סליחות נוסח אשכנז ליטא, ליום שני ה

ז. פזמון. חתום בראשי החרוזות שפטיה

יִשְֹרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהֹוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים. גַּם־הַיּוֹם יִוָּשְׁעוּ מִפִּיךָ, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. כִּי אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים:

שְׁעָרֶיךָ הֵם דּוֹפְקִים, כַּעֲנִיִּים וְדַלִּים. צְקוֹן־לַחֲשָׁם קְשֹׁב יָהּ שׁוֹכֵן מְעֻלִּים. כִּי אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים:

פְּחוּדִים הֵם מִכָּל־צָרוֹת. מִמְּחָרְפֵיהֶם וּמִלוֹחֲצֵיהֶם. נָא אַל־תַּעַזְבֵם, יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. כִּי אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים:

טוֹבוֹתֶיךָ יְקַדְּמוּ לָהֶם בְּיוֹם תּוֹכֵחָה. וּמִתּוֹךְ צָרָה הַמְצִיאֵם פְּדוּת וּרְוָחָה. כִּי אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים:

יִוָּשְׁעוּ לְעֵין כֹּל וְאַל־יִמְשְׁלוּ בָם רְשָׁעִים. כַּלֵּה שֵׂעִיר וְחוֹתְנוֹ, וְיַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים. כִּי אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים:

הַקְשִׁיבָה אָדוֹן לְקוֹל־שַׁוְעָתָם. וְלִמְכוֹן שִׁבְתְּךָ הַשָּׁמַיִם תַּעֲלֶה תְפִלָּתָם. כִּי אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים:

אֵל מֶֽלֶךְ. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים. מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת עַמּוֹ. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ. לֹא כְרָעָתָם תִּגְמוֹל: אֵל הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:

קהל וחזן:

וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ. מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְאֶֽיךָ: