שער אפרים קנב

אפי' גזרו לא הוי גזירה כו' ע"ש וא"כ לפ"ז מתורץ מה שקשה למה ביטל הר' יעקב פולק גזירת מהרמ"מ דהיינו מטעם שלא פשט לבד ואף שפי' זה קצת דוחק לפי דברי מהרי"ף הנ"ל. וראיתי בתוס' דע"א דף ל"ו ד"ה והתנן אין ב"ד יכול לבטל כו' תימא כו' גבי פרוזבול כו' הרי ר"י נשיאה התיר שמן אעפ"י שהיה קטן מאותו טעם דלא פשט איסורו וי"ל דה"נ מטעם דלא פשט גרידא לא התיר אם לא היה ג"כ טעם דאין רוב הציבור כו' וא"כ לפ"ז הדרי קושיא לדוכתיה דמשמע דתרווייהו בעינן. אמנם כד מעיינת שם בתוס' תמצא שהתוס' בעצמם דחו פי' זה ותירצו תי' אחר דגבי י"ח דבר אפי' גדול אינו יכול לבטל היכא דפשט איסורו ומטעם דעמדו להם בנפשותיהם והיכא דלא פשט אפילו קטן יכול להתיר וזהו הטעם שהתיר ר"י נשיאה שמן ש"ג מטעם דלא פשט אף שהיה מי"ח דבר ושאר דברים שאינם מי"ח דבר אם פשט כו' אז גדול יכול להתיר ולא קטן וזהו הטעם של פרוזבול כו' ע"ש ואף שהתוס' חולקים עם הרמב"ם בי"ח דבר אכן עכ"פ שוים הם בדבר שלא פשט איסורו שאפי' ב"ד קטן יכול לבטל וזהו הטעם שהתיר ר"י נשיאה שמן ש"ג כו' ואף שמסיימים התוס' בע"ז שם וז"ל ושמן לא פשט לכך אפילו עמדו להם בנפשותיהם קטן יכול לבטל וסמכו על דברי רשב"ג דאין גוזרים כו' ולפיכך הותר אף בב"ד קטן וא"כ משמע לכאורה בדברי התוספות דשמן הותר משני טעמים היינו מטעם דלא פשט ואין רוב הציבור יכולין לעמוד בו וא"כ משמע אף אם לא פשט אם רוב הציבור יכולין לעמוד בו אין ב"ד קטן יכולין לבטלו וה"ה איפכא אם פשט ואין רוב הציבור יכולין בו אין ב"ד קטן יכול לבטל וא"כ בנ"ד הדר' קושי' לדוכתיה על מהרי"ף היאך ביטל גזרת מהרמ"מ הלא רוב הציבור יכולים לעמוד בה ואף אם לא פשט מ"מ אין ב"ד קטן יכול לבטל. איברא כד מעיינת שם בתוס' שעיקר הטעם מה שהתיר ר"י השמן הוא מטעם שלא פשט איסורו ולא מטעם שאין גוזרין על הציבור כו' דאל"כ דדוקא תרוייהו בעינן א"כ למה כתבו התוס' אח"כ אבל ודאי שאר דברים אף כי פשטו יכול ב"ד הגדול לבטל ולפיכך גבי פרוזבול כו' דהלא פרוזבול רוב הציבור יכולין לעמוד בה וכמ"ש התוס' בהתחלת דבריהם וכדמוכח בפ' השולח דף ל"ז מאי פרוזבול אר"ח פרוז בולי ובוטי וא"כ היא תקנה לעניים ועשירים וה"ל להתוספו' למנקט בלישנא אף כי פשטו ורוב הציבור יכולים לעמוד בו יכול גדול לבטל, ואף שאין זה הוכחה כ"כ אכן כד מעיינת ממה שהתוס' מביאים ראיה מהירושלמי דשבת פ"ק הטעם בי"ח דבר מפני שעמדה להם בנפשותיהם ולאפוקי בשאר דברים שאינם מי"ח דבר וכמ"ש התוס' ג"כ בהתחלת התירוץ וכמו שמפרש בירושלמי הנ"ל וא"כ עיקר סמיכת התוס' בתירוצם על הירושלמי ובהדיא איתא בירושלמי שם ר' יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין ב"ד יכולין לבטל כו' אא"כ גדול ממנו בחכמה כו' ור"י נשיאה וב"ד מתירים השמן מה שאסר דניאל וחבורתו אלא ר' יוחנן כדעתיה דא"ר יוחנן בשם ראב"צ מקובלני שכל גזירה שב"ד גוזרים על הצבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהם אינה גזירה ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קיבלו רוב הציבור עליהם כו' א"כ מוכח מהירושלמי הנז' שמטעם שלא קיבלו רוב הצבור עליהם וזהו שלא פשט איסורו לכן התירו השמן ולא מטעם דהוי תרי טעמים לא פשט וגם אין רוב הציבור יכולים כו', וכן הקשו בתוס' מהירושלמי הזה בפ' השולח ד"ה אלא כו' שמקשי' שם התוס' ע"ש ורצו לתרץ ג"כ דבעינן תרתי כו' ודחו התוס' דברים אלו מהירושלמי הנז' ומתרצים שם דעיקר הטעם בשמן משום דלא פשט כו' ומ"ש בגמ' דע"א וסמכו כו' שאין גוזרים גזירה על הציבור כו' לא מייתי האי טעמא אלא משום דלא תיקשי כו' מה ראה ר"י נשיאה למנות להתירו ולא החזיק גזירת הראשונים לאוסרו אף דלא פשט ומשום דראה דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו לכן ראה למנות עליו להתירו מטעם דלא פשט אף בב"ד קטן כו' זהו תורף דברי התוס' שם וא"כ זהו ג"כ פירוש דברי התוס' בע"א הנ"ל במ"ש התוס' ושמן לא פשט לכך אפי' עמדו בנפשותי' קטן יכול לבטל וסמכו על דברי רשב"ג דאין גוזרים כו' ולפיכך הותר אף בב"ד קטן כו' ע"ש ר"ל פירושו ג"כ כמו שפירשו התוס' פ' השולח הנ"ל הא דסמכו רבותינו כו' דאל"כ יהיו דברי התוספות סותרים זא"ז בהשולח ובאין מעמידין הנ"ל דבפ' השולח משמע דקטן יכול לבטל כו' היכא דלא פשט איסורו אף דרוב הצבור כו' ובע"א לפי פשוטו משמע דקטן אינו יכול לבטל אף דלא פשט אא"כ אין רוב הציבור כו' אלא ודאי כמ"ש דדברי התוס' בהשולח ובע"א כולם בחדא מחתא מחתינהו דבלא פשט קטן יכול לבטל אף דרוב הצבור יכולים לעמוד בה וא"כ בנ"ד מטעם זה ביטל הגאון מהרי"ף גזרת מהרמ"מ בענין המיאון אף שאפשר שהיה ב"ד קטן ממנו והיינו מטעם שלא פשט אף שרוב הציבור יכולין לעמוד בה. וכן מוכח מדברי הגאון מהרא"ם בתשוב' סי' נ"ז דף צ"ה ע"ב וע"ג שכתב שם בשם התוס' כמ"ש דטעמא שהתיר השמן משום דלא פשט לחוד ולא משום דבעינן תרתי כו' ומביא שם דברי התוספות הנ"ל באריכות וכתב שם שהתוס' חולקים על הרמב"ם ז"ל דהיכא דפשט איסורו והיתה הגזירה ההוא סייג לתורה דאליבא דהרמב"ם אפי' אליהו וב"ד אינם יכולים להתיר ולדברי התוס' ב"ד גדול יכול לבטל אא"כ הוא מי"ח דבר ובשאר דברים שוים התוס' והרמב"ם ואם איתא שסבר הגאון מהרא"ם הנז' דהתוס' בע"א סובר בשמן הטעם משום שלא פשט וגם אין רוב הציבור יכולין לעמוד בה לכן ב"ד קטן יכולי' לבטל לאפוקי מחד טעם אין ב"ד קטן יכולים לבטל א"כ ה"ל להרב המזרחי להביא דברי התוס' בע"א שחולקים על הרמב"ם בזה דלדברי הרמב"ם בלא פשט לחוד סגי דב"ד קטן יכולים לבטל ולכן התיר ר"י נשיאה השמן ולפי דברי התוס' בע"א צריך תרתי לא פשט וגם אין רוב הצבור יכולים לעמוד אלא ודאי שגם הרא"מ הנ"ל בתשובה הנז' סבר שדברי התוס' בע"א ובגיטין הכל א' ודברי התוס' הם עניים במקומן בע"א ועשירים בגיטין ומה שסתמו בע"א פירשו בגיטין. וכתבתי כל זה לפי שראיתי בתשו' ס"ה מהריב"ל ח"ד שאלה ד' דף ה' ע"ב שכתב וז"ל דהתוס' פ' השולח סברי דקטן יכול להתיר דהיינו היכא שלא פשט איסורו וגם אין רוב הציבור יכולים כו' ולפי דבריו דברי התוספות סותרים זו את זו וגם לא שת לבו למה שהתוס' בעצמם מביאים ראיה מהירושלמי הנזכר וכמש"ל וזהו דבר שאין לו שחר וכן מוכח ממ"ש ה"ה הראד"ב בל"מ שלו גם כן בדברי תוספות הנ"ל ואפשר שזהו שמסיים ה"ה מהריב"ל ז"ל וז"ל ואף על פי שהיה איפשר לדחוק הלשונות ולמעט המחלוקת כו' ומכל מקום קושטא דמילתא כו' עיין שם. ולענ"ד אין זה דוחק לתרץ דברי התוספות שלא להרבות מחלוקת ושלא יהיו דברי התוספות סותרים זא"ז ועל החלוקין אנו מצטערין אלא שבא לחלוק עלינו את השוים. הרי נשמע מכל הנ"ל דאין אנו צריכין לחוש כלל לגזירת מהרמ"מ ומי לנו גדול מדניאל ולא חשו לגזרתיה ואחריו תלמידי שמאי והלל ומטעמים הנז' וכמו כן לגזרת הר"י מינץ וסיעתי' אין אנו צריכין לחוש מטעם זה שכתבנו בשם הרמב"ם בהל' ממרים הנ"ל גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ולאחר זמן מרובה עמד ב"ד אחר כו' וראו שאין אותה גזירה פושטת כו' יש להם רשות לבטלה והקשה הכ"מ וא"ת היאך סמך ר"י נשיאה על מה שבדק דלמא בימי הראשונים נתפשטה, ואח"כ פקפקו בה ומתוך כך היה נ"ל לומר שאפילו נתפשטה תחלה כיון שעכשיו אין רוב הצבור נוהגים בה מתירין אותה אלא שראיתי ברש"י כו' ע"ש. ונשמע מדברי הכ"מ דאף אם החזיקו מתחלה באותו גזירה כיון שעכשיו אין נוהגים בה רשאי אפילו ב"ד קטן לבטלה ומכ"ש שאם לא החזיקו בה כלל שאף רש"י מודה שאפילו ב"ד קטן יכולים לבטלו והנה בגזרת הר"י מינץ וסיעתי' באותו מעשה בעצמו פקפקו בה מהרי"ף וסיעתי' ולא עוד אלא שגברה ידו של מהרי"ף וסיעתי' ועשו מעשה נגד הר"י מינץ וסיעתי' וקי"ל בכמה דוכתי' בגמ' דמעשה רב ואף שכתבו הפוסקים דלא בכל מקום אמרי' מעשה רב ועיין בס' כ"ה בכללי הגמ' סי' ע"ד וצ"ב מ"מ באשר שהכריעו הרבה מן האחרונים כוותי' וכמו שאכתוב בסמוך וא"כ אין אנו צריכין לחוש כלל לגזירת הר"י מינץ וסיעתי' באשר שאף בדורו לא קיבלו ממנו וכמ"ש לעיל גבי דניאל גזר ולא קיבלו ממנו. ואם נאמר שמוכרחים אנו לקיים גזירת הר"י מינץ דהיינו מן הטעמים והראיות שכתב הר"י מינץ בתשו' שלו סימן י"ג הנה אף שקטנו עבה ממתני ואין אני כדי לפצות פה נגדו וטובה צפרנן של ראשונים כו' אמנם התורה מונחת בקרן זויות וכל הרוצה ליטלה כו' וכבר כתבתי בגוף הפסק של הנדון הלז מה שיש לפקפק בראיותיו ופה לא באתי רק לישא וליתן באמרותיו הטהורות באשר שיצא לידון בדבר החדש ומכ"ש וק"ו שאנו רואים שרובם ככולם חכמי הספרדיים לא חשו כלל לטעמי' וראיות של הר"י מינץ וסיעתיה וקצתם שחשו בטלי במיעוט' דמיעוטי ומ' ש מעכ"ת וז"ל וא"כ ק"ק בודון שהם אשכנזים ואפי' שהיה המיאון כדת וכהלכה היה ראוי לחוש לגזרת רבני אשכנזים שהם נגררים אחריהם בכל תקנותיהם וגזירותיהם כו' עכ"ל באמת ראיתי בתשו' הר"ן סי' מ"ח בענין גזרות חרם של רגמ"ה שגזר על מי שנשא ב' נשים ומסיים שם וז"ל ולפיכך איני מכניס עצמי בנדון זה אלא אני מניח הדבר הזה לחכמי צרפתים שהם יודעים היאך פשטה תקנה זו והאיך היו נוהגים בה שע"פ אותו הדרך ראוי לנהוג כו' וכ"כ מהרשד"ם בתשו' השייכים לטא"ה סי' ע"ח שקשה בעיניו להשיב על הדבר בעסק הנוגע להאשכנזים כו' ומביא ג"כ תשובת הר"ן הנז' ואם כן בנ"ד בעסק גזרת הר"י מינץ אם האשכנזים חשים לגזרתו אם לאו היה לו למנוע עצמו מעסק זה ולמסור הדבר לחכמי אשכנזים שהם יודעים אם יש לחוש לגזרתו ואם פשטה גזרתו. וצריך אני למודעי למעל"ת שאנחנו בני אשכנזים גרירים אחר הכרעת בעל המפה ובפרט בנדון הזה שמביא הרב בעל המפה סוף סי' קנ"ה המעשה שעשה מהרי"ף נגד גזירת הר"י מינץ וסיעתו בימיו והכריע בעל המפה כוותיה ואחריו קם הרב הגדול בדורינו בעל בית חדש ופסק ג"כ כדעת מהרי"ף וכהכרעת בעל המפה ושאר אחרונים ועיין בתשו' ה"ה מ"ב סי' כ"ט דף מ"ד ע"ג שכתב מ"ש הרמא"י (בעל המפה כו' דבדיעבד סגי בחותם א' עליה סמכינן דבתראה הוא ובכל מקום אנו הולכים אחר דבריו כו' ע"ש. א"כ מוכח דאף להקל אנו הולכים אחר דברי בעל המפה וה"ה בנ"ד גבי מיאון וכ"כ ה"ה בעל לוחות הברית בספרו דף ע"ד ע"ב דאנו בני אשכנזים גרורין אחר בעל המפה ואפילו להקל אנו הולכים אחר הכרעת בעל המפה ע"ש וא"כ אין אנו צריכין לחוש כלל לגזירת הר"י מינץ וסיעתו מאחר שהכריעו האחרונים מחכמי האשכנזים דלא כוותי' ובפרט בעל המפה. ומ"ש מעל''ת וז"ל ועוד נראה דק"ק בודון קבלו עליהם גזירת רבני אשכנז שלא למאן בזמן הזה באשר ששמע שרוב הנשים או כולם נישאות קטנות הראויות לצאת במיאון וא"ת שלא קיבלו עליהם גזירת רבנים הנז' כו' למה לא מיחו בידם הראשונים כו' גם בזה צריך אני למודעי למעל"ת כי שקר ענו בו ואדרבה יש תקנה קדומה שלא להשיא שום קטנה אף שאינה מן היתומות ומכ"ש היתומות זולת שתהיה מי"א שנה ולמעלה ואף שבאמת עוברים על התקנה זהו מטעם שראשי וממוני פרנסי הק"ק מעלימים עיניהם באשר שלפעמים יש להם צדדים וקרובים בתוך ראשי וממיני הק"ק ולפעמים שאר טעמים כמו בכמה קהלות שמתעצלים לאשר ולקיים התקנות שלהם ומעלימים עיניהם. ואשר שהוא מסופק וכתב שקבלו עליהם גזירת הר"י מינץ וסיעתיה שלא למאן הנה מעל"ת בחוץ ואנחנו בפנים ואינו דומה שמיעה לראיה אנכי הרואה שמאז ומקדם שהיה קטטות ומריבות בהק"ק בעניני הפסקים ומצאתי כתוב בפנקס הק"ק תקנה קדמוני' שקבלו עליהם כמה רבני' והתנו ביניהם שלא יפסקו שום פסק ע"פ תשו' ופסקים הן מהראשונים הן מאחרונים אם לא מה שמבואר בטור וב"י ושלחנו הטהור עם הכרעת בעל