזיר הנ"ל, דהרי קתני דאסור בכל הנשים שבעולם מה"ט דהדרא לניחותה, ואין זמן המותר מכריע את זמן האסור ומוכרע הענין כדעת הפר"ח, וכן בארנו לעיל בהבדל הפירושים שבין התוס' דכתובות ופי' הרא"ש לבין פי' התוס' דנזיר דאף אם נבוא לדון על צד הספק מצד השקפת מיעוט ורוב של הנשים האוסרות קרובותיהן עליו יהי' רוב לא יוכרע הספק כשנבוא לדון על מיעוט ורוב הנשים האסורות עליו והמותרות לו, ומש"כ התוס' בכתובות לפרש כונת הש"ס על האשה המקודשת הוא דאפי' אם תהי' אשה זו שנושא עכשיו בשוקא תהי' אסורה עליו שמא האשה המקודשת היא עכשיו בביתה והיא קבועה וספק זה אוסר עליו ולא מכריע מה שיש