שער אפרים קכ

שאלה צה אבל תוך ז' ימים של אבילות אי שרי לקדש הלבנה מאחר שאינו שרוי בשמחה בודאי אי יכול לקדש אחר ז' לא קמבעיא לן דיש לו להמתין אבל אם אין יכול להמתין כי המצוה עוברת גם אי יכול לצאת מפתח ביתו. תשובה לפי סברת בעל שבולי לקט שהביא הב"י בא"ח סי' קכ"ח גבי כהן שהוא אבל אסור בנשיאות כפים מאחר שאינו שרוי בשמחה ה"ה בנ"ד ג"כ אסור אמנם לפי דעת החולקים שם וסוברים שמותר והב"י כתב שיש לסמוך על זה בשבעה ימי אבילות ע"ש ויש לדחות דבשלמא התם כשיוצא מפתח ב"ה אז אינו מחויב ומשא"כ בנ"ד וצ"ע קצת אבל נראה יותר שהוא מחויב לקדש הלבנה אף לצאת מפתח ביתו. והנלע"ד כתבתי: שאלה צו לשון הרא"ש בפרק אלו מגלחין דין קי"א וז"ל ואב"ד ושמועות רעות דאין מתאחין ילפינן מויחזק ויקרע מאלישע ברכת השם כו' ודאין מתאחין נ"ל דכתיב קרועי בגדים כו'. עיין בגמ' דמ"ק דף כ"ו וז"ל ברכת השם מנ"ל דכתיב כו' ת"ר א' השומע כו' ומתאחין מנ"ל אתיא קריעה מדוד ( ובדפוס בסליאה נכתב תיבת מדוד גם בפנים ובשאר דפוס נכתב קריעה מדוד בפירש"י וט"ס הוא) כי לפ"ז משמע שגמ' מתרץ דברכת השם דאין מתאחין יליף מדוד וז"א דהלא עדיין לא גמר דדוד גופיה., וע"ק אדיליף מדוד לילף קריעה מאלישע דאין מתאחין ושם כתיב בהדיא אלא שהוא ט"ס ומ"ש דאין מתאחין יליף קריעה כו' קאי אנשיא ואב"ד ושמועות רעות דדוד דיליף קריעה קריעה מאלישע ולפי לשון הרא"ש לא יליף קריעה רק מל' ויחזק ויקרע דדוד מאלישע שנא' ויחזק ויקרע. ובזה מתורץ קושית התוס' שהקשה בד"ה אתיא קריעה כו' תימה א"כ כל קריעה נילף כו' ולפי לשון הרא"ש מיושב דלא ילפינן רק מל' ויחזק ויקרע וזהו שכתב הרא"ש דאין מתאחין גבי ברכת השם מנ"ל לכן כתב הרא"ש דנ"ל מדכתיב קרועי בגדים ולפי גירסת הגמ' דאתיא קריעה מדוד קשה למה ליה הג"ש דקריעה הלא גבי ערי יהודה ילפינן רק מדכתיב קרועי משמע לעולם וא"כ ה"ה גבי ברכת השם לכן כמ"ש הרא"ש הוא עיקר. רק שקשה על הרא"ש והלא אמרי' בסנהדרין דף ס' וז"ל גבי ברכת השם אין מתאחין מנ"ל אר"א אתיא קריעה מאלישע וזהו תימא דאשתמיטתיה מיניה הגמ' דסנהדרין. ודוחק לומר שלפי דעת ר' אבא יליף קריעה קריעה מאלישע ולא כסתם גמ' דמ"ק דזהו דוחק דמנ"ל דהסוגיות חלוקות דלמא מ"ש בגמ' דמ"ק דאין מתאחין קאי אתרווייהו דהיינו אשמועות רעות ואברכת השם וצ"ע (ועיין ברש"א ורש"ל מ"ש בסנהדרין בתוס' ד"ה אתיא קריעה) וזהו ממש קושית התוס' דמ"ק ע"ש. ועל קושיא הראשונה שהקשיתי איך נעלם מן הרא"ש גמרא דסנהדרין אר"א אתיא קריעה קריעה יש ליישב לכאורה דשם קאי