שער אפרים קיח

מונה שם דם שבכבד בין דם האברים ודם הטחול והעתיק המ"מ לשון המשנה דכריתות דם הטחול ודם הלב ודם הכבד וכד מעיינת בגמרא שלפנינו לא תמצא שום רמז מדם הכבד לא במשנה ולא בגמ' רק דם הטחול ודם הכליות ונלע"ד דהאמת יורה דרכו דהרמב"ם נוסחא אחרת היה לפניו במשנה דכריתות דם הטחול ודם הלב ודם הכליות ודם הכבד וכן היה גיר' המ"מ לפי מה שמעתיק לשון המשנה והגמרא וזה אפשר שהיה ג"כ נוסחת רב דימי במשנה דכריתות לכן אמר כאן בשמעתתא דכבד דדם דאורייתא וקאי על דם הכבד וכמו שמוכיח גם כן הר"ן ואף שמדברי הר"ן מוכח שהיה גירסתו בכריתות כגירסת התוס' והגמ' שלפנינו דאל"כ למה הוכיח מכחלא דדם הכבד דאורייתא אבל מ"מ נלע"ד דרב דימי עצמו היה לפניו הנוסחא במשנה דכריתות כמו גירסת הרמב"ם ולכן היה פשוט לו דדם הכבד דאורייתא אבל התוס' לא הרגישו בחילוף הנוסחאות ולכן כתבו בפשיטות דדם הכבד דרבנן מדלא מני בכריתות דם הכבד והניחו בתימא בתוספו' ד"ה דם דאורייתא ומשא"כ אליבא דהרמב"ם ל"ק קושית התוספות כפי מה שמביא המ"מ נוסח הגמרא ונפלאה בעיני על האחרונים הגש"ד והרש"ל בתשובתו הנ"ל שכתבו בפשיטות דדם הכבד דרבנן ולא הרגישו בכל הנ"ל דהלא קושית התוספות קושיא אלימתא היא ואלמלא דמסתפינא אמינא לישב בזה קושיא גדולה שהקשו כל האחרונים על הרמב"ם דמה ראה לדחות דברי ר"י בן נורי ופסק דכבד נאסרת לחומרא וכמבואר בהר"ן ובב"י אבל לפי מ"ש א"ש דהרמב"ם סבר דדם הכבד דאורייתא לכן אזיל לחומרא ואף שהרמב"ם לא פסק כרב דימי בכבדא עלוי בשרא אף דסבר דם דאורייתא היינו לפי שסבר לענין דיעבד לא עדיף עכ"פ מבישרא ע"ג בישרא וכמ"ש התוס' ד"ה כבדא עלוי בישרא וא"כ מכל הנ"ל מוכח אליבא דהרי"ף ורמב"ם דם הכבד דאורי' והדר' ספיק' דידן לדוכתיה דכבד שנכבשה יאסור כמו בשר. אבל לענ"ד נראה עיקר דאף לפי הכרעת האחרונים כהרי"ף והרמב"ם גבי כבד שנתבשלה בלא מליחה וצלייה דנאסרה מ"מ מודים עכ"פ דבכבוש מותר דהלא מה שהכריעו כהרי"ף והרמב"ם היינו מטעם שכתב בסמ"ק ובהגש"ד שער ך"ד לפי שאין אנו בקיאים מהו שלוק ומהו מבושל ובשלוק אמרי' דנאסרה משא"כ במבושל וכמבואר בת"ח כלל ד"ד. ועכ"פ בכבוש אין כאן ספק זה דאף שאמרו בגמרא כבוש כמבושל מ"מ לא החזיקו בו דין שלוק ואף לפי דעת הפוסקים אין לו דין מבושל ממש רק שמבליע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה ברוטב וכמ"ש בת"ח כלל ג'. וא"ת הלא מ"מ כבוש מבליע ומפליט וא"כ יאסור מטעם זה. אבל ז"א שהרי פשוט בגמ' ובפוסקים שכבד אוסרת ואינה נאסרת לפי שאינו בולעת במבושל ועכ"פ אף שבמבושל אסור מטעם ספק שלוק אבל בכבוש לע"ד דכ"ע מודים דכבוש לא נכנס בספק זה. ואף שקצתם מפקפקים במ"ש בת"ח שכבוש אין לו דין מבושל ממש מכל מקום לפי מה שאכתוב בסמוך נראה מבואר "דלאו לכל הדברים כבוש כמבושל ואפי' לשלוק שהוא גרוע ממבושל אינו (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) דומה כבוש וכמו שמוכח ממתניתין וזאת ליהודה ויאמר מצאתי ראיתי דתרומה שאכתוב בסמוך. כי נ"ל בס' צמח צדק סי' קכ"א שהשיג שיש ב' מיני שלוק והא' גרוע ממבושל על אמ"ו הגאון זצוק"ל וכתב וז"ל הנה כי דברי רש"י סותרים זא"ז דכאן בנה מכ"ת יסודו על מ"ש הרב בת"ח בשמעתין דכבד פירש"י ד"ה שלוקה דמ"ש כבוש כמבושל לא לכל מילי הרבה מאוד משמע דעדיף ממבושל אמרו כו' וכבר דחה מהרש"ל בא"ו ובנזיר דף מ"ה במשנה היה מבשל שלו כו' לסברא זו ואינו מחלק בין שלמים או שלקן פירש"י שלקן שאינו כבוש למבושל כו' עכ"ל. אמנם מצאתי מבושל יפה וא"כ הוא גרוע ממבושל און לאמ"ו הגאון זצוק"ל תניא דמסייע וצ"ל באמת שיש ב' מיני שלוקים ומה לו ואעידה לו עדים נאמנים הרבנים שבאמת פירש"י בנדרים שאינו מבושל בעל ט"ז ובעל ש"ך בסי' ס"ט סט"ו יפה לפי שקשה דאם הוא עדיף גם המה ראו הת"ח והרש"ל הנז' ממבושל א"כ הוא זו ואצ"ל זו לכן כ' ואפ"ה כתבו דיש לסמוך ולהקל כפסק רש"י דגרוע ממבושל והוי לא זו אף רמ"א בת"ח ע"ש. זו ואף שקצתם מכנים הפי' בנזיר לדברי המפרש ולא לדברי רש"י וגם התוספו' חולקים שם על זה הפירוש אבל מ"מ מוכח מסוגיא דכבד שיש ב' מיני שלוק וכמ"ש ברוקח סי' תמ"ה שמביא בשם תוספתא הגירסא בדר"י בר"י בן ברוקה שלוקה אוסרת ואינה נאסרת ומפרש ברוקח דאותה שלוקה הוא בישול מעט וגרוע ממבושל. וכן מוכח ממתני' דתרומות דכבוש אין לו ספק שלוק והוא גרוע מכולם . וז"ל בפ"י כל הנכבשים זע"ז מותרים כו' רי"א כל הנשלקים רע"א כל המתבשלים כו' וכתב הרמב"ם בפי' המשנה המאמר הנקדם התיר הכבישה ואמר ר"י אפי' השלוקים והוסיף ר"ע אפי' המבושלים כו' ואינו מותר אלא המכובשים בלבד כו' ע"ש ושם מוכח עכ"פ דאיירי בשלוק שהוא גרוע ממבושל דאל"כ מהו שהוסיף ר"ע ואפ"ה כבוש גרוע מכולם ומכ"ש כבוש אינו נכנס בספק שלוק שהוא עדיף ממבושל ועיין בתשובת ריק"ו שורש קנ"א קצת מה ששייך לזה. ואף שבנדרים פ' הנודר מן המבושל פי' הר"ן דשלוק הוא בשיל ולא בשיל היינו דוקא גבי נדרים וכמ"ש הר"ן בעצמו הביאו ב"י סי' רי"ז וז"ל דנהי דשלוק משמע נמי מבושל יותר מדאי כדאמרינן בפ' כל הבשר שלוק דהכא בשיל ולא בשיל דבנדרים הולך אחר ל' ב"ח וגם הרא"ש חולק שם וכתב דשלוק הוא מבושל יותר מדאי ומביא ראיה מכל הבשר ודברי הכל דכבוש גריע מכולהו וכמו שמוכח למעיין שם לכן נלע"ד בנדון הנ"ל להיתר ומינה ג"כ יש קצת להתיר בכבד ששהה ג' ימים בלא שריה וצליה דאף שהחמירו הגאונים בבשר ששהה ג' ימים בלא שריה דאסור לבשלו הצליה היינו לפי שבישול פולט יותר וחוזר ומבליע בבשר ומשא"כ בכבד שפולטת ואינה בולע' וא"כ נראה להתיר ואף שיש קצת לפקפק בזה אבל מאחר שחומרא זו לא מצינו בתלמוד רק חומרת הגאונים ומקילים בזה בשאר דינים כגון אם נתערב באחרות וכמבואר בת"ה הובא בש"ע סי' ס"ט וא"כ ה"ה בנ"ד יש להקל והנלע"ד כתבתי. שאלה פ''ט לשון הרב מרן הב"י ז"ל בטי"ד סי' קע"ט וז"ל בפ"ד לשד אפילו אינו מקטר לשם ע"א אלא לחבר הוי ע"א וכתב רי"ו דמהא שמעינן כו' דהמקטר לשד כדי לעשות רצונו חייב משום בעל אוב ואיני יודע מה ענין בעל אוב לזה ונראה שיש להגיה משום, ע"א עכ"ל ב"י והג"ה ועיין בש"ך לי"ד סוף סי' קע"ט) ודבריו תמוהים הלא בהדיא אמרי' בפ"ד מיתות כדברי רי"ו דחייב משום בעל אוב כשמקטר לחבר כדי לעשות רצונו דאמרי' שם אמר עולא במקטר לשד מקטר לשד היינו ע"א אלא במקטר לחבר והלא חובר חבר הוא ולא מצינו שהוא בסקילה רק לאו וגבי אוב הוא סקילה ומשני התורה אמרה חבר זה בסקילה עכ"ל הגמ' ע"ש וא"כ משמע בהדיא כשמקטר לשד היינו לחבר לעשות רצונו חייב משום אוב ומה שאמרינן שם דחייב משום ע"א היינו במקטר לשד לשם אלוהות ולא כדי לכופו לעשות רצונו. ונלע"ד לישב בדוחק דכד מעיינת בגמרא דמקשי תחלה מ"ש הכא דקתני בעל אוב מאי מעשה איכא כו' עד ורי"א אפי' תימא רבנן כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה כו' עד כי קאמר ר"ל כו' אבל לרבנן לא כו' עד במקטר לשד כו' א"כ מאי דמשני בגמ' במקטר לשד היינו דוקא לר"ל דכפיפת קומתו לא הוי מעשה לכן הקשה המקשה א"כ מכ"ש הקשת זרועותיו עד שמכח זה הוצרך לשנות במקטר לשד מפני הקושיא דמגדף ובעל אוב מבעי ליה אבל לר"י דסבר דכפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה וא"כ גם הקשת זרועותיו הוי מעשה ולכן גבי אוב חייב דהוי מעשה לרבנן וא"כ אין אנו צריכין לתי' דמקטר לשד וגם לתי' שמשני אח"כ במקטר לחבר כי אין חילוק בין מקטר לשד ומקטר לחבר דהוי הכל ע"א וחייב משום ע"א ולא משום בעל אוב וגם במקטר לחבר חייב משום ע"א וכמו שמשני באמת בגמ' דהתורה אמרה חבר זה בסקילה והיינו משום ע"א לפי שאין אנו צריכין לומר דמקטר לחבר הוא בעל אוב דזהו דוקא לר"ל אבל לא לר"י וזה שכתב הב"י ואיני יודע מה ענין בעל אוב לזה כי הלא לר"י בעל אוב הוא הקשת זרועותיו וחבר הוא מ"ש אח"כ נחשים ועקרבי' וא"כ מקטר לשד אפי' רק לכופו לעשות רצונו ע"כ חייב משום ע"א ולא משום אוב דאוב הוא ענין אחר לכן הגיה דצריך להיות ע"א ודוק. אבל מי יתן ואבין דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' עכו"ם וחוקותיהם העושה אוב או ידעוני כו' היה שוגג מביא חטאת קבועה עכ"ל דהרי בגמ' אמרי' דלר"ל ידעוני הוי לאו שאין בו מעשה וא"כ אינו חייב קרבן וכמ"ש רש"י ובין לר"י דסבר דחייב קרבן דאמר הואיל ושניהם בלאו א' נאמרו וחייב קרבן מ"מ הלא אמרינן אח"כ ור"י מ"ט לא אמר כר"ל אמר לך מתני' דכריתות ר"ע דאמר לא בעינן מעשה וא"כ משמע אבל לרבנן בעינן וידעוני לא הוי מעשה וגרע מכפיפת קומתו וכמ"ש רש"י בד"ה ר"ע היא דידעוני אפי' עקימת שפתיו ליכא וא"כ למה כתב הרמב"ם דגבי ידעוני מביא חטאת קבועה בשוגג וצ"ע ויש לישב ודו"ק: שאלה צ באחד שנכפה ואמרו המומחים לכתוב קמיע על קלף צבי ולא מצא קלף צבי רק מס"ת ונשאלתי אם מותר לחתוך חתיכה של קלף הס"ת לצורך הקמיע הנז' מאחר שצריך לגרור הכתב ולמחוק כמה שמות. תשובה לכאורה נראה שאסור לעשות כן ובפרט בענין מחיקת השמות אבל יש להתיר מהא דאמרי' בגמר' דעירובין דף י"ג אם מוחקין לסוטה מן התורה במגילת סוטה אף שי"ל ולחלק דשאני התם לפי שהרשות ניתנה לסוטה למחק השמות משא"כ בשאר דברים אבל ז"א שהרי אמרי' בגמ' דסוכה וסנהדרין גבי דוד בעצת אחיתופל בשקפי תהומא אמר מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם אחספא כו' ולמד ק"ו מה לעשות שלום בין איש לאשתו כו' אמנם גם בזה יש לחלק ודו"ק: שאלה צ''א ראובן שקנה עבד וגם שפחה מן העכו"ם והכניסם לתחת כנפי השכינה והשיא אותם לישראל ואח"כ מת ראובן ואשתו אם מחוייבים הגרים להתאבל עליהם כדין בן או בת המתאבלים על אב ואם בגזרת שבעה ושלשים וי"ב חודש ואף אם אינם מחויבים להתאבל אם רוצים לקבל על עצמם האבילות אם יכולין לקבל וגם אם מחוייב בעל הגיורת להפריש מאשתו תוך ז' ימי אבלה שרוצה לקבל עליה. תשובה גרסינן בגמר' דב"מ פ' אלו מציאות במשנה אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודם אבידתו ואבידת רבו שלו קודם אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודם שאביו הביאו לעה"ז ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי עה"ב עכ"ל וא"כ לפי משמעות לשון המשנה עבור שרבו למדו חכמה ומביאו לחיי עה"ב עבור זה הוא קודם לאביו ואמרי' בגמ' דמ"ק דף כ"ו ת"ר ואלו קרעי' שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה כו' וע"ש ולפ"ז ה"ה בנ"ד בראובן שגייר גרים והכניסן לתחת כנפי השכינה והביאן לחיי עה"ב מחוייבים לקרוע על ראובן שמת כמו על רבו. אמנם לענין אבילות צ"ע דאף שמחוייבים לקרוע על רבו מ"מ לענין ז' ול' מכ"ש י"ב חודש לא מצינו ואדרבה איתא בטי"ד סי' רמ"ב כשימות רבו י"א שקורע כל בגדיו כו' עד ונוהג עליו כל דין אבילות מקצת יום א' כו' ע"ש וכן הובא בש"ע סכ"ה ודין זה הוא מוסכם מכל הפוסקים ואף שלפי משמעות הטור שכתב תחלה י"א שקורע כל בגדיו כו' והרמב"ן כתב שאינו קורע אלא טפח ונוהג עליו כל דין אבילות מקצת כו' וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל משמע