שער השמים מו

להן מנהיג ועושות לו בתים כבתי המלכים, ולא יצא חוץ לביתו כי אם בחבורת כל עדתו, ואומרים כי כשיאבד אפרוח אחד מהם, המנהיג יבקשהו עד שימצאהו ויכירהו בריחו, וכשהמנהיג לא יוכל לעוף, עדת הדבורים יכוהו ואם ימות ימות. והן עושות אפרוחיהן בבתי השעוה הנקראת בריישקי"ש, ואחר כן מתעסקות לעשות דבש הרבה, , ונאמר כי כשהמנהיג חי יעמדו הזכרים יחידים במקום אחד והנקבות לפנים מן הבתים, וכשימות המנהיג יכנסו הזכרים בתוך הבתים עם הנקבות. והזכרים אין להם כלי שיעקצו רק הנקבות יעקצו בדרבן אחד שקורין אגוויי לי"ן, והזכרים לפעמים עושים בתים לעצמם ועומדין בהן

ומין המנהיג הוא בשני צבעים, האחד אדום והאחד שחור, והאדום הוא טוב והשחור אינו טוב, והדבורה הנקבה המיוחד למנהיג היא טובה ועבה ושמנה כפלים מן האחרות, והדבורה הקטנה היא עבה גדולה וקצרה, ואם תמות אחת מהן בתוך הכוורת מיד יוציאוה לחוץ, כי מאד הן מרגישות בריח רע, ואחר שקננו הביצים ויצאו האפרוחים, אמותיהם מסגירים אותם בתוך הכוורת ויסתמו החורים כדי שינוחו שם ולא יצאו משם עד שיגדלו ויתחזקו, ואחר כן יפתחו החורים ויצאו, ופעמים יכנסו בתוך הכוורת בעלי חיים קטנים ויזיקום מאד ואם יתחזקו הדבורים יוציאום מתוכם, ולא יפחדו מבעלי חיים אחרים

והדבורים אחר עקיצתם ימותו על הרוב, כי הדרבן דבק במעי שלו, והעקיצה מזקת מאד אם ידחוק הבשר כאשר נכנס שם ארס הדרבן, וכבר נראה שסוס אחד מת מעקיצת דבורה, ומנהיג שלהן אינו עוקץ, וזה המין נקי וטהור מכל בעלי חיים אחרים, ולזה יוציאו צואתם בעת שפורחים חוץ לכוורת כי הריח רע יזיק להם., והאפרוחים החדשים עושים הדבש ואינם עוקצים כמו הזקנות, וגוף האפרוחים הוא רך וגוף הזקנות קשה. ופעמים ימצאו תולעים קטנים בתוך הכוורת ויעשו כפעולת העכביש ויאכלו הדבש ובקיץ יאות להם מקום קר, ובחורף יאות להם מקום חם, וכשתבוא רוח גדולה וחזקה פתאום שומר הכוורת יפרוס עליה בגד שלא יכנס שם הרוח, כי הן מרגישות מאד בקור ובגשם. ואם הן קרובים לנהר יחשבו הדבורים כי הנהר מסובבם ולא ירצו לצאת עד שיסירו מעליהם הבגד ההוא, והם אינם שותים אלא מים, ופעולת הדבורים הוא בפרימ"א ויר"א ובאבטו"ן, ודבש הנעשה בפרימ"א ויר"א הוא טוב מאותו שנעשה באבטו"ן וזך וטוב ומתוק ודבש הלבן הוא מדונג חדש, וכאשר הוא מדונג ישן הוא אדום, והדבש הטוב והלבן הוא טוב לחולי העינים, והתחתון שבכלי הוא הטוב והמובחר, וכאשר יראו הפרחים באילנות ובעשבים אז יתחילו לעשות הדבש. ואז יקחו הדבש המוכן למזונותם מן הכוורת ויעשו דבש חדש, כי כל זמן שיש שם דבש שיזונו בו לא יתעסקו בפעולתם, ויש מין אחד מן הדבורים ונקראת ויישפי"ש שאינן עושות דבש והן עוקצין כמו הדבורים, ואומרים כי הן חיות ב' שנים, וקניהם יעשו תחת הקרקע מעפר וטיט, ועל הרוב פרנסתם בשר, ולזה יעמדו כמוך למקומות הבשר בבית המטבחים או באשפות מפני הנבלות, וגם כן אוכלות הפירות המתוקים והדבש, אך לא יזונו מן הפרחים, ודבורים וזבובים לא ירעשו כי אם בעת שפורחים ברחיפת כנפיהם שיכנס הרוח ביניהם, אך אינם מתנשמים כי אם בעת אכלם

מין העכביש רבים, מהם קטנים ומהם גדולים, הקטן לא יעשה פעולה ולא יארוג דבר, והגדול אורג בין החורים ואורב עד שיפול זבוב או בעלי חיים אחרים קטנים ויתפשם, ומין אחר נמצא בפרימ"א ויר"א שאורג תחת האילנות יריעה קטנה. ויש מין שהוא בעל ערמה כי בתחלה יפשוט החוטין ויכרוך אותם ואחר כן יארוג בין הקצוות, ואחר כן יכין מקום לצוד כל בעלי חיים שיפלו שם, ואחר כן יוצא ומסכסך היריעה עד שילכד בפח ההוא ברגליו ויביאהו אל החור ואוכלו ומוצץ את כל הליחות אשר בתוכו ונשאר קליפתו העליונה, ואחר שירעב ישוב ויצא לצוד, אך לא יצוד עד שיתקן מה שיקרע היריעה בסכסוך ההוא, ואם שום בעל חי יקרע אותה היריעה יתקן אותה בשקידה רבה ובזריזות בבקר ובערב, והנקבה תצוד ולא הזכר. ויש מהן שעו מדות תחת היריעה, כדי שלא ירגישו ב"ח הנופלים שם, ואומרים כי אותם חוטים שאורגת הם מותרות דבקי שיוצאים מבטנה ולא ממוצא שאר המותרות, ופעמים רבות צדות שרץ קטן כמו לדיר"ס, כי בתחלה יארוג עליו עד שיקשור את פיו בקשר חזק ואח"כ ישוך אותו ויעקצהו. ובעת שירצו להתחבר, הנקבה תמשוך הזכר בחוטי היריעה והוא רץ אחריה ויתחברו, והזכר יעלה על בטן הנקבה

מין הנמלה הוא עומד בחפירה תחת הקרקע, ואוסף בקציר מן החטים לצורך מזונו. ואומרים כי חותך את ראש גרגיר החטה כדי שלא יצמח גרגרים ויפסד ויתעפש, וכל אחד ואחד אוסף שבעה גרגרים ודי לו באחד כל ימי חיותו, ועל כן נאמר במשל על בן אדם שצובר בר לרוב, שהוא מאסף מה שאין צריך לו כנמלה. ואומרים כי המין הזה אין לו חוש הראות על כן הולכים יחד זה אחר זה בחבורה כחבורת עורים, והולך בלילה עד חצי החדש שהלבנה מלאה. ויש להם חוש הריח כי אם יקח אדם גפרית ואוריגנו"ס מדברי ויעשה מהם אבק ויונח במקום מוצא הנמלים יברחו כלם, ואם יעשו מוגמר מקרני האיל יפרחו כולם מן המקום ההוא, ואומרים על המין הזה שהוא חזק יותר מכל בעלי חיים, שהוא נושא משאוי כבד כפלים וכפלי כפלים ממשקל גופו מה שלא נמצא כן בבעלי חיים אחרים שיהא נושא יותר ממשקלו כ"כ, ואומרים עליהם כי הרוח וגשם יזיקו להם, ועל כן יכינו בקיץ ובקציר מאכלם. ויש להם שתי תנועות מקומיות, האחת ילכו לפנים כדרך שאר בעלי חיים, והאחרת ילכו לאחור, כשיכבד משאם ולא יוכלו ללכת לפנים ילכו לאחור, וכשיבא הגשם על הזרעים שהכינו יוציאום מהחפירה ויעבום בשמש: