חיבר רב סעדיה גאון
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ,
יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהַי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת
הַבָּאָה עֲלֵינוּ
וְעַל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
קֵץ וְתַכְלִית לִשְׁבִי
עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל,
וְעֵת־סוֹף לְגָלוּתֵנוּ וּלְאֶבְלֵנוּ,
וְאַחֲרִית־טוֹב
לִימֵי־עָנְיֵנוּ וּמְרוּדֵנוּ.
כִּי־מָשַׁךְ עָלֵנוּ הַשִּׁעְבּוּד,
וְאָרַךְ עָלֵינוּ עֹל־גָּלֻיּוֹת.
וְהִנְּנוּ בְּכָל־יוֹם
הוֹלְכִים וְדַלִּים,
בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים
אָנוּ נִמְעָטִים,
וּבִסְגוֹת הַזְּמַנִּים
אָנוּ נִצְעָרִים.
וְאֵין־לָנוּ לֹא־מְנַהֵל
וְלֹא־מַחֲזִיק בְּיָדֵנוּ,
כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ.
כִּי מִי יַחֲמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם,
וּמִי־יָנוּד־לָךְ,
וּמִי־יָסוּר
לִשְׁאֹל לְשָׁלוֹם לָךְ,
אוֹ מִי־יִגְדֹּר־גֶּדֶר,
אוֹ מִי יַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ:
וְאֵין עוֹד נָבִיא וְחוֹזֶה,
וְאֵין
קוֹרֵא בְשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת,
מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק־בָּךְ.
כִּי כֻלָּנוּ כַצֹּאן תָּעִינוּ,
אִישׁ אִישׁ
לְדַרְכּוֹ הָרָעָה פָּנִינוּ,
כָּל־גֶּבֶר אַחֲרֵי בִּצְעוֹ,
וְכָל־אִישׁ
אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרָע.
וְלֹא דַּי לָנוּ
בַּעֲוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים,
כִּי־אִם הוֹסַפְנוּ עֲלֵיהֶם חֲדָשִׁים.
וְלֹא הֻזְהַרְנוּ בְּכָל־הָאַזְהָרוֹת
אֲשֶׁר הִזְהַרְתָּנוּ,
וְלֹא הוּכַחְנוּ
מִכָּל הַתּוֹכָחוֹת
אֲשֶׁר הוֹכַחְתָנוּ,
וּמַה־יֶּשׁ־לָנוּ עוֹד צְדָקָה,
וְלִזְעֹק־עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְ:
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ
תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ,
וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ
שֶׁאֵין אֲנַֽחְנוּ עַזֵּי פָנִים
וּקְשֵׁי עֹֽרֶף
לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ
יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ
צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ
אֲבָל אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ חָטָֽאנוּ:
אָשַֽׁמְנוּ.
בָּגַֽדְנוּ.
גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי.
הֶעֱוִֽינוּ.
וְהִרְשַֽׁעְנוּ.
זַֽדְנוּ.
חָמַֽסְנוּ.
טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר.
יָעַֽצְנוּ רָע.
כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ.
מָרַֽדְנוּ.
נִאַֽצְנוּ.
סָרַֽרְנוּ.
עָוִֽינוּ.
פָּשַֽׁעְנוּ.
צָרַֽרְנוּ.
קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף.
רָשַֽׁעְנוּ.
שִׁחַֽתְנוּ.
תִּעַֽבְנוּ.
תָּעִֽינוּ.
תִּעְתָּֽעְנוּ:
סַֽרְנוּ
מִמִּצְוֹתֶֽיךָ
וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים
וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ.
וְאַתָּה צַדִּיק
עַל כָּל הַבָּא עָלֵֽינוּ.
כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ
וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ: