סליחות נוסח ליטא עברי אנגלי, לערב יום כיפור ג

צח. על פי א"ב. חתום מחברו יצחק הכהן החבר חזק ואמץ.

אָדוֹן. בְּפָקְדְךָ אֱנוֹשׁ

לַבְּקָרִים,

בְּמִצּוּי הַדִּין אַל־תִּמְתַּח:

גּוּף וּנְשָׁמָה אִם־תְּרִיבֵם,

דֹּחוּ

וְלֹא־יוּכְלוּ קוּם:

הֲיוּכַל גֶּבֶר לִזְכּוֹת בַּמִּשְׁפָּט,

וְאִם אֵין בְּיָדוֹ מַעַשֹ לְהִצְטַדָּק:

זֵרוּי יִחוּמוֹ מִלֵּחָה סְרוּחָה,

חָבוּי אָרְבּוֹ בְּקִרְבּוֹ

מֵעֵת הִוָּלְדוֹ:

טָמוּן בְּחֻבּוֹ כְרֶשֶׁת לְרַגְלָיו,

יְסִיתֵהוּ בְּכָל־יוֹם

לְשַׁחַת לְהַפִּילוֹ:

כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּגּוּף אָיִן

לְפָנָיו לַעֲמֹד וּלְהִתְיַצֵּב:

מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל־דַּעְתּוֹ,

נַפְשׁוֹ יָשִֹים בְּכַפּוֹ

לְהָבִיא לַחְמוֹ:

שָֹבֵעַ כָּל־יָמָיו

כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת,

עַד־שׁוּבוֹ לַעֲפָרוֹ

לֹא־יִשְׁקֹט:

פְּנֵה אָדוֹן בְּעִצְבוֹן־רוּחַ,

צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן-לֵב:

קָרוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים,

רוֹצֶה תְּשׁוּבַת־רְשָׁעִים:

שַׁדַּי, הִמָּצֵא

לְדוֹרְשֶׁיךָ,

תֹּאמַר הִנֵּנִי

לִמְבַקְּשֶׁיךָ:

יְבֻשְֹּרוּ סָלַחְתִּי

קוֹרְאֵי בִשְׁמֶךָ,

צַדֵּק בַּמִּשְׁפָּט

עַם־מְיַחֲדֶךָ:

חֲסֹם מְנֻוָּל

מִלְּהַרְשִׁיעַ,

קְצֹף בְּמַסְטִין מִלְּהַסְטִין.

הָקֵם לָנוּ מֵלִיץ־יֹשֶׁר.

כֹּפֶר מָצָאתִי

תַּשְׁמִיעַ לְשׁוֹבָבִים:

הִשְׁלַכְנוּ עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ,

נָא אַתָּה תְכַלְכְּלֵנוּ:

הֵעָתֵר לָנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ.

חֶפְצֵנוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ

מַלֵּא בְרַחֲמִים:

בְּךָ תָלִינוּ בִטְחוֹנֵנוּ,

רַחֲמֶיךָ מְהֵרָה יְקַדְּמוּנוּ:

חָזָק וְאַמִּיץ

שִׁמְךָ לֹא־שָׁכָחְנוּ,

אָנָּא, לָנֶצַח אַל־תִּשְׁכָּחֵנוּ:

אֵל מֶֽלֶךְ.

יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים.

מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.

מוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת עַמּוֹ.

מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.

מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים

וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.

עוֹשֶׂה צְדָקוֹת

עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ.

לֹא כְרָעָתָם

תִּגְמוֹל:

אֵל

הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר

שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה.

וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם

בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה.

כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ

לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן

וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם

וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:

קהל וחזן:

וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו

וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן

אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם

וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת:

נֹצֵר חֶֽסֶד

לָאֲלָפִים

נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶֽשַׁע

וְחַטָּאָה

וְנַקֵּה:

וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ

וּנְחַלְתָּֽנוּ:

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ.

מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ:

כִּי אַתָּה אֲדֹנָי

טוֹב וְסַלָּח

וְרַב חֶֽסֶד

לְכָל קֹרְאֶֽיךָ:

אַל תַּעַזְבֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ

אַל תִּרְחַק מִמֶּֽנּוּ:

אַל־תִּרְחַק מִמֶּנּוּ

כִּי־צָרָה קְרוֹבָה

כִּי־אֵין עוֹזֵר׃

עֶזְרֵנוּ מֵעִם יְהוָה

עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃

אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ

אַל־יָנוּם שֹׁמְרֵנוּ:

יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה,

הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ

בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים

כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ:

לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה,

עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה:

יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ

מִשְׂגָּב לָֽנוּ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה:

יְהֹוָה צְבָאוֹת,

אַשְׁרֵי אָדָם בֹּֽטֵֽחַ בָּךְ:

יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה,

הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

סְלַח נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה,

כְּגֹֽדֶל

חַסְדֶּֽךָ.

וְכַאֲשֶׁר נָשָֽׂאתָה לָעָם הַזֶּה.

מִמִּצְרַֽיִם וְעַד הֵֽנָּה.

וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה

סָלַֽחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ:

הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע,

פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ,

וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ

כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ,

אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ,

כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים:

אֲדֹנָי שְׁמָֽעָה, אֲדֹנָי סְלָֽחָה,

אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה,

אַל תְּאַחַר.

לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי,

כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא

עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ: