שערי תורת בבל על חולין ו:

(ו ב) בזמן שהיא טמאה. —פי' שהיא טמאה בשרץ או בנבילה או במת, אבל לא שהיא נדה, שהרי נדה מטמאה בהיסט, וכשהיא טוחנת את התבואה היא מטמאה אותה, וכ"ש הר"ש בטהרות פ"ז מ"ד.

(שם תוספות) ד"ה והתיר וכו' שנמצא בירושלמי דהא דקאמר וכו'. —כ"ה בריש מס' דמאי.