אשומע מן השומע, רק הפסוק שמביא ויבאו אל חזקיה קרועי בגדים לא איירי מפי השומע רק משומע עצמו וע"ק דלכתב קרא בשומע מפי השומע ונלמד מכ"ש בשומע עצמו. ואין להקשות על הישוב הנז' איך אמרי' דבא ללמוד השומע מפי השומע הלא זהו מחדש הגמרא אח"כ ת''ר א' השומע כו' חייב לקרוע די"ל דשם בא לחדש דשומע עצמו אינו חייב לקרוע פעם ב' אבל בגמ' דמ"ק הייתי אומר דמה שמקשה ואין מתאחין מנ"ל קאי אשומע מפי השומע ויליף ג"ש דקריעה כו' ושם אינו מביא הג"ש מפסוק דקרועי בגדים והוא מסודר אחר הת"ר א' השומע וא' השומע מפי השומע אבל אינו מדוקדק דהרי עדיין אינו נלמד שומע בעצמו דאין מתאחין ודו"ק: והנה מ"ש בסמוך מ"ש רש"י יליף קריעה קריעה מדוד נראה שגם כן פירושו דיליף תחלה ויחזק ויקרע וכמ"ש הרא"ש דהיינו מאלישע וכמ"ש הרא"ש ואח"כ יליף קריעה כפשוטה דברכת השם מקריעה דדוד אף שלא נאמר שם ויקרעם לשנים גבי דוד הואיל וכבר יליף דדוד מאלישע וה"ה דהוי יכול למילף קריעה דברכת השם מאלישע וכמו שיליף בגמ' דפ"ד מיתות רק שבפ"ד מיתות אם היה יליף מדוד הוצרך להאריך דדוד מנלן אלא דיליף מאלישע לכן אמר בקיצור מאלישע וע"ז קשה להרא"ש דנילף כל הקריעות מדוד וכמו שהקשו התוס' לכן כתב דיליף כאן דוקא גבי ברכת השם דכתיב קרועי משמע שקרועים ועומדים ובלא ג"ש דקריעה קריעה לא היה יכול למילף מקרועי לבד רק הואיל ויליף ג"ש קריעה קריעה וקשה קושית התוס' דנילף כל קריעות לכן מתרץ דמסתבר ליה למילף דוקא קריעה זו הואיל וכתוב קרועי דמשמע בלא"ה שקרועים ועומדים ולפ"ז מתורץ גם גבי ערי יהודה דיליף גם כן קרועי מג"ש ודו"ק. ולפ"ז מיושב מה שהקשיתי על הרא"ש: שאלה צז אשה שמת אביה או אמה או בנה מאיש אחר אם בעלה מותר לשמש עמה קודם שנודע לה. תשובה לכאורה יש לדמות זה למ"ש בטור ובפוסקים מי שמת לו מת מותר לבקש אותו על הסעודה קודם שנודע לו ועיין בב"ח סי' הנז' מ"ש בשם הגהות אשר"י שחולק על זה ואם כן לפ"ז ה"ה בנ"ד דאסור וגם בל"ז יש לחלק בין נ"ד לההיא דלבקש על הסעודה קודם שנודע לו ודו"ק. אמנם מצאתי בספר חסידים סי' תת"ו שכתב להדיא שמותר לשמש עמה קודם שנודע לה ואחר כך מצאתי בתשובת ה"ה מהר"ש הלוי שהרגיש בכל הנז' ואשתמיטתיה הספר חסידים הנ"ל: שאלה צח בטור י"ד סי' שצ"ב כתב הב"ח סעיף ד' והיא שמת בעלה כו' עד ותימא על מ"ש הרמב"ם וכן האשה שהיתה אבילה לא תבעל עד שלשים יום דאי באבילה על שאר קרוביה כו' ותירץ הרב הב"י כאן ובכ"מ כו' עד ושארי ליה מארי כו' עד ונראה פשוט כו' וכן האשה שהיתה אבילה על שאר קרוביה ונשאת