שער אפרים קלו

דאינה מגורשת מטעם דלא יהיב לה כלום ומשא"כ גבי הנייר שבין שיטה לשיטה כו' לכן כתב הטור ל"ש אם אמר על עיקר הנייר וגבי ע"מ לעולם מגורשת כשתתן וגבי לכשתחזירי לי הנייר לעולם אינה מגורשת משום דאין זה כריתות וא"כ דברי הרמב"ם והטור עולים יפה וכולהו בחדא מחת' מחתינהו וזהו שהשמיט ג"כ הרי"ף האיבעיא הנז'. אמנם מ"מ בנ"ד לפי דעת בעל המפה שאם לא עירה הגט י"א שהוא פסול ולפי מה שהוכחנו לעיל מגמ' ומתוס' הנז' לפי דעת ר"י וריב"ם צריך להיות מעורה ממש דהיינו שראש למ"ד יכנוס לתוך החי"ת או הה"א ולא די אם נמשך ראש למ"ד למעלה קצת וא"כ היה לחשוב כאן בנ"ד חשש לפסול אך שבאמת לדינא דגמ' מוכח בהדיא דאם אינו מעורה שהוא כשר וכמ"ש בגמ' ובמתני' דפ' המגרש שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שהוא כשר וזהו בודאי אינו מעורה. וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשוב' מהרא"ש סי' ל' שהכשיר גט שנקרע לשנים לגמרי ונתנו ליד האשה וע"ש בדבריו במה שנשא ונתן בסוגי' הגמ' בהא דקאמר לא צריכא דמעורה כו' מטעם דספר א' ולא שנים ע"ש מ"ש בסוף התשובה הנ"ל על קצת דבריו שהם תמוהים ומאי דפשיט' ליה קמבעי' לי טובא בכל הדברים שלו ולא אאריך בזה ודוק בדבריו שם ועיי' בתשוב' מהריק"א בה"ג סי' ה'. אמנם נלע"ד דמ"ש הרב בעל המפה שהוא פסול היינו לדידן שאנו צריכין לצאת ידי כל החששות לכן כתב י"א שהוא פסול ולכן סיים שבמקום עיגון יש להקל לפי שאין זה מדינא דגמר'. ובזה מיושב מ''ש הב"ח בספרו לטא"ה סי' ק"ל וחולק על מ"ש בעל המפה מכח קושי' שהקשה עליו ממתני' דשייר מקצת הגט וכתב בדף השני אבל אין זה קושי' עליו שגם בעל המפה מודה לדינא דגמ' אבל מ"מ נשמע מדברי הרב בעל המפה דשלא במקום עיגון היה לנו להחמיר אם לא עירה כו' ובפרט בנ"ד לפי מ"ש מעל"ת שלכן מאריכין הן' והץ' ולמה פרץ מעל"ת הגדר שלו וזהו נפלאה בעיני. עוד ראיתי במעשה ב"ד שלו ובההרשאה ששלח מעל"ת לכאן ע"י השליח כמה דברים תמוהים בעיני מ"ש שם אנחנו ח"מ ותיבת ח"מ נכתב בר"ת ואית' בהדיא בתשוב' הר"י מינץ בסדר הגט שלו סי' כ"א וז"ל מהר"א אמר לכתוב חתומי מטה ופסל הרשאה אחת שהיה כתוב ח"מ כי לא טוב לכתוב ר"ת ולא נקודות והובא קצת דבריו בבעל המפה סי' קמ"א ופה בהרשא' הנז' ראיתי כמה תיבות בר"ת כגון ח"מ ב"פ וגם תיבת הר"פ והי' צ"ל רבינו פרץ וגם לפעמים היה כתוב הנז' על שם האשה ולפעמים על שם הבעל והשליח ולפעמים על שם העיר. ועוד ראיתי בשטר שליחות הולכ' היה כתוב ג"כ תיבת ח"מ וג"כ מחקים ונקודות על כמה שורות אף שנתקיימו אח"כ וגם בכתב שכתב הבעל בהודאתו כתב ג' פעמים ב"ד בר"ת וגם תיבת ח"מ והנז' אבל כל הדברים הנז' אף שכתב מהר"י מינץ שפסל הרשא' אחת עבור דברים הנז' היינו פירושו לכתחלה אבל לא בדיעבד כמו בנ"ד אבל מה שראיתי שם דבר תמוה מאד שכתב מעל"ת בגט על שם הבעל והאשה והעיר וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי כו' והיה מן הראוי לכתוב ג"כ ושום אחרן כו' בכתב של המעשה ב"ד שלו וגם בהרשא' ובהודאת הבעל. ובדבר הזה נסתפקתי מאד כי הדברים האלו שצריך לכתוב וכל שום אחרן וחניכא לקוחים מדברי התוס' והרא"ש פ' השולח שכתבו בשם ה"ג ור"ת חולק שם וכתב דאין נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכא וכשכותב בגט וכל שום וחניכא נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכא כו' וא"כ לפ"ז שכ' מעל"ת וכל שום וחניכא דלא כר"ת עכ"פ היה צריך למיכת' ג"כ במעשה ב"ד בהרשאה ובהודאת הבעל וכל שום וחניכא דצריך להיות שמות הגט וההרשאה שוים לכל הדברים דאי לאו הכי יאמרו שלא הרשה אותו על גט זה וא"כ אף שלדעת הפוסקים שאם נאבד ההרשאה אינו מעכב וכמ"ש ה"ה מהריק"ו בתשוב' סי' כ"ו אבל מ"מ נקרא מזוייף מתוכו מאחר שבגט נכתב וכל שום וחניכא ובהרשאה לא נכתב כן יאמרו שזה השליח לא הורשה על גט זה ועיין בפסקי מהרא"י סי' ט"ז שכתב וז"ל ומ"ש למה לא כתבתי הכינויים בהרשאה כמו שכתבתי בגט וכתב שכתב באמת ע"ש וא"כ הקפיד לכתוב גם הכינויין בהרשאה כמו בגט ואף ששם בפסקי מהרא"י קאי אכינויין ממש ולא אוכל שום וחניכא אבל מ"מ דין א' לתרוייהו. וביותר בנ"ד שעיקר הגירושין היו ע"י שליחות הקבלה אשר נשלח מכאן ובשליחות הקבלה לא נכתב וכל שום וחניכ' וא"כ אליבא דכ"ע לא היה לו לכתוב בגט וכל שום וחניכא וגם מהריק"א שסתם כהפוסקים הנז' מודה בנ"ד מאחר שלא נכתב בשטר שליחות הקבלה. והנה מצינו בתשוב' המזרחי סי' ל"ה שפסל גט א' עבור איזה פסול שראה בשטר מעשה ב"ד והרשאה ואמר שבודאי אותו הב"ד שסידרו הגט לא היו בקיאים בטיב גיטין כו' וכן הריב"ש הובאו דבריו ג"כ בתשוב' הנז' אבל אנכי לא כן עמדי לחשוב און על מכ"ת ובאמת בענין גוף הגיד הכשרתי הגט וההרשאה הנז' באשר שכל שער עמי יודעים שהבעל אינו הולך בדרך הישר ועתה שהרחיק נדוד יש לחוש לחשש עיגון חלילה והרבה חשו חכמים לתקנת עגונות וכמבואר במהריק"ו שורש הנז' בעסק הרשאת הגט שנפסלה והארכתי בזה קצת מאיזה טעם הכשרתי במקום עיגון כנז' ובפעם אחר אבוא להעתיק לו וזה היה טובה וזכות גדול לה אשר נתגרשה ע"י שליחות ההולכה כי בשליחות ההולכה אינו מן הראוי לדקדק כ"כ כמו בשליחות הקבלה שעיקר הגט תלוי בשליחות הקבלה וכמבואר בסי' קמ"א בשם הר"פ שיותר אנו מחמירים בשליחות הקבלה מבשליחות ההולכה כי בשליח ההולכה נאמן אף אם נפסלה ההרשאה מאחר שהגט בידו ועיין בתשו' הראב"ח סי' י"ב ובגופא דעובדא דגט והרשאה הנז' צרפתי עמי חכם א' שהיה פה שליח מירושלים ת"ו והפכים עמי. ואודות ענין כתיבת וכל שום וחניכא האריך מעל"ת והתנצל עצמו וכתב שסברת הרא''ש היא שגם ר"ת יודה עכשיו בזמן הזה שכל העולם נהגו שקורין שמות הגוים כמו יהודה אסלאן כו' ור"ל דע"כ לא קאמר ר"ת אלא מדינא דגמ' כו' וסיים לבסוף שעכשיו אין שום אדם כו' וזו סברא אלימתא כו' עכ"ל מעל"ת. הנה מאפס הפנאי לא אאריך בזה אבל ז"א סברא כלל ועיין בב"י סי' קכ"ט במחלוקת של ה"ג ור"ת ועיין ב"ח שם דף קל"ו יראה וירגיש בעצמו שז"א סברא כלל ואדרב' איפכ' מסתבר' ובאמת מצאתי פה הגט אשר סידרו ה"ה כמהר"ר יהודה לירמה בק"ק בילוגראדו שנח שנ"ז ונשלח לכאן פה ק"ק בודון וראיתי שם כמ"ש לעיל תיבת שנת ולא בשנת וגם תיבת פטורין בלא יו"ד ולא היה מעורה כלל ולא היה כתוב בו כלל וכל שום וחניכה בודאי לענין מעורה תלונתי על מעל"ת באשר שנאה דרש ורצה לצאת ידי הפוסקים שצ"ל מעורה ולא נאה קיים וכמ"ש לעיל אבל תמיה לי שכתב מעל"ת פטורין ביו"ד באשר שבגט הנז' לא היה כתוב וחמיו דמר הי' תלמידו ה"ה מהר"י לירמא הנ"ל בודאי היה נוהג אחריו כן וגם ראיתי בגט שהי' כתוב בנפשכי ביו"ד א' אבל בעסק כל שום וחניכ' נפל מר ברבוותא אשר שינה לשון הגט מלשון ההרשאות ומעשה ב"ד וביותר שראיתי עתה שאין כותבים בגט כלל כל שום וחניכ' בקהלתכם וחי נפשי אלו לא יראתי מחשש עיגון גדול כנ"ל הייתי מרחיק עצמי לטפל בעסק הגט הנז'. ואשר התנצל מעל"ת עצמו בעסק ההרשאה ששלח לכאן שכתבתי לו שאיני יודע מקומו וכתב מעל"ת שהדברים האלה הם דברי הטור בסי' קמ"א שבין שליח קבלה כו' יכולים לעשות שליח במקום אחר נפלאה בעיני עליו הלא המתחילים יודעים זה אבל העיקר מ"ש לו שלא אוכל לידע מקום לשון ההרשא' באשר שכתב מעל"ת חמשה לשונות שאין להם יד ורגל לכתוב כל הלשונות וסיים מר הלשון ההרשאה לקוח מדברי הטור והרשב"א והר"ן וז"א ובפרט בלשון קח לי שהוא מחלוקת בין הפוסקים ואשר התנצל עצמו וכתב שלא יזיק לשון קח עם שאר לשונות של זכיה ומאי דפשיט' ליה קמבעיא לי טובא ואלו בא מעשה כזה לידי שהיה כתוב לשון קח עם שאר לשונות הייתי מסתפק בזה טובא כי אליב' דהפוסקים שסוברים שהוא לשון הולכה הוי כמו דברים סותרים זה את זה והייתי אומר שמתחלה עשאתו שליח לקבלה ואח"כ עשאתו שליח להולכה והיתה סבורה שהיא יכולה לעשות שליח להולכה וזה צ"ע גדול בסוגית התלמוד בפרק האומנין ובפרק האומר התקבל בסוגיא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבי לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה כי הוא סוגי' חמורה וגם בפוסקים ועיין בתשו' המזרחי שהבאתי לעיל ובתשו' מהרי"בל כלל ד' סי' ל"ג בענין ראובן שאמר לשמעון תקח גט זה לאשתי כו' והיה בדעתי להאריך לו בכל הענינים האלה על כל פרט ופרט רק שטרוד אני כעת ולעת הפנאי אאריך יותר: בערב ילין בכ"י טוב כגן רטוב אהובי ידידי הרב המופלג והמופלא בעיונא ופלפולא החכם השלם המרומם כבוד מהר"ר חנוך סג"ל נר"ו. הנה לעצור במילין מי יוכל מלהודיע לרום מעל"ת מה שמצאתי היום בחזרתי קצת בשמעת' דיומא בטא"ה סי' קט"ו ובב"ח סעיף ז' שכתב בדין אין עדים שזינתה כו' ואם בא ע"א כו' פלוגתא דאביי ורבא ס"פ האומר כו' עד אלא דכדי לישב מאי איכ' בין אביי לרבא הא אביי נמי לא אמר דאסורה עפ"י ע"א אלא בדמהימן ליה כבי תרי דאל"כ אינה נאסרת עליו בע"א כו' ע"ש עכ"ל. הנה דברים האלה מרפסן איגרי כד מעיינת בסוגי' דשמעתת' בפירש"י ותוס' מוכח בהדיא דאליב' דאביי נאמן לגמרי ע"א אף אם אינו נאמן לו כבי תרי דאמרי' בגמ' מאי לאו אי מהימן לך דלאו גזלנא ופירש"י וכן הר"ן אי מהימן לך האי עד כשאר ע"א דידעת ביה דלאו גזלנא כו' וכן מוכח בתוס' בסוגי' למעיין שם וגבי אשתו שזינתה בע"א אביי אמר נאמן וגירסת התוס' היא היא היינו שהוא דומה למ"ש לפני זה ע"א אמר נטמאו טהרותיך או אכלת חלב כו' ושם נאמן כפשוטו ואין ספק שאחר הסליחה מכבודו שתקפה עליו משנתו. גם יעיין מכ"ת שם בטור סי' קט''ו שכתב אבל מדברי אחר אינו יכול להשביע אלא ע"י גלגול וכתב הב"י לפי שהוא טענת ספק ע"ש. ולכאורה זהו תמוה שהרי אמרינן בחושן משפט סי' ע"ה טענו בספק עפ''י העד חייב לישבע ונא להשיבני בתשו' שלימה ושלום מנאי אוהבו כנפשו דש"ת ומשנתו. אנכי עפר ואפרי''ים מבית אהרן מווילנא: שאלה קי הג"ה מבן הרב המחבר ז''ל וזאת ליהודה ויאמר רציתי לישב קושית אמ"ו זצוק"ל על הב"ח ולא עלתה בידי כהוגן ישוב נכון מכח פירש"י בגמ' ואגב העיון ראיתי עוד דבר תמוה בב"ח שם וז"ל דמ"ש ב"י לחלק בין כשהיא שותקת זה לא נזכר בגמ' ולא בפוסקים ואין ספק דט"ס הוא עכ"ל ואני בעניי לא אוכל לידע למה תלה הקלקלה בט"ס דהא להדי' מבואר ברש"י פרק האומר דף ס"ו בעובדא דההוא סמיא ד"ה אפקה הואיל ולא הכחישתו עכ"ל וקאי על האשה וכן גבי סוטה כתב הרא"ש בפ"ב דיבמות דאם שותקת הוי כהודאה ואסורה לו והב"ח בעצמו מביא לשון זה בשם הב"י לקמן בסי' קע"ח ס"ג וע"ש הרי לפנינו דבשתיקתה נאסרה לו וה"ה בדין אם לא קנא לה ובא ע"א ואמר שזינתה ושותקת נמי הוי כהודאה ומחויב להוציאה. ברם אי קשי' לי על הב"י הא קשי' לכאורה בהא דמחלק דבסי' קט"ו הטור איירי בצועקת ומכחישה לעד כו' שהרי בעובדא דההוא סמיא דא"ל מר שמואל אליב' דרבא אי מהימן לך כבי תרי זיל אפק' לצאת י"ש ופירש"י הואיל ולא הכחישתו ומשמע הא אם הכחישתו לא תפקה ואפילו משום לזות שפתים ליכא ואיך כתב הב"י דהטור איירי כשהכחישה לעד אסורה לו משום לזות שפתים ונלע"ד ליישב דהב"י למד בגמ' לפ"ד הטור דה"ק אי מהימן לך כבי תרי