שער אפרים כג

במשנה דף י' בפ"ק דפסחים רי"א בודקין אור י"ד ובי"ד כו' וחכמים אומרים לא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד כו' לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ופירש"י בתוך המועד בשעה ששית שהוא מועד הביעור לאחר המועד משש שעות ולמעלה עד שתחשך עד כאן לשונו. וכתבו התוס' שם ד"ה ואם לא בדק בתוך המועד פ"ה בשעה ו' וקשה דלר"י קרי ליה בשעת הביעור ולמה שינה לשונו אלא תוך המועד היינו מתחלת ז' עד סוף הפסח כו' ורש"י לא רצה לפרש כן מפני שפי' במשנה דבודקין שלא יעבור בבל יראה עכ"ל התוס' והיינו במשנה קמא ריש פירקין פירש"י זה הטעם ע"ש. ובב"ק פ' הגוזל קמא דף צ"ח ע"ב איתא אמר רבה גזל חמץ לפני פסח ובא אחר ושורפו במועד פטור כו' ופירש"י ד"ה במועד וז"ל בזמן ביעורו בו' שעות ודכוותה בפסחים לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד עכ"ל וע' בתי"ט בפ"ק דפסחים במשנה הנז'. אמנם איכא למידק בפי' המשנה הנז' בין אליבא דפירש"י ובין אליבא דפי' התוס' שהרי לשון החכמים שבמשנה אינו משמע כן במ"ש לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד משמע שבתוך המועד אינו בי"ד אלא בתוך הפסח ממש. ברם ראיתי בהרי"ף והרא"ש ספ"ק דפסחים שכתבו וז"ל פי' בתוך המועד ולאחר המועד בתוך הפסח ולאחר הפסח עכ"ל ונלע"ד שמשמעות דקדוק הלשון הנז' שדקדקתי הכריחם לפרש כן. וראיתי מ"ש הרב הב"י ז"ל סי' תל"ה לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ופירשו התוס' בתוך המועד היינו מתחלת ז' עד סוף הפסח כו' וכן פירשו הרי"ף כו' עכ"ל. והמעיין בהרי"ף יראה שאינו מפרש כדברי התוס' הנ"ל שבתוך המועד הוא מתחלת ז' אלא בתוך הפסח ממש ואפשר מ"ש הב"י וכן פירשו הרי"ף קאי על לאחר המועד שפי' לאחר הפסח וע"ש. וכדי לתרץ קושית התוס' במאי דמקשים על פירש"י כיון דלר"י קרי ליה שעת הביעור ולמה שינה לשונו כו': נלע''ד כי ר"י סובר שבודקין שחרית ובשעת הביעור והיינו מתחלת שש ולא בתוך שש וכמ"ש ר"י במשנה לקמן אוכלין כל ד' כו' ושורפין תחלת שש ואם לא בדק תחלת שש שהוא שעת הביעור שוב אינו בודק ומה שאין כן החכמים סוברים שבודקים בי"ד שחרית ובתוך המועד והיינו בתוך שש ולכך שינו לשונם ואמרו ובתוך המועד ולא אמרו הלשון ובשעת הביעור לאפוקי מר"י שסובר ששעת הביעור הוא דוקא בתחלת שש ולא בתוך שש עד סוף שש ובזה מתורץ קושית התוס' הנז' ודו"ק ודלא כמ"ש הרב בעל תוי"ט במשנה ג' בפ"ק דפסחים הנז' הטעם ששינה משום דחייב אדם לומר בלשון רבו כו' ע"ש אמנם מכל מקום מוכח מדברי התוס' הנז' אליבא דרש"י שאינם עוברים על יראה עד שתחשך וכבר כתבנו כשאינו עובר בבל יראה ליכא למקנסיה. עוד מצאתי ברש"י בהדיא בפ' כל שעה דף כ"ח גבי חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר בלאו כו' ד"ה בין לפני זמנו משש שעות עד שתחשך עכ"ל. והיינו שרש"י אזיל לטעמיה שאין עוברין בבל יראה עד שתחשך שמשש שעות עד שתחשך לפני זמנו מקרי ולפ"ז אפי' שבא השואל הנז' לשאול אחר חצות קרוב לשקיעת החמה עדיין היה לו שהות למוכרו או ליתן במתנה לעכו"ם. אכן כבר כתב מרן הב"י בסי' תמ"ג שפשט המנהג בכל ישראל לאוסרו בהנאה משש שעות ולמעלה והגס לבי בהוראה להתייהר בפני ע"ה להורות קולא בדבר על סמך בעל המאור ראוי לנזיפה כו' ואין דבריו של בעל המאור שהוא יחיד כו' עכ"ל ע"ש. ותמיהני שהרי לפי מ"ש לעיל גם רש"י סובר שמשש שעות עד שתחשך אינו עובר בבל יראה ומותר בהנאה. ואפשר לפי שבעל המאור כתב דמותר אפילו באכילה עד שתחשך ובזה הוא יחיד ומשא"כ רש"י איירי דמותר בהנאה עד שתחשך ולא באכילה. וכל זה כשלא ביטלו אם כן מוכח מכל מ"ש דאפילו אליבא דהירושלמי הנז' נאמן לומר בנ"ד שביטלו ולא חיישינן להערמה וכמ"ש לעיל וביותר שאליבא דרש"י אפי' בי"ד עד שתחשך אינו עובר בבל יראה ואם כן בנ"ד ליכא למקנסי' ומ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל שפסק לאיסור ע"פ מ"ש הרב בעל מ"ב בסי' נ"ח האלקים שתשו' הנז' אינו בידי כעת לעיין בו אבל כשהייתי בק"ק פראג המפוארה נשאתי ונתתי באמונה עם חכם א' בשאלה הדומה קצת לשאלה זאת ואמר לי שראי' של המ"ב הוא ממתני' הנ"ל לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד ולאחר המועד כו' ומשמע דאף לאחר הפסח אסור בהנאה והשבתי לו אפשר שהמשנה הזאת איירי כשלא ביטלו ומשא"כ כשביטלו מותר בהנאה ואם כן ראית הרב מ"ב הנ"ל דחוי מעיקרא ודברים האלה כמעט שנשכחו ממני כי דרך משא ומתן נשאנו ונתננו יחד וכשבאתי לכאן להעלות השאלה ותשו' הנזכ' על מזבח הדפוס עיינתי בקצת פוסקים הנמצאים כעת במחיצתי ומצאתי בב"ח בסי' תמ"ח שכתב שם לפי סברת בעל העיטור כמ"ש שהמשנה הנז' איירי בלא ביטלו והנאני כלל העולה מכל מ"ש דבנ"ד מועיל הביטול שאנו נוהגין לבטל אחר הבדיקה וכמ"ש אפילו אליבא דהירושלמי הנז' ואם כן ליכא למקנסיה מטעם זה וביותר שאליבא' דרש"י שמפרש שאינם עוברים בבל יראה עד שתחשך וכמ"ש לעיל ואם כן אפילו שנתן היין שרף להעכו"ם אחר חצות ליכא למקנסיה ובפרט שהוא הפסד מרובה והרבה חשו חז"ל אך מאחר שכבר יצא מפי אמ"ו הגאון זצו"קל שסמך על הרב בטל מ"ב ואינני כדאי להקל נגד ההרים הרמים האלה ובפרט שאינו מחק האוסר לחלוק נגד אביו אף שידעתי בודאי שגיל יגיל אבי הצדיק' אשר בישיבתו העליונה מ"כ ובכל מתקנאים חוץ כו' והני תרווייהו איתניהו בי אעפ"כ כתבתי כל זה להלכה דרך פלפולא בעלמא ולא למעשה והמעיין יבחר שאלה ה מעשה בא לידי בפסח שהביא עורב כף אחד מלוכלך בשומן ונפל הכף לתוך הקדירה של בשר אם יש לאסור כל הקדירה וגם כן שאר הכפות והמאכל שנגע במאכל שבקדירה הזאת מחמת איסור חמץ שהוא במשהו כי אותו הכף שהביא העורב שמא של חמץ הוא שלקחו מבית העכו"ם: תשובה הנה מחמת האיסור שהיה מלוכלך בשומן ושמא היה חלב שהביא מבית העכו"ם אין לאסור שהיה בקדירה ששים רק מחמת איסור חמץ שהוא במשהו יש להסתפק. ולכאורה נלע"ד להביא ראיה מגמרא דפנ"ח דף צ"ה רב נחמן מנהרדעי איקלע לגבי רב כהנא וכו' במעלי יומי דכיפורי אתו עורבא שדו כבדי וכולייתא וא"ל שקול ואכול האידנא דהיתירא שכיח טפי ופירש"י דהיום רוב שוחטים ישראל לספק טריפה לא חיישינן כו' דרוב בהמות אינן טריפות ע"ש וא"כ בנ"ד דהיתירא שכיח טפי יש לומר שמותר אבל יש לחלק בין עיר שרובא עכו"ם או רובא ישראל וע' במשנה דמכשירין מצא בה בשר אם רוב עכו"ם כו' ועי' שם בפג"ה דף הנז' ע"א בדין בשר שנתעלם מן העין שמביא שם המשנה דמצא בה בשר מבושל ועיין בפ' אלו מציאות בעובדא דההוא דיו דשקיל בישרא ועיין בתוס' פג"ה דף הנז' ד"ה ה"נ בשנמצא כו' שמקשי' שם מההוא דפסחים מתשע צבורים של חמץ כו' ואחת של מצה כו' ועיין בב"ח לטור א''ח בהל' יוה"כ סי' תר"ה במ"ש בדף שפ"ה ע"א ובמה שהקשיתי עליו בדף א' בקונטרס שלי במקום א'. ע"כ מצאתי רשום בכתב אמת בכתבי קודש של א''א מ''ו הגאון זצוק"ל) שאלה ו נשאלתי חמאה מבושלת של עכו"ם שדרכם להדליק בפמוטות אם רשאי בפסח מטעם איסור חמץ תשובה הנה נלע"ד אם מבשלי' החמאה כנהוג שדרך ליתן בתוכו קמח שיקלוט כל הפסולת זהו פשוט לאסור מטעם שסתם קמח של עכו"ם הוא לתות ודמיא למה שכתב בעל ת"ה סי' קי"ט גבי צוקר בפסח וג"כ למ"ש הטור והב"י בסימן תס"ד גבי דבש של עכו"ם שפסק מהר"מאי לאסור וזולת הנז' יש קצת טעם לאסור מאחר שמתיכין אותו בכלי חמץ ואף שסתם כלי עכו"ם אינן ב"י הלא כתב הסמ"ק והובא בסי' תמ"ז בא"ח גבי שומן שלא נזהרו מעשיית חמץ שאסור בפסח ועיין מ''ש הב"ח שם דלא אמרי' גבי איסור חמץ סתם כלי ש"ע אינן ב"י. ואף שי"ל דדוקא באכילה אסור ומשא"כ באיסור הנאה להדליקם בפמוטות מותר אבל ז"א ועיין במהרי"ל שכתב שלא רצה להדליק בשמנים העשויים ממיני קטנית מטעם חמץ וכ"כ בתשו' ת"ה סי' קי''ג וג"כ הפמוטות של חמץ ועיין מ"ש במקום א' בשם תשו' הר"י מטראני בהלכות פסח והנלע"ד כתבתי שאלה ז נשאלתי בא' שהיה שכיר שנה להשר שיתעסק בשכר ויין שרף העושים מתבואה חמוצה דהיינו שיעמוד תמיד על המשמר בעסק הנז' לעשות כן אי רשאי בימי פסח בח"ה שימכרו העכו"ם השכר ויין שרף להעכו"ם והיחידי השכיר וגם יקבל המעות בעד השכר ונם אם יעמוד על המשמר בשעה שישפכו העכו"ם השכר לתוך החביות שלא יגנבו הפועלים השכר וגם כן שלא יעשו שום נזק להשר בשעת שפיכה. ושכמ''ה תשובה הנה לכאורה נראה פשוט שאסור מטעם דאמרינן בגמרא דע"א בפרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור ואפילו שכרו לסתם יינם דמבעי' שם בגמ' דף ס"ב ע"ב שכרו לסתם יינם מהו ופשיט לאיסור ובשכרו לשבור ביי"נ מיבעיא שם ופשוט דמותר מטעם למעוטי תיפלה דוקא וע"ש ואם כן ומה התם דאפילו בדעביד שכרו אסור ומכל שכן דאסור לעמוד עליו ולשמור את החמץ מאחר שרוצה בקיומו של חמץ ואף שיש לחלק ועיין בטא"ח סי' ת''ך במעשה דהר"ש בן אבר' ובשאר דינים ובהגמ''יי בהג''ה. בהגה"ה. ארוכה שם ונראה שמותר ע"כ, (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) מצאתי וזאת ליהודה ויאמר מ"ש אמ"ו ההגאון זצ''ל ונראה שמותר עכ"ל הנה אנכי הפעוט והעולל בעו"ללות אפריים לא ידענא מאיזה טעם ואי לא דמסתפינא הייתי אומר אדרבה שיש צד לאסור ונלע''ד לדמות למ"ש הריב"ש בתשו' והובא בב"י סי' ת"ן וכן פסק הרב בעל המפה המפה וז''ל כתב הריב"ש בתשו' סי' ת"א לקנות חמץ לצורך העכו"ם במעותיו של עכו"ם בחש"מ איסור גמור הוא שהרי לכל הפחות איכא למיחש דלמא אתי למיכל מיניה ולא עוד אלא שעובר עליו בבל יראה לפי שכשהוא קונה אותו בשביל העכו''ם אין העכו"ם בעל המעות קונה אותו שהרי אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם כדאיתא בפרק א''כ ואם כן הרי הוא חמצו של ישראל ועובר עליו עכ"ל וה"ה בנ"ר גם כן אסור לישראל לעמוד על משמר מכירת החמץ הנז' ולקבל המעות משני טעמים שכתב הריב"ש הנז' לפי הטעם הראשון שכתב משום דאיכא למיחש כו' ה''ה בנ"ד דאיכא למיחש גם כן דלמא אתי למשתי מיניה כמ''ש בהדיא בפ"ק דפסחים רה דף י"א וז"ל אלא אמר אביי