תוך ימי אבלה שלא כדין לא תבעל עד ל' יום כו' ע"ש. ונפלאתי על הגאונים הב"י והב"ח מה שמפרשי' בדברי הרמב"ם וע"ק על הב"ח דכתב דאיירי בעברה ונשאת אטו ברשיעי עסקינן וגם האיך ישא אותה הבעל בימי אבלה כשהיא אינה רשאי. ולענד"נ דדברי הרמב"ם נכונים והרמב"ם איירי במת אמו של חתן ואביה של כלה דהיינו כשהכינו כל צרכי סעודה ומת אביה של כלה דאמרינן בגמרא דנוהג ז' ימי אבילות ברישא וע"ז כתב הרמב"ם וכן האשה שהיתה אבילה לא תבעל עד ל' יום לפי שהרמב"ם אזיל לשיטתיה שכתב בסוף פי"א מהל' אבל אם מת אביה של כלה או אמו של חתן נוהגים בז' ימי אבילות ואחר כך יכנסו לחופה וינהגו ז' ימי המשתה וכתב שם הכ"מ וז"ל ומשמע מדבריו שמיד אחר ז' ימים של האבילות תכנסה לחופה ע"ש. ואם כן צדקו דברי הרמב"ם בזה במ"ש וכן האשה שהיתה אבילה לא תבעל עד אחר ל' ר"ל דלא תימא הואיל והתירו ליכנס לחופה התירו גם כן להבעל לכן אמר לא תבעל עד אחר ל' דבשלמא החופה אין מאחרין וכמ"ש הרמב"ן הטעם הואיל וטריח ליה וקאי עליה מילתא הביאו בכ"מ ע"ש ודלא כמ"ש הב"ח הנז'. ובזה נסתלק גם כן תמיהת הרמב"ן על הרמב"ם שכתב ולא דק דאנן אפי' באירוסין תנן חוץ מן האלמנה כו' ואני אומר אחר הסליחה מכבוד הרמב"ן וכבודו במקומו מונח דהרמב"ם איירי במת אמו של חתן כו' או שאר קרובים והתירו לינשא מיד אחר שבעה הואיל וטריח ליה וקאי עליה מילתא וכמ"ש הרמב"ן בעצמו ולפ"ז שפיר משמע דנשאת מיד ובזה גם הרמב"ן מודה ואם כן דברי הרמב"ם נכונים בטעמם בלי ספק והנלע"ד כתבתי. שאלה צט אי אונן קודם שנקבר המת רשאי לומר קדיש על המת תשובה עיין בזוהר פרשת ויקהל ובפרשת במדבר אי בן אדם נידון מעת יציאת נשמה עד שעה שמוליכין אותו לקבר עיין שם: שאלה ק באחד שהתחיל לעשות נישואין ובתוך כך נפטר בת דודה של הכלה והמנהג הוא שהקרובים מחייבים להתאבל ונשאלתי אם רשאים קרובי הכלה ללבוש בגדי שבת וליכנס לחופה או שמחויבים לינהג באבילות תשובה השבתי שהכלה דוחה אבילות וכמו שמצינו בפ"ק דכתובות גבי מי שמת אביו של חתן נוהג שבעת ימי משתה כו' אם כן דוחה המשתה את האבילות אף שיש לדחות דאדרבא משם מוכח איפכא דדוקא שמת אביו של חתן כו' דליכא אינש דטריח ליה משמע הא לאו הכי דוחה האבילות את המשתה מכל מקום יש ללמוד משם דשם מחויב לנהוג האבילות מצד הדין ואפילו הכי דוחה לפעמים ומכל שכן באבילות הקרובים שאינו אלא מצד המנהג פשיטא שאינם מחויבים להתאבל ולשנות הבגדים ואמרינן גם כן בגמרא מעבירי' המת מלפני הכלה ועיין בפוסקים ודו"ק וששון ושמחה ישיגו: סליק שער דעה