שער אפרים רי

היום של שבת ולמה לא נלמוד הג"ש להזכיר של שבת בקידוש היום של י"ט ולזה כתבו ושמעתי מהר"מ כו' וכשנגאלו ממצרים צוה להם ל"ט מלאכות של שבת הרי דמספר שמירת המלאכות בשבת נצטוו עבור המלאכות שעבדו בהם המצריים לכך צריכין להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום של שבת כי זה בא מסיבת יציאת מצרים ומשא"כ להיפך לא שייך ואחר שהשבתי לו כנז' אמר לי שלזה הביאור כיוונו ג"כ קצת מחכמי ק"ק פראג יע"א: אמנם עדיין לא יצאתי י"ח בביאור דברי התוס' דאיכא למידק בתחלת דבריהם שכתבו לכך קבעו זכר ליציאת מצרים הלא דברים אלו אך למותר. לכן נלע"ד דהוקשה להם על הנוסח שקבעו בקידוש היום לומר זכר ליציאת מצרים ולמה לא נקט לישנא דקרא לומר זכר ליום יציאת מצרים וכמ"ש למען תזכור את יום צאתך וגו' ולזה באים לתרץ קושיא זו ושמעתי מהר"מ כו' ולפ"ז לא שייך לומר זכר ליום וגו' כי היום דיציאת מצרים לא גרם לבטל אותם מעבודת פרך שהרי כבר בר"ה בטלה עבודה מאבותינו ממצרים וכמ"ש בגמ' דר"ה ולכך קבעו סתם זכר ליציאת מצרים וקאי נמי אתחלתא דגאולה והיינו זכר ליציאת משיעבוד עבודת מצרים ובזה מבוארים דברי התוס' היטב ודו"ק. ומגיסי החכם הנז' שמעתי ישוב אחר וזהו דהוקשה להתוס' למה קבעו הלשון זכר כי מה זכירה שייך בשבת ליציאת מצרים שהרי שבת הוא זכר לששת ימי המעשה אם הוא בשביל שהתורה צוה לנו למען תזכור הל"ל סתם ואותנו הוצאת ממצרים לזה באי' התוס' לתרץ ושמעתי מהר"מ כו' ושייך שפיר למימר הלשון זכר ליציאת מצרים כי ע"י השבת שאנחנו שובתים ממלאכה הוא זכר לל"ט מלאכות ששעבדו אותנו בפחך\\רך במצרים ע"כ ודפח"ח. והנלע"ד כתבתי: אמרתי לכתוב פה איידי דזוטר הוא ומירכס מה שנשאלתי לישב השאלה ששאל בן הרב בעל תי"ט על הא דאמרינן בשבת דאבות מלאכות מ' חסר אחת הם נגד מלאכה ומלאכתו שבתורה והמעיין בקונקרדסיות בשורש לאך ימצא יותר ועיין בתי"ט בפ"ו דשבת מ"ש שם. ואני הצעיר אמרתי לומר עוד דבר אחד כאשר עמדתי לחשבון מלאכה ומלאכתו שכתובים בתורה ימצא ארבעים ובתוכם מלאכה ומלאכתו דבעי ר"י עלייהו ומאי דאמרי' בקצת נוסחאות בש"ס ומלאכות ט"ס הוא דהא לא מצינו בתורה דכתיב מלאכות אלא צ"ל מלאכה ומלאכתו שבתורה דוק ותשכח: עוד נשאלתי לבאר תמיהת הרב בעל תוי"ט דסלקא ליה בתיקו במאי דכתב בפ"ה דשקלים משנה ב' וז"ל חוץ מבן אחיה כו' ותימא דפתחי' שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג"כ דבר שבממון היו ויחידים הם עכ"ל ואני בעניי השבתי דלענד"ן דלק"מ דבודאי אין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים ופתחיה ונחוניא דיחידים היו לא היו ממונים על דבר שבממון כי פתחיה שעל הקינין היה ממונה על הוראת איסור והיתר וכמ"ש שם הרע"ב וז"ל והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כו' וכדאיתא נמי במנחות דף ס"ה ע"ש וכן נחוני' חופר שיחין לא היה ממונה על דבר שבממון אלא על חופרי שיחין הנקרא בלשון ישמעאל מי' מאר באש"י ואין בידו דבר שבממון ועיין בב"ק פ' הפרה ובסוף יבמות וק"ל: